בארה של מרים

מקום גניזת הבאר

כפי שנתבאר לעיל, לאחר מיתת מרים חזרה הבאר בזכות משה ואהרן, והגמרא בתענית (דף ט.) אומרת שלאחר שמת אהרן המשיכה הבאר רק בזכות משה, וכשמת משה פסקה הבאר מלנבוע.

וז"ל הגמרא:

"ר' יוסי בר' יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה ואהרן ומרים וג' מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר וענן ומן באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר (במדבר כ, א) ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה וחזרה בזכות שניהן.

מת אהרן נסתלקו ענני כבוד שנאמר (במדבר כא, א) וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב (במדבר כ, כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן אמר ר' אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו כדדריש ר"ל דאר"ל כי משמש בארבע לשונות אי דלמא אלא דהא חזרו שניהם בזכות משה.

מת משה נסתלקו כולן שנאמר (זכריה יא, ח) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר אלא מלמד שנתבטלו ג' מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו כולן בירח אחד".

אבל מה קרה עם הבאר מאז שהפסיק לנבוע – אין בידינו מקור, אבל כפי שנראה בהמשך הבאר הגיעה לארץ ישראל ביחד עם עם ישראל, ונגנזה שם.

והיכן נגנזה?

מצאנו בזה כמה שיטות, ונפרטם כאן.

הירושלמי סובר, וכך מפורסם ומקובל בכלל ישראל, שהבאר נגנזה במימי הכינרת.

וז"ל הירושלמי:

"כתיב (במדבר כא) ונשקפה על פני הישימון אמר רבי חייה בר בא כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים אמר ר' יוחנן בר מרה שערינהו רבנן והא היא מכוונא כל קבל תרעא מציעתא דכנשתא עתיקתא דיסרוגנין".

היינו שהבאר נגנזה בימה של טבריה – שזו היא הכינרת, והיא מכוונת אל מול השער האמצעי של בית הכנסת העתיק שם, ואפשר לראותה מהר הישימון – שהיא נדמית ככברה קטנה בים.

ודברים אלו מובאים ברש"י בפרשת חוקת (במדבר פרק כ"א פסוק כ'), וז"ל:

"ונשקפה" - אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון והוא ל' מדבר שהוא שמם ד"א ונשקפה הבאר על פני הישימון שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר כך דרש רבי תנחומא".

וכן מצאנו כך במדרש ויקרא רבה (פרק כ"ב פסוק ד'), שאף מוסיף שיש במי הבאר שנובעים בתוך הכינרת סגולה לרפא שחין. וז"ל:

"מעשה במוכה שחין אחד, שירד לטבול בטבריא, וארעת שעתא, וטפת לבירא דמרים, ואסחי, ואיתסי. והיכן היא בארה של מרים? אמר ר' חייא בר אבא: כתיב (במדבר כא, כ): "ונשקפה על פני הישימון", שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא - זו היא בארה של מרים. אמר רבי יוחנן בן נורי: שערותא רבנן והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא".

אציין רק שיש הבדלי נוסחאות היכן הוא אותו בית כנסת, אך מכיוון שאין בפרט זה נפקא מינה לגבינו, לא אכנס במאמר זה לנושא.

עד כאן זה כשיטת הירושלמי שהבאר נגנזה בכינרת.

אמנם בתלמוד בבלי מבואר שהבאר נגנזה במקום אחר, וז"ל הגמרא (שבת דף לה.):

"א"ר חייא הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים וזו היא בארה של מרים אמר רב מעין המיטלטל טהור וזהו בארה של מרים".

היינו שלפי הבבלי, הבאר נגנזה בים התיכון, באיזור הר הכרמל.

ובלשון זה מצאנו גם בפסיקתא זוטרתא, אלא ששם כתוב שנגנזה בים יפו, שזה באיזור תל אביב של ימינו.

ואילו בתרגום יונתן בן עוזיאל, מצאנו שיטה אחרת לגמרי, וז"ל:

"מטוריא רמיא נחתא עמהון לגלימתא עמיקתא ואתגניזת עמהון בתחומיהון דמואבאי ריש רמתא דמדיקא כל קביל בית ישימון מטול פתגמי אורייתא".

היינו שהבאר אפילו לא נכנסה לארץ ישראל, אלא נגנזה בתחומי מואב.

לסיכום, דעת הירושלמי ועוד שהבאר נגנזה בכינרת, ויש שינויי נוסחאות היכן בדיוק.

דעת הבבלי שנגנזה בים התיכון – באיזור הר הכרמל.

דעת הפסיקתא זוטרתא שנגנזה בים התיכון באיזור יפו.

דעת תרגום יונתן בן עוזיאל שנקברה בתחום ארץ מואב.

והנה האר"י נקט כירושלמי שהבאר נגנזה בכינרת.

וכה מסופר - שרבי חיים ויטאל היה לומד תורת הסוד ושוכח, עד שיום אחד הלך האר"י עם החברים לטבריה, והשקה לו מים מבארה של מרים, ואז נתקיים תלמודו (ספר תולדות האר"י מהדו' בניהו, אות ט עמ' 163).

ועל דרך זה כתב הרח"ו באלה תולדות יצחק (מהדו' בניהו עמ' 257):

"אני חיים כשבאתי אצל מורי זלה"ה ללמוד חכמה זאת ממנו, הלך מורי זלה"ה לטבריה, ושם היתה ספינה קטנה, והוליכני מורי זלה"ה בה בתוך הים כנגד העמודים של בית הכנסת הישן, ולקח מורי זלה"ה טס אחד ומילא אותו מים משם מבין העמודים, והשקה לי אותם, ואמר לי עתה תשיג בחכמה זאת, כי אלו המים ששתית הם מבאר מרים, ואז התחלתי להיכנס בעומק חכמה זאת".

וכן כתוב בספר פרי עץ חיים (שער הנהגות הלימוד פרק א'), וז"ל:

"כשהיה הרב ר' חיים בא אצל הרב ללמוד הימנו זאת החכמה, אז כל מה שלמד ממנו היה שוכח ולא היה יכול להשיג שום דבר, עד שהלכו שניהם יחד לטבריה, והרב זלל"ה הוליך להרב ר' חיים בתוך הים נגד העומדי בית הכנסת הישן, לקח הרב ללז"ה לכי אחד למואו אותו מים מבין העומדים, והיה משקה להרב ר' חיים זלל"ה, ואמר לו, עכשיו תשיג חכמה הרבה, כי המים ששתית היה מבארה של מרים, ומשם ואילך התחיל לכנוס בחכמה זו".

ובספר שער הגלגולים כתב איך אפשר למצוא את מקומה של הבאר, וז"ל (בהקדמה ל"ז):