ביקורות מאת נדיב לב

כדרכו של הרב @כמעיין המתגבר, גם מאמר זה מתאפיין ביסודיות, בהשקעה מרובה, בהיקף רחב ובהירות מרשימה. הכותב מנתח לעומק את סגנונו הייחודי של המאירי בלימוד ובאגדה, את יחסו לראשונים שקדמו לו - הן בכינויים שבהם הוא מכנה אותם והן במשקל שהוא מעניק לדבריהם על סמך כינוי או כינוי חילופי - לצד סקירה על רבותיו, ספריו, ומהדורותיו המאוחרות (להשערתו בכמה מן המסכתות).
עוד מציג המאמר תמונה תמציתית של התקופה בה חיבר המאירי את יצירותיו, וכן את ההסבר לכך שחיבוריו כמעט ולא הוזכרו בספרי הראשונים האחרים למרות שמשוררי זמנו וכן גדולי זמנו שיבחוהו מאוד, כפי שכתב.
לסיכום: מאמר חובה לכל המבקש לקבל מושגים יסודיים ולהעשיר את ידיעותיו בתורתו של אחד מגדולי הראשונים, רבנו מנחם בן שלמה המאירי.

הסיפור שנכתב בידו המיומנת של הספרן, מציג דרמה מרתקת על בחירות גורליות - שבדיעבד מתברר שהכל היה מכוון מלמעלה, שגרמו למהפך רוחני משמעותי בחייו של הגיבור. הסיפור עוקב אחר שני קווי עלילה מקבילים: צעיר בשם גבריאל (גיבור הסיפור), שבוחר לעזוב את דרך התורה להתחתן עם גויה ולחיות חיי הוללות, ואיש עסקים חרדי שנקלע לאירועים שמובילים לאובדן חפץ הקרוב ללבו שלמפרע מתברר כבעל משמעות בעלילה.
הכתיבה משובחת ביותר. הדמויות מעוצבות באופן אמין וסוחף, והספרן מצליח ליצור עניין לאורך כל הסיפור ולהחזיק את הקורא במתח ממש עד סופו.
הדובדבן שבקצפת, זו נקודת המפגש בין שני האירועים שמתרחשת בצורה מפתיעה ומרגשת, ומעניקה לסיפור משמעות יהודית עמוקה. משמעות על כוחה של אמונה, ועל היכולת לחזור בתשובה בין רגע, גם ברגעים הקשים ביותר.

הארה קטנה (שבדיעבד אינה כזו...)
אמנם הסיפור מתאר אירוע שהתרחש בעולם האמיתי, אך חשבתי - בהתחלה - להציע לכותב להדגיש עוד יותר את הלבטים שליוו את גבריאל לאורך כל הדרך. כדי לצקת בסיפור עוד קצת תחושת אמינות בנוגע למהפך החד שעבר על גבריאל וממילא חיבור עמוק יותר אצל הקורא. והיה מי שכבר העיר על כך באשכול.
עם זאת, במחשבה שנייה, אני בהחלט מסוגל להאמין שמקרה מטלטל מסוג זה יכול לחולל מהפך חד כל כך - במיוחד כשמדובר באירוע טעון רגשית, של נכד שהיה קשור לסבו ומרגיש שהוא מקבל ממנו רמז משמים. מה גם שאדם שגדל בבית שומר תורה ומצוות מודע למשמעות החמורה של נישואי תערובת, ומסתבר שבפנים הוא היה אכול ספיקות גם על הצעד החמור שבחר להתחתן עם גויה וגם על ההחלטה להתנתק ממשפחתו. כך שאפשר להבין איך ברגע דרמטי כזה - כפי שתיארת יפה: "גופו רטט מבכי, בכי איום שהרעיד את נימי נשמתו. אין זה אלא מסר עבורי מסבי הצדיק כאומר וכו" - חל מהפך חד אצל גבריאל שהחליט לחזור לצור מחצבתו. ולכן בשורה תחתונה, אינני מוצא כאן חוסר אמינות, אלא להפך, דרמה סוחפת שנקודת השיא בה, מתחוללת בין רגע.