הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת
- האם מברכים על ההדלקה בבית הכנסת
כתב הריב"ש בתשובותיו (סימן קי"א), וזה לשונו:
"ואף על פי שאין מברכין על המנהג זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים מברכין עליו כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח ואע"פ שאינו אלא מנהג ואין בזה משום ברכה לבטלה כלל וכדעת ר"ת ז"ל ומכל מקום באותה הדלקה של בהכ"נ אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו דמצות חנוכה נר איש וביתו".
היינו שס"ל שצריך לברך על ההדלקה בבית הכנסת, ואין זה ברכה לבטלה – כי מברכים על מנהג, חוץ מאשר מנהג קל.
וכן פסק המחבר בשולחן ערוך שצריך לברך, וזה לשונו (סימן תרע"א סעיף ז'):
"ומדליקים ומברכים בבית הכנסת משום פרסומי ניסא".
ולכאורה תמוה, דהנה הראיה של הריב"ש שמברכים על המנהג הוא מהלל בראש חודש, ושם פסק המחבר כדעת הרמב"ם שאין מברכים, הרי שהמחבר אוחז שאין לברך על מנהג, ומה נשתנה מנהג הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת שכן מברכים עליו.
וכך הקשה החכם צבי בסימן פ"ח, וזה לשונו:
"בשולח ערוך סי' תרע"א סעיף ז' ומדליקין ומברכין בבית הכנסת. קצת קשה לפי מסקנת השולחן ערוך לעיל בראש חודש דעדיף טפי שלא לברך אהלל דריש ירחא, אם כן אזדא ליה ראית הריב"ש במה שמברכין על הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת אף שאינו אלא מנהג, שהרי כל ראייתו אינה אלא מברכת הלל דראש חודש, וכיון שהוא ז"ל סבור כהרמב"ם דאין מברכים על הלל דראש חודש, אמאי פסק הכא דמברכין על הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת.
ואפשר דסמך נמי אמה שכתב הכל בו דהכא הוא קידוש שמו יתברך לברכו במקהלות, אף שהוא דוחק כיון שאין ראיה לדבר האיך מברכינן. ולא עוד אלא שהרב בית יוסף סבור בקידושא דבי כנישתא שהיא תקנה שהוזכרה בתלמוד, דטוב שלא לברך ולקדש כיון דאין לנו אורחים ואין קידוש אלא במקום סעודה, כל שכן בהדלקת נר חנוכה בבית הכנסת שלא הוזכרה בתלמוד.
ואף דאיכא למימר דהתם אזדא ליה טעמא דאורחים, והכא אדרבא נתחדש לנו צורך הפרסום כיון שאין אנו מדליקין מבחוץ כבזמן התלמוד, מכל מקום קשה לחדש מדעתינו דבר בלתי ראיה.
ולא עוד אלא דלסברת הכל בו קשה למה גם בימי התלמוד לא תקנו לנו רבותינו נוחי נפש לברך שמו במקהלות אף שהיה להם פרסום בהדלקתם מבחוץ, וצריך לצרף הטעמים של הריב"ש והכל בו.
ואפשר שהרב בית יוסף ז"ל סמך לו על פשיטות דברי הפוסקים שהביא הטור ז"ל שמשמע שהיה מנהג פשוט לברך בימיהם, ובאמת אינה ראיה כי כל הפוסקים ההם ז"ל הם אשכנזים וצרפתים דס"ל דמברכין על המנהג כבהלל דראש חודש וכדברי ר"ת ז"ל, אבל להרמב"ם אין לברך והא ראיה שלא הביא הרמב"ם ז"ל מנהג זה".
ולפי מסקנת החכם צבי, באמת לפי הסוברים כהרמב"ם שאין לברך על הלל בראש חודש – גם אין לברך על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת.
וצריך עיון על המחבר מה סבר בזה.
והגר"א (סימן תרע"א ס"ק כ"א) כתב ליישב, וז"ל:
"ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס, ואומרין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, כמו שכתוב בירושלמיבענין ברכה הסמוכה לחברתה, והרי אשר גאלנו, שניא שאם שמעה בבית הכנסת יצא".
היינו שהמחבר למד דין זה לא מהלל בראש חודש ששם סבירא ליה שאין לברך, אלא למד זאת מהלל שאומרים בליל הסדר בבית הכנסת, שבאמת שם דעתו שצריך לברך, כמו שכתב בסימן תפ"ז סעיף ד', וזה לשונו:
"בליל ראשון של פסח גומרין את ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף".
ומדברי הגר"א משמע שכוונתו שהדמיון הוא שזה מפני פרסומי ניסא.
ובשו"ת יביע אומר (חלק ז', אורח חיים, סימן נ"ז) כתב ליישב באופן אחר, וזה לשונו:
"ולפי זה צריך לומר שאמירת הלל בראש חודש לא היתה על פי חכמי ישראל שהנהיגו כן את העם, אלא העם מעצמם נהגו כן. וכן כתב המאירי בברכות (יד.): "ומגדולי המחברים כתבו, שאין לברך על ההלל של ראש חודש אף בציבור, משום שלא תקנו חכמים את קריאתו, אלא העם נהגו כן מאליהם". עיין שם. וכן המנהג של חיבוט הערבה מבואר בחידושי הריטב"א (סוכה מד.), שלדעת האומר מנהג נביאים הוא, לא תקנו הנביאים כלום, אלא שהם נהגו כן, ונהגו העם מאליהם כמותם, ומשום הכי אמרינן לקמן, חביט חביט ולא בריך, אלמא קסבר מנהג נביאים הוא. עיין שם. אבל המנהג להדליק נרות חנוכה בברכה, נראה שחכמי ישראל הנהיגו כן משום פרסומי ניסא, שכן משמעות דברי הראשונים הנ"ל, לפיכך שפיר אפשר לברך על זה בלשון "וצונו", כיוון שגם המנהגים שהנהיגו חכמי ישראל הם בכלל "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך", ואף שהיד הדוחה נטויה לומר שלא כתב כן הרמב"ם אלא במנהגים שהנהיגו משום סייג וגדר לתורה, מכל מקום נראה יותר שכל המנהגים שהנהיגו חכמי ישראל בכלל מצוה זו הם. ולכן החילוק מבואר בין ההלל של ראש חודש, לבין הדלקת נרות חנוכה".
היינו שמנהג שנוצר מעצמו על ידי העם אין לברך עליו. אבל מנהג שהונהג על ידי חכמי ישראל אף לדעת הרמב"ם מברכים עליו. ולכן בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת שזה מנהג שהונהג על ידי חכמי ישראל סבירא ליה למחבר שמברכים עליו.
מכל מקום דעת השולחן ערוך שיש לברך על ההדלקה בבית הכנסת, וכן המנהג הפשוט.
וכן פסק גם המשנה ברורה (סעיף קטן מ"ד) וזה לשונו:
"אף דבבהכ"נ הוא רק מנהגא מ"מ מברכין עליו כמו שמברכין על הלל דר"ח שאינו אלא מנהג."
