חג החנוכה שמו מורה על תוכנו כידוע והיינו חנו כ"ה, והרי לנו חג החנוכה לפי פשוטו והוא עניין החניה שבאה לכאו' אחר המלחמה, ובנוסף מורה על עניין החניכה שהייתה באותם ימים, ולכאו' אלו ב' עניינים ללא שייכות.
אך בשביל לבאר איזה חניה היה באותם ימים (ולפ' שסיום המלחמה היה באותם ימים, זה אינו, וכידוע בדברי ימי אותם הימים) צריכים אנו לרדת לנבכי הסוגי' בדברי רבותינו הראשונים,
והביאור העולה לפי פשוטם של דברים מהמקורות שנאותו לפ' לנו מעט העובדות הידועות לנו, מצינו שהעניין המרכזי הינו עבודת ביהמ"ק ובמרכזה עבודת המנורה, (אשר עניינה כאבן יסוד לענייני אותם הימים מפורשת בכ"מ וית' עניינה להלן),
וזכינו לאור גדול בדברי הרמב"ן בתחילת פ' בהעלותך אשר נאות לבאר לנו עניין הימים שבהם אנו עוסקים כעת בדרך אגב, ודבריו אלו נראים כאבן היסודית והמתומצתת ביותר לביאור הענין,
דבריו שם באו על הנאמר 'בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', ולא נביא את כל דבריו מפאת אריכותם, אך עיקר דבריו הם ליישב את קו' רש"י שם למה נסמכה פר' הנשיאים לפ' המנורה, והביא רש"י מהמדרש דלפי שכראה אהרן חנוכת המשכן וראה שאין חלקו עם שאר הנשיאים חלשה דעתו וניחמו ע"ז חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות,
ועיי"ש מה שתמה הרמב"ן בזה, והביא ב' חידושים גדולים עד למאוד שפתחו לנו פתח סוגי' חנוכת החשמונאים,
(במאמר המוסגר, מוצאים אנו גם לולי דברי הרמב"ן קשר ישיר בתורתינו הק' בין חנוכת המזבח לעבודת המנורה והרי לנו הקשר בין חנוכה שעניינה הוא עבודת המנורה לחנוכת המזבח, ועדיין עלינו המלאכה לגמור ולברר את פשרם של דברים)
וכתב הרמב"ן שמצא במגילת סתרים לרבינו ניסים,
אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח.
והרי לנו שחנוכת החשמונאים עומדת כנגד חנוכת המזבח כשוה בין שוים, ושווים נלמד מהסמיכות בין עבודת המנורה לחנוכת המזבח, ולכך אנו קוראים פר' הנשיאים בחנוכה כמו שהביא הטור סי' תרע"א,
ואת תוכן העניין שחנוכת החשמונאי חשובה כחנוכת המזבח לא פי' לנו הרמב"ן, ולכאו' תמוה הדבר וכי מחמת שנפסקה העבודה בביהמ"ק ובני אהרן החזירוה תחשב כחניכה, דא"כ נמצא כמה חניכות לביהמ"ק שלא נקבעו כיום חג ואלו חנוכת ביהמ"ק הראשון והשני וחנוכת משכן שילה שאינם נחגגים כימי החנוכה,
ובדקדוק דברי רבינו ניסים שהובא ברמב"ן נוכל לעמוד על נקודה זו, שהדגיש את נקודת החניכה בימי החשמונאים ככזו ש'יש בה הדלקת נרות' (ועפי"ז ביאר את סמיכות הכתובים והרי לנו להדי' שזה עניין מרכזי),
ודברים אלו מגלים טפח ומכסים טפחים אבל אלו הם הדברים כפרשנותו של הרמב"ן ולנו רק נשאר להבין.
ופירושם של דברים כפי פשוטם הוא שאכן אין תוכן בחגיגת הקמת ביהמ"ק הראשון והשני כשזה יבוא בתוכן בלעדי של חנוכת המקדש דמה לנו בכך, אלו דברים שהיו ועברו, (ואילו נחגוג על כל התחדשות רוחנית גדולה ככל שתיהא ניצטרך לחגוג בכל יום ויום על עבודת ביהמ"ק שהייתה בזמנו),
מה שקבעו את חנוכת המזבח כיום חג (אשר גם לו יש משמעות הלכתית כאמירת תחנון) הוא משום משמעותה הכבירה של אותו חניכה על כל אורח חיינו כיום, דזהו היום שנתחדש בו ה'ושכנתי בתוכם', שזוהי הנהגה מחודשת וכבירה שלא הייתה ותהיה כמוה, וע"ז באה חגיגתינו,
וע"כ עלינו לברר מה היא אותו חניכה משמעותית שהייתה בחנוכת החשמונאים שנחקקה בתולדות ימינו כ'חג החנוכה' אשר משמעותה רבה אף מחנוכת המזבח (כפי הנראה מהחגיגה הגדולה יותר בימי החנוכה מא' ניסן יום חנוכת המזבח),
ופשוט שאלו הם דברי הרמב"ן, והיינו שאותה חניכה הייתה ע"י הדלקת הנרות והיא מרכז החניכה וזהו ההבדל בין שאר החניכות שנחנכו ע"י בניית הבית ועבודת המקדש הכללית לבין חנוכת החשמונאים שנחנכה ע"י הדלקת הנרות,
ועלינו לברר מהי אותה חניכה ע"י הדלקת הנרות, ויתר מכן מה פשרה שגדולה היא מכל חניכה אחרת ואף מחנוכת המזבח עצמה בכמה בחינות,
את עניין זה ננסה להבין עפ"י המשך דברי הרמב"ן שהביא ממדרש תנחומא,
אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם'". והנה, דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם.
והיינו דא"ל הקב"ה לגדולה מזאת אתה מוכן שעבודת המנורה תהיה קיימת לעולם, וכפי' הרמב"ן, ע"י הדלקת הנרות של בית חשמונאי שהיא נוהגת אף אחר הגלות, ודבריו ברור מיללו שאותה עבודה היא הדלקת הנרות חנוכה של ימינו והיא חשובה כעבודת ביהמ"ק,
ולדברים אלו לפי פשוטם אין הבנה,
א. במה זה חשוב כעבודה ועד כדי שתהיה מקבילה לעבודת הכהנים בנשיאות כפים,
ב. במה ניחמו אם כוונתו לאותה הדלקה שלנו, וכי רק בני אהרן מדליקים, ואף אם נחשיב זאת כעבודה בביהמ"ק מ"מ הרי זה עבודת כל כלל ישראל,
ננסה לבאר קצת,
ימים אלו נותנים לנו הזדמנות להיכנס קצת לעומק הדברים ולנסות להבין מה שניתן,
מוצאים אנו בכמה מתיקוני התפילות שתיקנו לנו חז"ל על אותם ימים שישנה הדגשה שאותו הנס נעשה ע"י הכהנים, זה מובא בתפילת על הניסים שאומרים בימי מתיתיהו בן יוחנן 'כהן' גדול, ובמיוחד בסדר שנאמר בשעת ההדלקה, שאומרים הנרות הללו וכו' על ידי 'כהניך' הקדושים,
ישנו דגש מיוחד על עובדת היות עושי הנס 'כהנים', ובהנרות הללו רואים אנו דגש נוסף על עובדת היותם 'קדושים' זה מזקיק ביאור,
המלבי"ם מפרש את הפסוק 'קדושים תהיו כי קדוש אני' שעניין הקדושה הוא להיתנשא מטבע העולם ולפעול עפ"י שכל ואמת, וזהו פי' הפסוק, היינו תהיו מרוממים מטבע העולם כי אני מתרומם בהנהגה עמכם מעל טבע העולם וזוהי השגחה פרטית, עיי"ש בהרחבת דבריו,
רואים אנו שעבודת הניתוק מהטבע האנושי של כלל ישראל גורם להשגחת הקב"ה בפרטות ובצורה ניסית על כלל ישראל,
אין לנו דוג' טובה יותר של גבורה עילאית והתנתקות מכל טבעי היקום מאשר אותה מלחמה, מעטים מול רבים, חזקים מול חלשים, זוהי מסירות נפש פשוטו כמשמעו, וזהו הדגש על עובדת היותם קדושים-מופרשים,
כהנים מצווים על הקדושה יותר מכל כלל ישראל, כהנים בצורה המתוקנת הם כהנים לאל עליון, עיקר חייהם זה התנשאות מעל חוקי הטבע,
מובן מאוד לפי"ז מה הדגש על עובדת היותם 'כהנים קדושים',
(במאמר המוסגר, זוהי גם עיקר המלחמה עם יון, ונבאר בקצרה, איתא בברכות נ"ח. 'לך ה' הממלכה' זו מלחמת עמלק, 'והמתנשא' זו מלחמת גוג ומגוג, מפרש המהר"ל, גוג ומגוג הם מבני יפת, דכתי' אצל יפת 'אחי יפת הגדול' היינו תובע גדולה, זוהי התנשאות שכתובה אצל גוג ומגוג בנבואת יחזקאל (ל"ח ג') 'הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל', יפת עיקר עניינו הוא יון דאי' במגילה דף ט'. רשב"ג אומר לא התירו לכתוב ספרים אלא ביונית דכתיב יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם יפיותו של יפת באהלי שם וזוהי שפה יונית, הרי לנו שיון עיקרם הוא כנגד ה'מתנשא', זהו עניין יונים 'נקבצו' עלי, עניין של נשיאות כנגד התנשאות האמת, זוהי מלחמת התרבויות, ולבסוף נוצחו ע"י התגברות התנשאות האמת, ויש להאריך הרבה בדברים),
אותה התגברות הנשיאות באותם ימים בחנוכת החשמונאים הביאה לניצחון המושלם,
זוהי השלמה לאותה חנוכת המזבח במדבר, בחנוכת החשמונאים נחנך ה'ושכנתי בתוכם' בצורה המושלמת ע"י שהתגברה עבודת הנשיאות בכלל ישראל, וזה בא רק בזכות בני אהרן ה'כהנים קדושים' אלו החשמונאים שהובילו את המלחמה במסירות נפש,
נשאר עלינו לבאר את עניין הדלקת הנרות במקדש שהיא מרכז החנוכה והיא מרכז ההתנשאות, ואת חידושו של הרמב"ן שאותה הדלקה של ימינו היא עבודת המקדש,
זהו עניין רחב מאוד אשר לא יתכן להקיף את כולו,
ננסה לעמוד ע"ז בקצרה,
הגר"א כותב שנפש ר"ת נר שמן פתילה, נר הוא הכלי שמן הוא החומר הדליק ופתילה היא מקום אחיזת האש בשמן ומקשרת בייניהם, כן הוא גוף האדם, הגוף הוא הכלי, הנשמה היא החומר המחיה והרוח מקשרת בייניהם,
מוצאים אנו שעבודת הנרות קשורה לבנין האדם,
זוהי החניכה שנעשתה באמצעות הנרות, הדלקת המנורה באופן המושלם והנכון, בשמן טהור, במשך כל שמונת הימים, בזה הושלם בנין האדם בצורה הנכונה, ועי"ז מתממש ה'ושכנתי בתוכם',
המהר"ל בספרו הגדול על ימים אלו 'נר מצוה' ח"ב מגלה לנו שהיונים היה בכוחם לטמאות את ההיכל יותר מכל אומה אחרת, היכל-65 יון-66 ולכך טמאו את השמנים כי השמן הוא מיוחד לקדושה שבשמן מקדשין ומושחין הכל (שמות ל' כ"ו-ל"ג), (עיי"ש שהוסיף לבאר הנצחון במציאת הפח הקטן שנשאר שהוא בזכות אותו חותמו של 'כהן' גדול, יון מספרם עולה במעט מהיכל, אבל כהן מס' עולה ל-75, היכל עם הי' הנעלמת שהרי הה"י בציר"י עולה ג"כ- 75 וזהו סוד קודש הקדשים, עיי"ש),
הרי לנו שזהו עניין בנין צורת האדם במעלת הקדושה, היינו ההתנשאות מטבעי העולם,
נמצא נפלא ביותר השלמת הדברים, שחנוכת החשמונאים הייתה ע"י אותה התנשאות ע"י השמן שלא נטמא, וזה כנגד מסירות נפשם של לוחמי החשמונאים,
כן היא ההדלקת נרות בימינו עדות חיה ומתמשכת למסירות נפש של כלל ישראל במשך כל הדורות בגבורה עילאית, אין לך עבודה גדולה מזו, עבודת מסירות הנפש, הגבורה, וההתנשאות כנגד כל אויבנו,
כל זמן שנר מערבי דולק, עדות היא לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל, עדות ע"י אותה עבודה מרכזית של בניית בניין האדם בצורה הנכונה, עדות על קדושת ישראל, זהו עניין השכינה,
זוהי עבודת המנורה בביהמ"ק,
כל זמן שנרות החנוכה דולקים עדות היא לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל, עדות ע"י אותה גבורה שהשרו והורישו לנו אבותינו במסירות נפשם ובנו לנו את בניין החיים האמיתי, עדות על קדושת ישראל, זהו עניין השכינה,
זוהי העבודה שתהיה קיימת לעולם והיא רק ע"י אותם 'כהנים קדושים', זוהי נחמת הקב"ה לאהרן,
ונבין בזה את דברי המדרש הידועים, שניחם הקב"ה את חודש חנוכה בזה שלא נחנך בזמנו המזבח ע"י שחנוכת החשמונאים תהיה בזמנו, וכן את עניין קראית פרשת הנשיאים בימי חנוכה כמשכ"ת הטור בסי' תרע"א.
ואם נרצה, אפשר לבאר בזה גם את הפירסומא ניסא, אך די בכך.
סיכום הדברים:
חג החנוכה הינו חג חניכת ביהמ"ק בצורה היותר נכונה ומושלמת,
ע"י מסירות נפשם של בני אהרן,
וע"י מסירות הנפש למנורה,
אלו הם דברי הרמב"ן.
אך בשביל לבאר איזה חניה היה באותם ימים (ולפ' שסיום המלחמה היה באותם ימים, זה אינו, וכידוע בדברי ימי אותם הימים) צריכים אנו לרדת לנבכי הסוגי' בדברי רבותינו הראשונים,
והביאור העולה לפי פשוטם של דברים מהמקורות שנאותו לפ' לנו מעט העובדות הידועות לנו, מצינו שהעניין המרכזי הינו עבודת ביהמ"ק ובמרכזה עבודת המנורה, (אשר עניינה כאבן יסוד לענייני אותם הימים מפורשת בכ"מ וית' עניינה להלן),
וזכינו לאור גדול בדברי הרמב"ן בתחילת פ' בהעלותך אשר נאות לבאר לנו עניין הימים שבהם אנו עוסקים כעת בדרך אגב, ודבריו אלו נראים כאבן היסודית והמתומצתת ביותר לביאור הענין,
דבריו שם באו על הנאמר 'בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', ולא נביא את כל דבריו מפאת אריכותם, אך עיקר דבריו הם ליישב את קו' רש"י שם למה נסמכה פר' הנשיאים לפ' המנורה, והביא רש"י מהמדרש דלפי שכראה אהרן חנוכת המשכן וראה שאין חלקו עם שאר הנשיאים חלשה דעתו וניחמו ע"ז חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות,
ועיי"ש מה שתמה הרמב"ן בזה, והביא ב' חידושים גדולים עד למאוד שפתחו לנו פתח סוגי' חנוכת החשמונאים,
(במאמר המוסגר, מוצאים אנו גם לולי דברי הרמב"ן קשר ישיר בתורתינו הק' בין חנוכת המזבח לעבודת המנורה והרי לנו הקשר בין חנוכה שעניינה הוא עבודת המנורה לחנוכת המזבח, ועדיין עלינו המלאכה לגמור ולברר את פשרם של דברים)
וכתב הרמב"ן שמצא במגילת סתרים לרבינו ניסים,
אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח.
והרי לנו שחנוכת החשמונאים עומדת כנגד חנוכת המזבח כשוה בין שוים, ושווים נלמד מהסמיכות בין עבודת המנורה לחנוכת המזבח, ולכך אנו קוראים פר' הנשיאים בחנוכה כמו שהביא הטור סי' תרע"א,
ואת תוכן העניין שחנוכת החשמונאי חשובה כחנוכת המזבח לא פי' לנו הרמב"ן, ולכאו' תמוה הדבר וכי מחמת שנפסקה העבודה בביהמ"ק ובני אהרן החזירוה תחשב כחניכה, דא"כ נמצא כמה חניכות לביהמ"ק שלא נקבעו כיום חג ואלו חנוכת ביהמ"ק הראשון והשני וחנוכת משכן שילה שאינם נחגגים כימי החנוכה,
ובדקדוק דברי רבינו ניסים שהובא ברמב"ן נוכל לעמוד על נקודה זו, שהדגיש את נקודת החניכה בימי החשמונאים ככזו ש'יש בה הדלקת נרות' (ועפי"ז ביאר את סמיכות הכתובים והרי לנו להדי' שזה עניין מרכזי),
ודברים אלו מגלים טפח ומכסים טפחים אבל אלו הם הדברים כפרשנותו של הרמב"ן ולנו רק נשאר להבין.
ופירושם של דברים כפי פשוטם הוא שאכן אין תוכן בחגיגת הקמת ביהמ"ק הראשון והשני כשזה יבוא בתוכן בלעדי של חנוכת המקדש דמה לנו בכך, אלו דברים שהיו ועברו, (ואילו נחגוג על כל התחדשות רוחנית גדולה ככל שתיהא ניצטרך לחגוג בכל יום ויום על עבודת ביהמ"ק שהייתה בזמנו),
מה שקבעו את חנוכת המזבח כיום חג (אשר גם לו יש משמעות הלכתית כאמירת תחנון) הוא משום משמעותה הכבירה של אותו חניכה על כל אורח חיינו כיום, דזהו היום שנתחדש בו ה'ושכנתי בתוכם', שזוהי הנהגה מחודשת וכבירה שלא הייתה ותהיה כמוה, וע"ז באה חגיגתינו,
וע"כ עלינו לברר מה היא אותו חניכה משמעותית שהייתה בחנוכת החשמונאים שנחקקה בתולדות ימינו כ'חג החנוכה' אשר משמעותה רבה אף מחנוכת המזבח (כפי הנראה מהחגיגה הגדולה יותר בימי החנוכה מא' ניסן יום חנוכת המזבח),
ופשוט שאלו הם דברי הרמב"ן, והיינו שאותה חניכה הייתה ע"י הדלקת הנרות והיא מרכז החניכה וזהו ההבדל בין שאר החניכות שנחנכו ע"י בניית הבית ועבודת המקדש הכללית לבין חנוכת החשמונאים שנחנכה ע"י הדלקת הנרות,
ועלינו לברר מהי אותה חניכה ע"י הדלקת הנרות, ויתר מכן מה פשרה שגדולה היא מכל חניכה אחרת ואף מחנוכת המזבח עצמה בכמה בחינות,
את עניין זה ננסה להבין עפ"י המשך דברי הרמב"ן שהביא ממדרש תנחומא,
אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם'". והנה, דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם.
והיינו דא"ל הקב"ה לגדולה מזאת אתה מוכן שעבודת המנורה תהיה קיימת לעולם, וכפי' הרמב"ן, ע"י הדלקת הנרות של בית חשמונאי שהיא נוהגת אף אחר הגלות, ודבריו ברור מיללו שאותה עבודה היא הדלקת הנרות חנוכה של ימינו והיא חשובה כעבודת ביהמ"ק,
ולדברים אלו לפי פשוטם אין הבנה,
א. במה זה חשוב כעבודה ועד כדי שתהיה מקבילה לעבודת הכהנים בנשיאות כפים,
ב. במה ניחמו אם כוונתו לאותה הדלקה שלנו, וכי רק בני אהרן מדליקים, ואף אם נחשיב זאת כעבודה בביהמ"ק מ"מ הרי זה עבודת כל כלל ישראל,
ננסה לבאר קצת,
ימים אלו נותנים לנו הזדמנות להיכנס קצת לעומק הדברים ולנסות להבין מה שניתן,
מוצאים אנו בכמה מתיקוני התפילות שתיקנו לנו חז"ל על אותם ימים שישנה הדגשה שאותו הנס נעשה ע"י הכהנים, זה מובא בתפילת על הניסים שאומרים בימי מתיתיהו בן יוחנן 'כהן' גדול, ובמיוחד בסדר שנאמר בשעת ההדלקה, שאומרים הנרות הללו וכו' על ידי 'כהניך' הקדושים,
ישנו דגש מיוחד על עובדת היות עושי הנס 'כהנים', ובהנרות הללו רואים אנו דגש נוסף על עובדת היותם 'קדושים' זה מזקיק ביאור,
המלבי"ם מפרש את הפסוק 'קדושים תהיו כי קדוש אני' שעניין הקדושה הוא להיתנשא מטבע העולם ולפעול עפ"י שכל ואמת, וזהו פי' הפסוק, היינו תהיו מרוממים מטבע העולם כי אני מתרומם בהנהגה עמכם מעל טבע העולם וזוהי השגחה פרטית, עיי"ש בהרחבת דבריו,
רואים אנו שעבודת הניתוק מהטבע האנושי של כלל ישראל גורם להשגחת הקב"ה בפרטות ובצורה ניסית על כלל ישראל,
אין לנו דוג' טובה יותר של גבורה עילאית והתנתקות מכל טבעי היקום מאשר אותה מלחמה, מעטים מול רבים, חזקים מול חלשים, זוהי מסירות נפש פשוטו כמשמעו, וזהו הדגש על עובדת היותם קדושים-מופרשים,
כהנים מצווים על הקדושה יותר מכל כלל ישראל, כהנים בצורה המתוקנת הם כהנים לאל עליון, עיקר חייהם זה התנשאות מעל חוקי הטבע,
מובן מאוד לפי"ז מה הדגש על עובדת היותם 'כהנים קדושים',
(במאמר המוסגר, זוהי גם עיקר המלחמה עם יון, ונבאר בקצרה, איתא בברכות נ"ח. 'לך ה' הממלכה' זו מלחמת עמלק, 'והמתנשא' זו מלחמת גוג ומגוג, מפרש המהר"ל, גוג ומגוג הם מבני יפת, דכתי' אצל יפת 'אחי יפת הגדול' היינו תובע גדולה, זוהי התנשאות שכתובה אצל גוג ומגוג בנבואת יחזקאל (ל"ח ג') 'הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל', יפת עיקר עניינו הוא יון דאי' במגילה דף ט'. רשב"ג אומר לא התירו לכתוב ספרים אלא ביונית דכתיב יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם יפיותו של יפת באהלי שם וזוהי שפה יונית, הרי לנו שיון עיקרם הוא כנגד ה'מתנשא', זהו עניין יונים 'נקבצו' עלי, עניין של נשיאות כנגד התנשאות האמת, זוהי מלחמת התרבויות, ולבסוף נוצחו ע"י התגברות התנשאות האמת, ויש להאריך הרבה בדברים),
אותה התגברות הנשיאות באותם ימים בחנוכת החשמונאים הביאה לניצחון המושלם,
זוהי השלמה לאותה חנוכת המזבח במדבר, בחנוכת החשמונאים נחנך ה'ושכנתי בתוכם' בצורה המושלמת ע"י שהתגברה עבודת הנשיאות בכלל ישראל, וזה בא רק בזכות בני אהרן ה'כהנים קדושים' אלו החשמונאים שהובילו את המלחמה במסירות נפש,
נשאר עלינו לבאר את עניין הדלקת הנרות במקדש שהיא מרכז החנוכה והיא מרכז ההתנשאות, ואת חידושו של הרמב"ן שאותה הדלקה של ימינו היא עבודת המקדש,
זהו עניין רחב מאוד אשר לא יתכן להקיף את כולו,
ננסה לעמוד ע"ז בקצרה,
הגר"א כותב שנפש ר"ת נר שמן פתילה, נר הוא הכלי שמן הוא החומר הדליק ופתילה היא מקום אחיזת האש בשמן ומקשרת בייניהם, כן הוא גוף האדם, הגוף הוא הכלי, הנשמה היא החומר המחיה והרוח מקשרת בייניהם,
מוצאים אנו שעבודת הנרות קשורה לבנין האדם,
זוהי החניכה שנעשתה באמצעות הנרות, הדלקת המנורה באופן המושלם והנכון, בשמן טהור, במשך כל שמונת הימים, בזה הושלם בנין האדם בצורה הנכונה, ועי"ז מתממש ה'ושכנתי בתוכם',
המהר"ל בספרו הגדול על ימים אלו 'נר מצוה' ח"ב מגלה לנו שהיונים היה בכוחם לטמאות את ההיכל יותר מכל אומה אחרת, היכל-65 יון-66 ולכך טמאו את השמנים כי השמן הוא מיוחד לקדושה שבשמן מקדשין ומושחין הכל (שמות ל' כ"ו-ל"ג), (עיי"ש שהוסיף לבאר הנצחון במציאת הפח הקטן שנשאר שהוא בזכות אותו חותמו של 'כהן' גדול, יון מספרם עולה במעט מהיכל, אבל כהן מס' עולה ל-75, היכל עם הי' הנעלמת שהרי הה"י בציר"י עולה ג"כ- 75 וזהו סוד קודש הקדשים, עיי"ש),
הרי לנו שזהו עניין בנין צורת האדם במעלת הקדושה, היינו ההתנשאות מטבעי העולם,
נמצא נפלא ביותר השלמת הדברים, שחנוכת החשמונאים הייתה ע"י אותה התנשאות ע"י השמן שלא נטמא, וזה כנגד מסירות נפשם של לוחמי החשמונאים,
כן היא ההדלקת נרות בימינו עדות חיה ומתמשכת למסירות נפש של כלל ישראל במשך כל הדורות בגבורה עילאית, אין לך עבודה גדולה מזו, עבודת מסירות הנפש, הגבורה, וההתנשאות כנגד כל אויבנו,
כל זמן שנר מערבי דולק, עדות היא לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל, עדות ע"י אותה עבודה מרכזית של בניית בניין האדם בצורה הנכונה, עדות על קדושת ישראל, זהו עניין השכינה,
זוהי עבודת המנורה בביהמ"ק,
כל זמן שנרות החנוכה דולקים עדות היא לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל, עדות ע"י אותה גבורה שהשרו והורישו לנו אבותינו במסירות נפשם ובנו לנו את בניין החיים האמיתי, עדות על קדושת ישראל, זהו עניין השכינה,
זוהי העבודה שתהיה קיימת לעולם והיא רק ע"י אותם 'כהנים קדושים', זוהי נחמת הקב"ה לאהרן,
ונבין בזה את דברי המדרש הידועים, שניחם הקב"ה את חודש חנוכה בזה שלא נחנך בזמנו המזבח ע"י שחנוכת החשמונאים תהיה בזמנו, וכן את עניין קראית פרשת הנשיאים בימי חנוכה כמשכ"ת הטור בסי' תרע"א.
ואם נרצה, אפשר לבאר בזה גם את הפירסומא ניסא, אך די בכך.
סיכום הדברים:
חג החנוכה הינו חג חניכת ביהמ"ק בצורה היותר נכונה ומושלמת,
ע"י מסירות נפשם של בני אהרן,
וע"י מסירות הנפש למנורה,
אלו הם דברי הרמב"ן.
