תעשה ולא מן העשוי

האם יש פסול תעשה ולא מן העשוי במזוזה ולולב??? >>> האם מועיל כשסיכך פחות משיעור והשלים ע"י תעשה ולא מן העשוי??? >>> מה הדין מי שסיכך במחובר לקרקע??? >>> האם בסוכה בבית או תחת סכך פסול יוצא יד"ח??? >>> מה החילוק בין אם מסכך בבית למסכך בצריף??? >>> האם כשעשה את הסכך קודם לדפנות הסוכה כשרה??? >>> האם יש תעשה ולא מן העשוי כשנעשה בכשרות בציצית וסוכה???

גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ. (דברים כב, יב)
חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. (דברים טז, יג)

סיכך במחובר לקרקע

והנה מצינו בגמ' בסוכה (יא, א) לגבי פסול של סכך שאם הוא מחובר לקרקע או שמקבל טומאה ואין גידולו מהארץ פסול, ואם היה מחובר לקרקע וקצצן כשרה, ואמר רב, שצריך לנענע, ומפרש רש"י שאמנם אין צריך לחזור ולסתור את כל הסוכה, אבל צריך לנענע קצת את מה שסוכך במחובר לאחר קציצתן, שייחשב כעשיה, שאם לא ינענע יפסל משום 'תעשה' ולא מן העשוי, שכן משמע בלשון הפסוק 'סוכות תעשה' שכשאתה עושה אותה תהא ראויה לסוכה, ולא מן העשוי בפסול, שאינו ראוי לסוכה, ואתה מתקנו בתיקון מועט כגון שקצץ ולא תר לגמרי, אמנם ניענוע הוא קרוב לסתירה לפי שמגביה כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביה את חברו ומניחו.
ובהמשך הגמ' מבואר, שאמר רב הונא ששמואל אמר דין זה ולא רב, לפי שרב מכשיר גם בלי לנענע, כמו שמצינו אצל ר' עמרם חסידא שהיה קושר את חוטי התכלת של הציצית בכנפות הטלית, חוט אחד כפול ארבע ותוחבו בכנף ועודנו חוט אחד, וכופלו והרי הן שמנה כפלים, ופוסק את הראשים שלהן ונעשים שמנה חוטים, ורב עמרם שכח ולא פסקן עד שעשה כל הגדילים וקשריהם, ונמצא שהם עשויים בפסול, שאין בה אלא חוט אחד, וא"ל ר' חייא בר אשי שרב אמר מפסקן והן כשרין, ומוכח שפסיקתן היא עשייתן, וכן קציצתן היא עשייתן.
והנה מבואר בגמ' במנחות שאם קשר ציצית לבגד שיש לו ג' כנפות שפטור מציצית, ואח"כ הוסיף לו עוד כנף והתחייב בציצית, שהציצית פסולה כיון שג' הכנפות הראשונות עשויין מתחילה שלא כמצותה וכשחזר ותקנה יש בזה תעשה ולא מן העשוי.

פסול תעשה ולא מן העשוי במזוזה ולולב

והנה בגמ' במנחות (לג, א) מצינו, א"ר נחמן שאם בנה את משקוף הבית ואת המזוזות תחלה ואח"כ בנה את הבית שלומדים מציצית שכתוב בה 'תעשה' ולא מן העשוי, שאם קבע קודם את המזוזה הרי כבר עשה את המצוה, וביראים (סי' ת) כתב שלומדים דין תעשה ולא מן העשוי במזוזה שנאמר 'וכתבתם על מזוזות' ולא שכבר כתוב ומונח.
ובקרית ספר (הלכות תפילין ומזוזה פ"ה) שאם הניח את המזוזה אחורי הדלת לא עשה כלום שנאמר 'על מזוזות' שצריך שיניחנה בצורת הפתח כהלכתה, ואם חתך קנה והכניס בו מזוזה ואחר כך חיבר את הקנה לקנים אחרים ואח"כ העמיד את הקנים שהמזוזה פסולה, מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית מזוזת הפתח, ונאמר בציצית 'תעשה' ולא מן העשוי, ולומדים משם גם למזוזה, אמנם כתב שבמזוזה הוא מדרבנן כיון שאין לימוד בגזירה שוה או בהיקש.
הנה מצינו בגמ' בסוכה (יא, ב) אם לולב צריך אגד [שצריך לאגוד את הלולב עם ההדסים והערבות יחד], ולומדים לולב מסוכה, שנאמר בסוכה 'תעשה' ולא מן העשוי וכן גם בלולב יש דין עשיה, וכתב ביד כהן (סי' כו), שרק אם נאמר שלומדים לולב מסוכה יש דין תעשה ולא מן העשוי לגבי קשירת הלולב.

סיכך פחות משיעור והשלים ע"י תעשה ולא מן העשוי

והנה תוספות בסוכה (יא, א) מבאר, שאם עשה מקצת מהסכך בסוכה בפסול, כל זמן שלא גמר אי"ז תעשה ולא מן העשוי, וכן מבואר בתוספות במנחות (מ, ב) שבמקצת סכך אין דין של 'תעשה' ולא מן העשוי, וכן פסק בשולחן ערוך (או"ח יא, יג), וקשה בדברי תוס' שמשמע שגמר המלאכה היא העשי הוא"כ עדיין לא נגמרה העשיה.
והנה בהשגת הראב"ד (פ"ד מהל' ממרים ה" ג) כתב, שמי שסבר לולב צריך אגד אם היו שני מינים אגודים ואחר כך קשר שלישי עמהם שהוא פסול משום תעשה ולא מן העשוי, והביאו הר"ן (סנהדרין פח, ב) שהרי לא נגמרה העשי' בפסול לפי שרק מקצת אגד היה בפסול, ואין זה דומה לקשר ציצית אחת או שנים בפסול שיש בה משום תעשה ולא מן העשוי, לפלי שכל ציצית עשויה בפני עצמה אלא שמעכבין זה את זה, מה שאין כן באגד אחד לארבע מינים שאם אגד רק מקצת הרי רק מקצת אגוד בפסול.
וכתב באבני נזר (או"ח סי' תסו) שדברי התוספות והראב"ד הם דין אחד, כיון שחידש הראב"ד שאם אגד שני מינים נחשב עשיה ופסול משום שלא גמר כל האגד, וא"כ כל פעם שמתחיל לקשור ציצית הוא בפסול כיון שעדיין לא קשר את כולה ומ"מ זה כשר, הרי שמצינו שהתורה מקפידה על גמר העשיה שתהיה בכשרות ותחלת עשייתן היא לעולם בפסול, ומ"מ יכול לכוון בתחילת העשיה לתלות לשמה, אבל באגד שצריך לקשור מתחילה את כל הג' מינים ביחד א"כ צריך שכל העשיה תהיה בכשרות, ולכך פסול כשאגד תחילה שני מינים, וכתב שלפי זה נראה בסוכה שאם סיכך פחות מכדי הכשר סוכה כשהיה מחובר וקצצו ואחר כך גמר את עשייתו שהיא כשרה, וכן אם היה מתחילה חמתה מרובה מצילתה כשהיה מחובר ואחר כך קצצו וגמר עשייתו כשרה.
וכתב עוד, שאם סיכך בסוכה גדולה ששה טפחים כשרים והשביעי הונחה מאלי שלא לשם צל שהיא פסולה, ואין לומר שכיון שהטפחים הראשונים היו כשרים וטפח אחד פסול אינו פוסל, אדרבה כל הששה טפחים ראשונים חשובים בפסול, לפי שרק בגמרו הוא עושה את כל הסוכה כשרה, וכיון שהגמר היה מאליו הרי כל הסוכה נעשית כשרותה מאליה וכל הסוכה הוא מן העשוי.
ובשבט הלוי (ח"ד סי' נח) כתב לחלוק שכל הנחת הסכך מתחלה ועד סוף הוא בגדר תעשה של תורה ומה שהביא ראיה מדברי התוס', יש לומר שהרי גם בציצית אם יקשור רק את הקשר האחרון בכשרות כשר, לפי שאין בה דין שכל העשיה תהיה בכשרות, משא"כ בסכך שאינו עושה מעשה בעצם הסכך אלא רק מניחו, וכתב לחלק בין אגד בלולב לציצית, כיון שבאגד מ"מ מה שנעשה בפסול בשני המינים הראשונים הרי הוא כבר בפסול והוא כדין הסכך שמקיים את המצוה בכל מקום שיש עליו סכך הרי שכל הסכך הוא חלק מהמצוה משא"כ בציצית שמספיק הקשירה האחרונה אין בזה תעשה ולא מן העשוי, וא"כ לגבי סכך לא יפסול הטפח השביעי שהונח שלא לשם צל את כל הסוכה שנעשתה בכשרות אלא רק תחתיו פסול, וכן הוכיח שמועיל לנענע כל חלק מהסכך לבדו ואי"ז פסול כל זמן שלא נענע את הכל ביחד.

סוכה בבית או תחת סכך פסול

בגמ' סוכה (ג, ב) מצינו, שאם בנה סוכה גבוה יותר מעשרים אמה [שהיא פסולה] ובא למעט מגובה החלל ע"י כרים וכסתות בקרקעיתה שלא מועיל מיעוט כיון שיטלם משום הפסד ממונו, ואע"ג שביטל אותם לכל שבעה אי"ז מיעוט משום שבטלה דעתו אצל כל אדם ואין מועיל הביטול, תבן וביטלו וכ"ש עפר וביטלו הרי"ז מיעוט, תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם נחלקו ר' יוסי ורבנן.
ובאורחות חיים (ח"א הלכות סוכה, כו) כתב, שבכל המיעוטים שעושה בסוכה כדי להכשירה אין חסרון של תעשה ולא מן העשוי ולא יצטרך אח"כ לנענע את הסכך, כיון שאין הפסול בגוף הסכך, ולפי"ז כתב שאותם שעושים סוכה בתוך הבית ואין מגלים וכן אין מסירים את הרעפים עד עשיית כל הסוכה שאין צריכים לנענע את הסכך לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשר הסכוך הנעשה בפסול קודם לכן.
אמנם באור זרוע (ח"ב הלכות סוכה סי' רפט) הביא בשם ה"ר ברוך מריגנשבור"ק שאם עשה סוכה בתוך הבית תחת התקרה ואח"כ הסיר את התיקרה שאינו מועיל כלום כיון שמתחילה עשה בפסול והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי, וה"ר יצחק הלבן הכשיר לפי שכל האיסור שייך רק כשגוף הסכך היה בפסול כמו שסיכך במחובר לקרקע או בדבר המקבל טומאה, אבל כשגוף הסכך כשר אלא שהתקרה גורמת לו פסול הרי הוא כשר אפילו לאחר שהסיר התקרה לאחר סיכוכה.
במהרי"ל (מנהגים, הלכות סוכות) הביא בשם מהר"א בלומלין, בסוכה שעשאה תחת הגג ואח"כ הסיר את הגג שאינה כשרה אלא אם סילק את הגג מתחילה, שאם סיכך את הסוכה קודם ואח"כ סילק את הגג הרי"ז תומ"ה, והקשה עליו מדברי האור זרוע, ועוד שהרי אם ירדו גשמים בחג והוריד את הגג שהסוכה תפסל אח"כ, והקשה שהרי יש שאוסרים ביו"ט ממילא להוריד גג כזה בדין בונה.
ובבית יוסף (או"ח סי' תרכו) כתב בשם מהר"ם בר ברוך (ד"פ סי' קפב) שבסוכה תחת הגג, אומרים העולם שאסור לעשות קודם שיסירו הגג מעליה משום תעשה ולא מן העשוי, וה"ר אלחנן פירש שדוקא לגבי סוכה ישנה שייך לומר תעשה ולא מן העשוי ולא בזו, והביא ראיה שמותר למעט את הסוכה.

החילוק בין אם מסכך בבית למסכך בצריף

וכתב הב"ח, ליישב את דברי המהרי"ל שמתיר, לפי שכשעושה סוכה גמורה בבית תחת הגג שיש לה שם סוכה אלא שהיא תחת הגג, מכל מקום גוף הסכך נעשה בהכשר, מה שאין כן באותן סוכות שאין שם סוכה עליה עד לאחר שסילקו את גג הצריף לכך יש להחמיר וכן הביא בשם מהרש"ל.
ובדרכי משה כתב, לבאר איך מותר להוריד את הגג ביו"ט ואי"ז בונה, כי מאחר שהגגין עשויים עם צירים לפתוח ולנעול אין בו איסור כלל, ולא גרע מדלת של בית שהיא סובבת על צירים או דלתות של בור ודות שפותחים וסוגרים אותם שאין בהם חשש איסור.
במגן אברהם (סק"ז) כתב להחמיר, שהרי כשמסיר את הגג אח"כ הרי זה מעשה והגג עצמו נכשר משא"כ כשסיכך תחלה שנעשה בכשרות וסוגר אח"כ הגג מפני הגשמים וחוזר ופותחו כשר לכו"ע כדין מי שפירס סדין מפני החמה והגשמים וחזר ונטלו ממנו דכשרה כיון שנעשה בכשרות, ולכך כתב להחמיר ואם הניח הסכך על התקרה ואח"כ הסיר התקרה פסול, ובמאמר מרדכי (סק"ו) כתב, בדעת הב"ח שיש לחלק אם עשאה תחת הצריף שאין הסוכה נראית עד שמסיר את הגג ולכן צריך להסירו קודם.
ובשולחן ערוך (או"ח תרכו , ג) כתב, העושה סוכה למטה בבית, תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה, וכתב הרמ"א, וכן מותר לעשות את הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור, ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן, ואפילו ביום מותר לסגרן ולפתחן, אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן, ואין בזה לא משום סתירה ובנין אהל בי"ט, ולא משום תעשה ולא מן העשוי; רק שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין, שאז הסוכה פסולה (ועי"ש בשער הציון שם סקי"ז, כו), ובפני השלחן (תרכו, ב) כת שיש לפתוח את הגג קודם ואם הניח את הסכך קודם יש לנענע את הסכך כולו.

סכך קודם לדפנות

הנה מצינו בגמ' בסוכה (טז, א) בדבררי המשנה שהחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה, ואמר רב הונא דוקא אם לא היה בסוכה חלל טפל ברוחב שבעה טפחים, ואם היה שם קודם הרי זה סוכה, וכתב רש"י שאם לה היה שם חלל טפח הרי כשחטט נעשה שם סכך מאליו, ולא היה עליו שם סכך מתחילה, ואם יש שם חלל הרי הוא כבר אוהל ונמצא שם סכך על אותו גדיש, וכשחוטט בו מלמטה למעלה, אין זו עשייתו, שהרי אינו מתקן אלא את הדפנות, ובדפנות אין ין של תעשה ולא מן העשוי, והרי היא כסוכה שפחותה מעשרה, וחקק בה והשלימה לעשרה.
ברמב"ם (פ"ה הל' סוכה ה"ט) כתב, סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת גוים וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן, אבל סוכה שנעשית מאיליה פסולה לפי שלא נעשית לצל, וכן החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה שהרי לא עימר גדיש זה לצל, לפיכך אם עשה בתחלה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה כשרה שהרי נעשה סכך שלה לצל.
והב"ח (או"ח סי' תרלה) הביא את דברי בהגהות מיימוני (אות ל) שלמד מדין חוטט בגדיש שאין לעשות את הסכך קודם שיעשה את הדפנות תחלה ואם עשה דפנות בגובה טפח סמוך לסכך תחלה יכול לסכך, והקשה במה דומה דין זה לחוטט בגדיש שהחסרון שלא עשה את הגדיש לצורך צלמשא"כ אם עושה סכך לשם צל, ולא נראה שהחסרון בדפנות, ולכך כתב שאין ראיה לזה מגדיש אלא לענין שעשה דופן טפח סמוך לסכך, וחלק גם על הלבוש שסבר שפסול כשעושה קודם דפנות.
והט"ז (סק"ד) כתב שהטעם משום שנאמר 'תעשה' שהוא הסכך שבשעה שעושה סכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג אין קרוי אהל, ואם יעשה אח"כ המחיצות הרי"ז תעשה ולא מן העשוי, והוכיח ממה שלא מועיל לעשות סוכה תחת סכך מחובר ולהסירו אח"כ כיון שבעשיה עצמה פסול משא"כ כאן אין עליה שם אוהל כלל פשוט שאין תקנה אח"כ בעשיית המחיצות לעשות אוהל לשם סוכה, וכתב שלדעתו פסול מהתורה אפי' בדיעבד.
בקהלות יעקב סוכה (סי' ו) כתב לחדש, שיש לחלק אם יש לסוכה כבר שתי דפנות משתי הצדדים כמבוי שנחשב כבר בגדר אוהל ואפי' שפסול לסוכה כיון שאין דופן שלישית, מ"מ בשעת העשיה יש דין שצריך שיהיה אוהל והרי"ז אוהל, אמנם כתב שבדברי הר"א מבואר שיש לפסול גם כשיש שתי דפנות והוכיח כן מדברי הגמ' לגבי מה שמצינו שהפחית דופן האמצעי ואם הוא כשר מדוע צ"ל שהפחית.
ובספר נתן פריו (סוכה טו, א) כתב, שלגבי הסוכה אין דין שהעשיה תהיה בסוף וכיון שבחלה הניח את הסכך הרי כבר עשה ואח"כ השלים את הדפנות, ועוד כתב שלגבי פנות אין דין עשיה כלל שהרי מצינו שאם עשה סוכתו בעשתרות קרניים [הרים גבוהים במקום דפנות שהיא כשרה אפי' שלא היה עשיה בדפנות.
והנה כתב הרמא (או"ח תרלה, א) אין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות, ואם עשה טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות, כמו בחוטט בגדיש, וכתב המשנ"ב (סק"ט - י) שצריך בשעה שהוא עושה את הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי, ובדיעבד אם עשה קודם הב"ח מכשיר והרבה אחרונים חולקין עליו ודעתם דאף בדיעבד פסול, ובפני השלחן (תרלה, א) כתב שיש לחוש למחמירים ואם עשה קום את הסכך שיעשה את הדפנות וינענע את הסכך.

תעשה ולא מן העשוי כשנעשה בכשרות בציצית וסוכה

ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' קלט) הביא דברי השו"ע (יו"ד רפו, טו) שמביא שני דעות בבית שאין לו דלת [משקוף] אם הוא חייב במזוזה, וכ' הש"ך (סקכ"ה) שאם קבעה קודם תליית הדלת לא יצא ידי חובה כשנתן את הדלת אח"כ משום דהוה תעשה ולא מן העשוי, וכ' הש"ך שאם א"א אפשר לתלות את הדלת שיקבענה בלא ברכה וכשתולה את הדלת יחזור ויקבענה בלא ברכה, והביא שאם הוציא את הדלת מהציר שצריך ליטול את המזוזה ולקובעה מחדש מדין 'תעשה' ולא מן העשוי, כמו בטלית מצויצת ונקרע ולא נשאר שיעור טלית שפסול גם אח"כ מתקן את הקרע משום 'תעשה' ולא מן העשוי.
ויש להקשות מה החילוק מפירס סדין מפני החמה והסירו, אלא כתב שסכך שכבר עומד בהכשרו אינו נפסל אם מסיר את המונע כגון הסדין, משא"כ בטלית שנקרע שבטל מתורת טלית של ארבע כנפות ופטור,וכן לאותה דעה שבית בלא דלת פטור ממזוזה כשנוטל הדלת נתבטל עשיה ראשונה לגמרי שאין כאן בית שמחויב במזוזה וכשחוזר ונותן הדלת הרי"ז תומ"ה וכן בבית שהיה בו תקרה וקבע בו מזוזה ושוב נטל את התקרה וחזר וקירה אותו שצריך לחזור ולקבוע המזוזה מחדש, ואין העולם נזהרים בזה, ובמגן אברהם (או"ח כג סק"א) הביא שהלבוש כתב, שאין בזה משום תולמ"ה כמו שאם מסיר את הגג שעל הסוכה אין תולמ"ה.
והנה בשו"ע (או"ח טו, ב) כתב שאין לאחות את הקרעים בציצית לתופרו בבגד אחר, וכתב המש"ב (סק"ז) שאם ירצה לחבר את הכנף לבגד שנקרע ממנו, אפילו אם נקרע לגמרי אין צריך להתיר ממנו הציצית ולא נפסל משום תעשה ולא מן העשוי כיון שתחלת עשייתו בבגד זה היה בכשרות, וכ"ז אם לא נעשית הבגד עם ג' כנפות, והחזון איש (או"ח סי' ג, כ) כתב, שמשמע שדוקא ממקום אחר אסור אבל לאחות את הקרעים מותר.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קמו) כתב לדון בסוכה שדופנותיה הם תריסים הבנוים על מסילות שנפתחים בהזזה ונסגרים לצורך סוכת החג, איך לנהוג לענין פתיחתם לאיזה זמן בתוך החג האם התבטל שם דפנות מהם, וכתב לדון אם היה כשר כשעשה את הסוכה שהקדים את הסכך לדפנות כשהתריסים היו עדיין במקומם ולא נמשכו על כל אורך המחיצה, וכתב להלכה שאין להקל ולסכך בזה גם לכתחלה, מכ"מ אם בשעת עשית הסכך היו כבר פתוחים כהלכה ורק אח"כ נסגרו שיש בזה הרבה צדדים להתיר,
ובשו"ת להורות נתן (ח"ח סי' לט) שכשהסיר את הדפנות מהסוכה, גרם עי"ז שהסכך עצמו פסק מלהיות סכך לשם צל ואהל, בזה י"ל שהכל מודים שפסול משום תולמ"ה, ואף אם נאמר שגם בנדון זה אי"ז פסול בסכך, ואפי' שאין הסיכוך לשם צל, מ"מ כיון שלא נעשה שום מעשה בסכך אלא שסילק את הדפנות אין בזה משום תולמ"ה, מכל מקום קשה מאוד לסמוך לדינא ולמעשה על סברות דקות שאין בהן הכרעה ברורה, ולכן נקט, שמי שמוכרח להסיר את הדפנות מן הסוכה בימי החג, יעשה באופן שיישאר תמיד דופן טפח סמוך לסכך.