בעניין קריאת מגילת איכה

​

בהגהות מיימוניות (הלכות תעניות פרק ה הלכה ג, אות ב) מבואר שנהגו לקרוא מגילת איכה בתשעה באב, וכן פסק הרמ"א (סימן תקנט סעיף ב). והוא במסכת סופרים (פרק יח הלכה ד).


​

בהגהות מיימוניות (שם) הביא בשם רבינו שמחה שיש לברך על קריאת המגילה, ושכן נהג המהר"ם (הובא במנהגיו הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב), עכ"ד. וכן כתב המרדכי (מגילה פרק ב רמז תשפג, הגהות מרדכי מועד קטן רמז תתקלד). וכן כתב המגן אברהם (סימן תצ סעיף קטן ט, וריש סימן תקנט). ובמשנה ברורה (סימן תצ סעיף קטן יט) כתב שאם כתובים על קלף – ודאי אין למחות בידו.

ובהגהות מיימוניות-קושטא איתא, שיש לברך "בנחת ובלחש", וכן הביא הרמ"א בתשובה (סימן לה אות א). והקשה הרדב"ז (שו"ת, חלק ו סימן ב אלפים צא), ממה נפשך, אם אינה ברכה לבטלה – מדוע לא יברך בקול רם, ואם היא ברכה לבטלה – הרי אסור לברכה אף בלחש. ותירץ, דהמהר"ם סבירא ליה דלא הוי ברכה לבטלה, והטעם שהעם לא נהגו לברכה כיון שלא מצינו זאת בתלמוד ובפוסקים, ולפיכך היה נוהג לאומרה בלחש[1].


אמנם הרדב"ז (שם) גופיה כתב שלו"ד הראשונים הנ"ל אין מברכים על קריאת מגילת איכה, אלא על מגילת אסתר, שהיא מצוה מדברי סופרים, עיי"ש באריכות. וכן כתב הבית יוסף (סימן תקנט ד"ה ומ"ש שא"א), ט"ז (סימן תצ סעיף קטן ו) ופרי מגדים (אשל אברהם, סימן תצ סעיף קטן ט, וסימן תקנט סעיף קטן א).


​

בהגהות מיימוניות (שם) כתב שנוסח הברכה הוא "אשר קדשנו במצותיו וציוונו על מקרא מגילה".

אמנם בשו"ת מהר"י מברונא (סי' טז) הביא שיש אומרים שהנוסח הוא "לקרא מגילת איכה", שמכיון שנשתנה עלינו סדרי בראשית – נשתנו ברכותיה, [ועיי"ש שנראה שנוטה כדברי ההגהות מיימוניות].


​

לשון המסכת סופרים (שם) "ומתרגם לפי שיבינו בו שאר העם והנשים ותינוקות שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים", והוא לגבי קריאת מגילת איכה, ומבואר שגם נשים חייבות בקריאת המגילה, וכן כתב בתוספת ירושלים (סימן תקנט סעיף ב), וכן הסיק בשבט הקהתי (אורח חיים סימן קעט).

ובתשובות והנהגות (חלק ב סימן רנ) הביא בשם החיד"א (על מסכת סופרים) שלשון המסכת סופרים "חייבות" – אינו דוקא, אלא הכוונה היא שהוא מנהג טוב, והיינו שכיון שנהגו לתרגם בבית הכנסת כדי שיבינו – לפיכך הולכות לבית הכנסת. ובאליבא דהלכתא (גליון צו) הובא מהמור וקציעה (סימן תיז) שכתב שאין כוונת המסכת סופרים שחייבים מצד חיוב קריאת המגילה, אלא הוא כדי להשריש בליבן יראת ה' ואהבתו יתברך, עיין שם.


​

כתב המשנה ברורה (סימן תקנט סעיף קטן ה) בשם מהחיי אדם שאף יחיד צריך לקרוא מגילת איכה. וכתב בשו"ת מהר"י מברונא (שם) שאף הוא מברך. אמנם בלוח ארץ ישראל כתב שאף אם קורא מתוך מגילה כשירה – אינו מברך על קריאת המגילה, כיון שהיא חשובה כקריאת התורה, שמברכים עליה רק בציבור.
​

[1] וז"ל: גרסינן במסכת סופרים ברות ובשיר השירים באיכה ובמגלת אסתר צריך לומר על מקרא מגילה ואע"פ שכתובה בכתובים צריך לומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא בכתבי הקדש. ע"כ ועל זה סמך מהר"ם לברך על כל המגילות ולדבריו שהוא סובר כי הלכתא היא היה לו לברך על המזמורים ואיוב ומשלי וקהלת ושאר הכתובים ועל מקרא הנביאים יש לו לברך דכל שכן היא ולא שמענו זה מעולם. אלא שזו אינה הלכה כיון שלא נזכר בתלמוד ולא בפוסקים דבשלמא מקרא מגלה היא מצות עשה מדברי סופרים ולפיכך שייך שפיר לברך אקב"ו והיכן צונו בלאו דלא תסור אבל רות ואיכה ושיר השירים ושאר כתבי הקדש אין קריאתן מצות עשה מדרבנן ואיך יברך עליהם ומי שלא שמע מקרא מגילה במזיד שרי למקרייה עבריינא משא"כ בשאר כתבי הקדש. ואעפ"י שנהגו לקרוא כל מגילה בזמנה שיר השירים בפסח לפי שיש בו רמז לגאולת מצרים ורות בשבועות לפי שהוא זמן קציר שעורים ואיכה בט"ב מפני המאורע. אמנהגא לא מברכי מידי דהוה אערבה כ"ש שאינן מנהג קבוע שאני ראיתי כמה מקומות שאין קורין לא שיר השירים ולא רות כי קריאת רות ושיר השירים לא הוזכרה בשום מקום זולת במס' סופרי' וגם קריאת מגלת איכה לא הוזכרה ע"ד החיוב אלא כמו שאר הקינות ולמה לא יברך גם על קריאת קהלת שהרי מחמש מגילות היא וראיתי שכתבו בשם הרב אכן יש לאומרה בנחת ובלחש ע"כ. ולא ידענא פשרה זו מה היא דאם אינה ברכה לבטלה למה לא יאמר אותה בקול רם ואם היא ברכה לבטלה וכי מותר להזכיר שם שמים לבטלה בלחש. ואפשר לתרץ דהוא ז"ל ס"ל דלא הוי ברכה לבטלה והעם לא נהגו לאומרה מהטעם שאמרתי שלא הוזכרה בתלמוד ולא בפוסקים ולפיכך היה אומרה בלחש ואלמלא שכתבו כן הראשונים הייתי אומר שהיא ברכה לבטלה מה נפשך אם מצוה לקרוא בכתובים ובמגילות ובנביאים כמו שמצוה לקרוא בתורה הרי כבר נפטר בברכת הבוקר ואם אין בהם מצוה כקריאת התורה למה יברך על קריאתם ואע"ג שמברכין על קריאת התורה והנביאים תקנת הראשונים היא שיברכו על הקריאה בצבור בתורה או על הנביאים אשר קבעו במקום קריאת התורה בזמן השמד שגזרו שלא יקראו בתורה ואע"ג דבטל השמד התקנה נשארה במקומה אבל לברך על הכתובים או על המגילות חוץ מאסתר שהוא מצות עשה מדברי סופרים אין לנו ואפי' על הנביאים שלא בצבור אין לברך וכן נהגו כל ישראל ומנהגם תורה הוא.​