תדיר קודם

האם דין 'תדיר קודם' מדראורייתא בכל המצוות??? >>> האם יש 'תדיר קודם' במוסף ומנחה??? >>> תדיר קודם לכתחילה או לעכובא??? >>> מה קודם קריאת חנוכה או ראש חודש??? >>> מה הדין כשהקדים 'יעלה ויבוא' ל'רצה'??? >>> האם תדיר מדרבנן קודם לשאינו תדיר מדאורייתא??? >>> האם תדיר דוחה את שאינו תדיר??? >>> האם מותר ליטול לולב לפני התפילה???

מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה. (במדבר כח, כג)
והנה מצינו בזבחים (פט, א) במשנה, כל התדיר מחברו קודם את חברו, התמידין קודמין למוספין, מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה, שנאמר, 'מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה', ובגמ' הק' מנין והרי למדו מהפסוק 'מלבד עולת הבקר', אלא שמא יש חילוק בין תמידים למוספים ומנין שיש דין תדיר קודם במוספים עצמם, א"ר אילעא, שנאמר 'כאלה תעשו ליום שבעת ימים' אלה כאלה, אביי אמר שלומדים מהפסוק עצמו, שמיותר מה שנכתב אשר לעולת התמיד שיעשו את התדיר קודם, וכן מצינו בהוריות (יב, ב) במשנה, כל התדיר מחברו קודם את חברו, וכל המקודש מחברו קודם את חברו, פר המשיח ופר העדה עומדים פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו, ובגמ' אמר אביי מנין שתדיר קודם שנאמר 'מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד', עולת התמיד למה לי אלא שכל התדיר קודם.
וכתב בלבוש (או"ח תרפד, ג) וראיה מפרשת פנחס, שמפרש תחלת קרבן התמיד ואח"כ שבת ואח"כ ראש חודש ואח"כ ימים טובים, הרי שמקדים התדיר, ועוד בפירוש ריבתה התורה תדיר קודם שנאמר 'מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד', עולת התמיד למה לי, אלא 'אשר לעולת התמיד' שכבר היתה, לומר לך כיון שתדירה היא קדמה, וזה בנה אב שבכל מקום תדיר קודם, ולכאורה נראה שדין תדיר קודם הוא גם בכל המצוות ולא רק בקרבנות.

תדיר קודם במוסף ומנחה

והנה מצינו בגמ' בברכות (כח, א) תנו רבנן, היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה, וברש"י כתב, כדי להקדימה בתחילת זמנה שלא יקרא עליה גם פושע, ואח"כ מתפלל של מוסף, כיון שאיחר והרי אין עובר זמנה שהרי אמרו חכמים שיכול להתפלל מוסף כל היום, שזו תדירה וזו אינה תדירה, רבי יהודה אומר, מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה, כיון שסבר שזמנה עד שבע שעות, שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת, אמר רבי יוחנן, הלכה, מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף.
ובתוספות שם הביאו, שמכאן יש ליזהר ביום כפור להתפלל מוסף לפני זמן מנחה שאם יאחרו יצטרכו להתפלל מנחה לפני מוסף, ור"י אומר, שאין צריך להתפלל קודם מנחה ומה שמצינו שמתפלל מנחה קודם היינו באופן שמתפלל עכשיו מוסף ולא יוכל להתפלל מנחה בזמנה וצריך להתפלל שניהם מיד כגון שהיה לו לילך לסעודה גדולה כמו לנשואין ומתיירא שמא ימשוך בסעודתו או שישתכר, אבל אם יש לו שהות להתפלל גם מנחה בזמנה אין לו להקדים תפלת המנחה אלא יתפלל כסדר, מוסף ואח"כ מנחה.
והרשב"א כתב כדברי ר"י, שבדעתו להתפלל עכשיו שתיהם ואם לא היה בדעתו להתפלל תפלת המנחה עד דמדומי חמה מתפלל של מוספין לבדה, ומסתבר שאם הקדים והתפלל מוסף לפני מנחה גם אם צריך להקדים מנחה קודם יצא ואי"צ לחזור ולהתפלל מוסף, ואינו דומה למי שהיה צריך להתפלל תפלת תשלומים במוצאי שבת והבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שהשניה עלתה לו ולא הראשונה, כיון שבתשלומין אינו יכול להקדים את תפלת התשלומים שעבר זמנה לתפילה בזמנה, אבל במוסף שכל רגע ביום הוא זמנו מ"מ כיון שתפילת מנחה תדירה והגיע זמנה צריך להקדימה, ואם עבר והקדים יצא, והביא מהתוספתא, שהמתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין שלא קרב תמיד של שחר יצא.
וברמב"ם (פ"ג הל' תפילה הי"א) כתב, היו לפניו שתי תפלות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין, ויש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו, וכתב בכסף משנה כתב, שהוסיף כן הרמב"ם שלך ביום כפור מתפללים מוסף קודם לפי שאין עושים כן בציבור כדי שלא יטעו ויבוא יחיד מהם ביום אחר קודם שיגיע זמן מנחה להתפלל מנחה ואח"כ מוסף, וכתב שהנכון לקצר בפיוטים בתפילת השחר ולכוון להתחיל להתפלל מוסף קודם שיגיע זמן מנחה גדולה.
בשולחן ערוך (או"ח רפו, ד) כתב, היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף, כגון שאיחר מלהתפלל תפלת מוסף עד ו' שעות ומחצה, שהוא זמן תפלת מנחה, צריך להתפלל של מנחה תחלה ואח"כ של מוסף, וכתב המשנ"ב (סק"י) שהוא תדיר, וכתב הרמ"א, שאם הקדים של מוסף יצא, וכתב המשנ"ב (סקי"א) שתדיר קודם הוא רק למצוה ולכתחלה ולא לעיכובא בדיעבד, וכתב השו"ע, וי"א דהיינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה, אבל אם אי"צ עתה להתפלל מנחה יכול להקדים של מוסף, וכתב הרמ"א, אם הגיע מנחה קטנה יתפלל מנחה, ויש מי שהורה שאין עושים כן בצבור להקדים תפלת מנחה לתפלת מוסף, כדי שלא יטעו, וכתב המשנ"ב (סקי"ג) אם הוא סמוך לערב ואין לו שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף לפי שמנחה יש לה תשלומין בערבית משא"כ במוסף, ובדגול מרבבה חולק מהירושלמי שמפורש להיפוך וכן הקשה עליו בספר בית מאיר ובחידושי הגרע"א מיישבו בדוחק.

תדיר קודם לכתחילה או לעכובא

הנה כתב האבודרהם (ברכת הלחם פרק ל, כ) בשם ה"ר גרשום ב"ר שלמה, במעשה שאירע בראש חודש טבת שמוציאים שני ספרי תורה לר"ח ולחנוכה, וצריך לקרוא פרשת ר"ח ראשונה, וטעה ופתח את הספר של חנוכה תחילה ובירך הקורא עליו וגלל ס"ת עד שהגיע לפרשת ר"ח, יש שהביאו ראיה מהירושלמי שאם היה הפסק בין הברכה לעשיה גם בשתיקה צריך לחזור ולברך שנית על פרשת ר"ח, ועוד משום שלא התכוון בברכתו על הפרשה הזאת וכמי שלא התכוון לברך על מה שאוכל עכשיו, וכתב לדחות טעמם, שמהטעם הראשון הרי הלכה כרבא שמברך ואח"כ בוצע ומוכח שלא חוששים להפסק בשתיקה, ובטעם השני הרי הראב"ד חלק בזה ופסק לקולא, כיון שהספר תורה מונח לפניו, ומכוון לברך על כל הפרשיות הכתובות בו, גם אם לא גלל אותו ס"ת עצמו שבירך עליו תחלה אלא פתח ס"ת אחר יש פנים להיתר כיון שרוצה לקרוא בשתיהםויש שרצו לומר שאין מעבירין על המצוות
וכתב הרמ"א (או"ח תרפד, ג), שאם טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה צריך להפסיק לקרות בשל ר"ח, והט"ז (סק"ד) חולק, ופוסק שמכיוון שהתחיל לקרות בשל חנוכה צריך לגמור הכהן בשל חנוכה, והוכיח כן, מקדימה של תפילין של יד שרק אם הוציא קודם תפילין של ראש שיחזירם אבל אם הניח כבר את של ראש אין דין שיסירם, וכן מוכח בזחים (צא, א) שהסתפקו בקרבנות של תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט מי שאינו תדיר, האם כיון ששחט כבר הקריבו או שמאחר את זריקת דמו עד שיזרוק את דמו של התדיר, ומוכח שבדיעבד ודאי יצא שאל"כ הרי"ז פסול לגמרי, אלא ודאי שאין שייך פסול בתדיר קודם, והביא עוד ראיה ממה שתפלת מנחה קודם למוסף משום שמנחה תדיר והרי אם עבר והתפלל מוסף תחילה יצא, ומוכח שבתדיר קודם בדיעבד יצא כשעשה קודם שאינו תדיר, והביא בביאור הלכה, שכתב האליה רבה שאם לא קרא עדיין ג' פסוקים בשל חנוכה יפסיק באמצע ויקרא בשל ר"ח, וכ"כ המג"א (סי' קמ) כדברי הט"ז, כיון שהתחיל בשל חנוכה צריך לגמור הכהן בשל חנוכה בס"ת זו ואח"כ יקראו הג' בס"ת אחרת בר"ח, ודוקא אם התחילו לברך.

הקדים 'יעלה ויבוא' ל'רצה'

בשאגת אריה (סי' כ) נשאל, מי שהתחיל בברכת המזון בראש חודש או יום טוב שחל בשבת יעלה ויבוא קודם שאמר רצה והחליצנו, אם צריך להפסיק באמצע יעלה ויבוא ואומר רצה ואח"כ יעלה ויבוא, או שכיון שהתחיל יעלה ויבוא שיגמור ואח"כ יאמר רצה, וכתב שמסתבר כיון שכל מה שמקדימים של שבת לשל ר"ח ויו"ט, משום תדיר ושאינו תדיר שתדיר קודם, לכך גם אם התחיל יעלה ויבוא שאינו תדיר פוסק ואומר של שבת שהוא תדיר קודם, והביא ראיה מדברי התוס' בזבחים (פט, א) שהרי מצינו בפסחים (נח, א) מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד שנא' 'העולה' עולה ראשונה, ומדוע לא לומדים משום שתדיר קודם, ומוכח בדברי התוס' שהתדיר קודם ואם ישחטו קודם מה שאינו תדיר יחזור וישחט את התדיר ויקריב קודם ונראה שמעכב בזה.
והנה מצינו בגמ' בברכות (כו, ב), תנו רבנן, טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים, טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, וכתב רש"י כיון שהראשונה עבור תפילת ערבית וצריך להבדיל והשניה לתשלומים, ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו שאינה כלום, שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו, והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת, והיא תחשב לשל ערבית, ושאלו בגמ' שהרי מבדיל אח"כ על הכוס, וברשב"א שהובא לעיל מבואר, שאם התפלל מוסף קודם יצא בדיעבד, ורק במקום שאין זמן התפילה לא יצא אם הקדים, וכל מה שאמרו תדיר קודם היינו לכתחילה.
וכתב הלבוש (או"ח קח, א), שהתפלה היא בקשת רחמים, לפיכך יש לה תשלומין, והטעם נראה משום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ונלמד מפסוקים, ואם היפך לא עלתה לו אלא אותה של חובה, ושל תשלומין לא עלתה לו כיון שנלמד מהפסוקים, וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה של תשלומין, והקשה האליה רבה, שהרי במנחות (מט, ב) מצינו שתדירר קודם רק למצוה בעלמא ולא לעכב, ולכך כתב במעדני מלך (ברכות סי' יא, ת ובמלבושי יו"ט סק"א) טעם אחר, כדי שלא יבא לידי תקלה שיתפללו התשלומים שלא בזמן תפלה הסמוכה, וכתב עוד טעם על פי הסוד.
והגרי"ש אלישיב כתב, שעיקר תקנת תדיר אינו מעכב והוא לכתחילה, וכל הדין תדיר בצתשלומים הוא רק למה חייבו להקדים את תפילת החובה, ואחר שתקנו את הסדר כך, הרי זה מעכב כיון שכך הדין, כיון שכל תקנת תפילת תשלומים היא ביחד עם התפילה הסמוכה לכך לאחר התקנה זה חלק מדין התקנה.

תדיר מדרבנן ושאינו תדיר מדאורייתא

והנה מצינו במשנה בברכות (נא, ב), אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה, בית שמאי אומרים, מברך על היום ואחר כך מברך על היין, ובית הלל אומרים, מברך על היין ואחר כך מברך על היום, ומבואר בברייתא שברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, והלכה כדברי בית הלל.
וכתב בפני יהושע, אפי' שקידוש היום הוא מדאורייתא כמו שמצינו בברכות (כ, ב) ובפסחים (קו, א) וכתבו התוס' שם ובנזיר (ד, א), שמה שמקדשים על היין הוא מדרבנן ובכל מקום מצינו שיש להקדים דאורייתא אפי' במקום תדיר, אלא נראה שקידוש היום מדאורייתא רק בתפילה ורבנן תקנו שיקדש שוב על היין.
ובשאגת אריה (סי' כב) כתב, לגבי ברכת המזון וספירת העומר מי מהם קודם, וכתב שאין לומר שברכת המזון קודם משום שהים מהתורה, כיון שבזמן הזה אין ברכת המזון מהתורה, וכן אין ראיה שהרי בדין קדימה אין דין לדאורייתא קודם כמו שברכת היין קודם לברכת היום, משום שהוא תדיר, וכיון שדינים מדרבנן הם נחשבים רשות לגבי דאורייתא הרי אם מקדים אותם אין בזה זלזול כיון שאי"ז בכלל מצוה שקודמת, וכיון שתקנו כעין דאורייתא הרי יש גם בדינים דרבנן תדיר קודם ולכך קודם.

אם תדיר דוחה את שאינו תדיר

הנה מצינו בגמ' בשבת (כג, ב) אמר רבא, פשיטא לי שאם יכול לקנות או נר ביתו או נר חנוכה, שנר ביתו עדיף, משום שלום ביתו, ואם נר ביתו או קידוש היום נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו, והסתפק רבא, הם נר חנוכה או קידוש היום, אם קידוש היום עדיף שהוא תדיר, או נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא, ופשט שנר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא, וכתב הרא"ש (פ" ב סי' יב) שמשמע אי לאו פרסומי ניסא תדיר קודם אפילו לדחות את שאינו תדיר.
והקשה בעמק ברכה (קידוש והבדלה סי' ו), למה באמת פרסומא ניסא עדיף, הלא מעלת תדיר הוא דין דאורייתא, וא"כ למה הוא נדחה מפני מעלת פרסומא ניסא, וכתב, שכל מה שתדיר קודם מדאורייתא, היינו כשאין אחד נדחה מפני חברו, ורק לענין סדר הקדמה, אבל לענין לדחות את חברו לגמרי, לא נאמר דין תדיר קודם, ורק מדרבנן יש בזה מעלת תדיר עדיף ודוחה את האינו תדיר, אבל במקום פרסומא ניסא עדיף פרסום הנס, ועוד תירץ, שגם אם תדיר קודם דוחה את חברו מ"מ פרסום הנס עדיף, שיש לזה יסוד בתורה וכדברי הרבינו יונה במנין המצות, לזכור חסדי השם ולהתבונן בהם, שנא' 'וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' זה ארבעים שנה במדבר ויאכילך את המן שמלתך לא בלתה וגו', וא"כ פרסומא ניסא לזכור ולפרסם חסדי השם הוי בכלל מצוה זו.
ובשאגת אריה (סי' יט) כתב לדון במקום שיכול להתפלל או מוסף או מנחה שיש דין תדיר קודם, או שכיון שיכול להלים במעריב את המנחה שיתפלל מוסף כיון שאין יכול להשלים מוסף כיון שאם עבר יומו בטל קרבנו, ולכך של מוסף קודם ואפי' שאין לו שכר תפלת מנחה בזמנה מ"מ יש לו שכר מוסף שאם לא עכשיו אימתי, הרי מבואר שאין דין התדיר דוחה את שאינו תדיר, אמנם יש לדון כיון שדוקא שם ישנו בתשלומים ובאופן שא"א להשלימו הרי יקדים וידחה שאינו תדיר מפני התדיר.

נטילת לולב קודם התפילה

והנה מצינו בסוכה (מא, ב) תניא רבי אלעזר בר צדוק אומר, כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך לבית הכנסת ולולבו בידו קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו קורא בתורה, להודיעך כמה היו זריזין במצות, ונראה שהם היו נוטלין את הלולב כבר קודם התפילה, וכ"כ בכתר ראש (אות ק"ט) על הגר"ח מוולוז'ין, שהיה מברך ברכת אתרוג בסוכה קודם התפילה.
וצריך לבאר, שהרי תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם ולמה נטלו את הלולב קודם ק"ש ותפילה, ובאמת מובא שהגרא"מ שך לא רצה ליטול לולב קודם התפילה כיון שתדיר קודם, ותירץ שדוקא אנשי ירושלים שקיימו כל היום את המצוה אין בזה תדיר, כיון שתדיר הוא רק קדימה ולא שמבטל את המצוה, וצ"ב דהא אין דין אחר לאנשי ירושלים אלא שהם הידרו במצוה ליטול כל היום, אבל מ"מ קר"ש יותר תדיר מלולב וצריך להקדים את התדיר ולמה הם נטלו ד' מינים קודם התפילה, וכן מעירים במה שקוראים מגילות שיר השירים קהלת ורות לפני קריאת התורה, והרי קריאת התורה תדיר יותר, אלא שהדין להקדים את התדיר נאמר בשני דברים שדרגותיהם שוים, אבל כשאחד חובה והשני רשות אי"צ להקדים את התדיר וכדברי השאגת אריה, ולכן אפשר להקדים לקרוא את המגילות לפני קריאת התורה, ולכך אומרים פסוקי דזמרה לפני ק"ש ותפילה, וכיון שלגבי פסוקי דזמרה נחשב נטילת לולב לרשות הרי אין בזה זלזול במצוה.
ובקובץ שעורים (פסחים רה) כתב, לגבי להקריב תדיר ושאינו תדיר בבת אחת, הנה בתוס' בתמורה הביאו מירושלמי, לגבי מקדים תרומה לביכורים, שבמפריש שניהם בבת אחת אין לאו של 'לא תאחר', אבל עובר בעשה שהיה לו להקדים ראשון לשני, והרי קרא שמם בבת אחת ואין בזה לאו, כיון שלא הקדים שני לראשון, וכן בתדיר כיון דמצוה להקדים תדיר, עובר בעשה אם מקריבן בב"א.