חלק א' - שיטות התנאים
איתא בגמרא (חולין דף טו.), וזה לשון הגמרא:
"המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים".
היינו שמצאנו ג' שיטות מה הדין במבשל בשבת – והוא הדין ליהנות מכל סוג של מעשה שבת.
- לרבי מאיר, בשוגג יכול לאכול מיד, ובמזיד רק במוצאי שבת.
- לרבי יהודה, בשוגג אפשר לאכול רק במוצאי שבת, ובמזיד נאסר לעולם.
- לרבי יוחנן הסנדלר, בשוגג - במוצאי שבת אחרים יכולים לאכלו אבל על המבשל נאסר לעולם, ובמזיד נאסר על כולם לעולם.
והנה לא נתבאר אם לפי רבי מאיר ורבי יהודה יש חילוק בין המבשל עצמו לאחרים.
ובתוס' שם (ד"ה המבשל) מבאר, וז"ל:
"המבשל בשבת בשוגג יאכל. אפילו בו ביום דר"מ לא קניס כלל שוגג אטו מזיד כדמוכח בהניזקין (גיטין נג:) ובפ' כירה (שבת דף לח.) נמי משמע דשרי בו ביום גבי הא דבעי מרבי חייא בר אבא שכח קדירה ע"ג כירה כו' במזיד לא יאכל לא הוא ולא אחרים בו ביום אבל במוצ"ש שרי אפי' לדידיה מדבעי לאוקמי מתניתין ר"מ ובמזיד ומתניתין דומיא דיוה"כ קתני דאסור בו ביום בין לו בין לאחרים ושחיטתו כשרה קתני לא שנא לו ולא שנא לאחרים כדאמרינן בסמוך ועוד אי במזיד לא יאכל עולמית לר"מ א"כ היינו מזיד דרבי יהודה כמו שאפרש וכן שוגג דרבי יהודה דהא מוקי מתניתין בשוגג ורבי יהודה ובמזיד לא יאכל עולמית הוא אבל אחרים אוכלים למוצאי שבת דאי לא יאכלו עולמית א"כ היינו מזיד דרבי יוחנן הסנדלר ועוד דבמרובה (ב"ק דף עא.) מוקי דרבנן דפטרו בטבח בשבת מתשלומי ד' וה' כרבי יוחנן הסנדלר ולא מוקי לה כר' יהודה ובעי נמי התם מאי טעמא דר' יוחנן הסנדלר ולא בעי מ"ט דר' יהודה כללא דמילתא מזיד דר"מ שוגג דר' יהודה מזיד דרבי יהודה שוגג דרבי יוחנן הסנדלר".
היינו שלפי ר' מאיר - בשוגג אף למבשל מותר לאכול בו ביום, ובמזיד אף לאחרים אסור לאכול עד מוצאי שבת.
ולפי רבי יהודה, בשוגג לכולם אסור לאכול עד מוצאי שבת – כמו מזיד לפי רבי מאיר, ובמזיד אסור למבשל לאכלו לעולם ולאחרים רק במוצאי שבת.
ולפי רבי יוחנן הסנדלר, בשוגג מותר לאחרים לאכלו במוצאי שבת, ולמבשל אסור לאכלו לעולם – כמו מזיד דרבי יהודה. ובמזיד נאסר הבישול על כולם לעולם.
וזה מה שמסיים תוס':
"כללא דמילתא מזיד דר"מ שוגג דר' יהודה מזיד דרבי יהודה שוגג דרבי יוחנן הסנדלר".
והנה ברש"י כאן מבאר כתוס', וכך הוא כותב בביאור דעת רבי מאיר במזיד:
"לא יאכל - בו ביום עד שתחשך ובכדי שיעשו והוא הדין לאחרים נמי דאסור למיכליה בו ביום דטעמא משום דלא נמטייה הנאה מאיסורא הוא וכי שהי לאורחא בכדי שיעשו לא מטי לו הנאה מיניה ואיידי דתנא רישא בדידיה דאשמעינן רבותא להתירא תנא נמי סיפא בדידיה".
היינו שאף לאחרים אסור לאכלו עד מוצאי שבת.
אמנם בכתובות דף לד. פירש רש"י באופן אחר, וזה לשונו:
"במזיד לא יאכל - הוא לעולם אבל אחרים ישראלים אוכלים".
וצ"ע בזה.
והנה בירושלמי (תרומות פרק ב' הלכה א'), מצינו עוד שיטה בדבר זה, וז"ל:
"תני המבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית ר"י הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל לא לו ולא לאחרים שמואל כר"י הסנדלר רב כד הוה מורי בחבורתיה הורי כר"מ בציבורא כרבי יוחנן הסנדלר א"ר שמעון בר ברסנא כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה הורי לון דתני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בין בשוגג בין במזיד אסור בין לו בין לאחרים לא יאכל וכל דבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בשוגג יאכל למ"ש לאחרים ולא לו במזיד לא לו ולא לאחרים".
היינו שאם הדבר שעשה הוא דבר שחייבים על שגגתו חטאת ועל זדונו כרת – הדבר נאסר לעולם – בין אם עשאו בשוגג ובין אם עשאו במזיד.
ואם אין זה דבר שחייבים על שגגתו חטאת ועל זדונו כרת – בשוגג נאכל במוצאי שבת רק לאחרים, ובמזיד נאסר לעולם.
היינו שלשיטת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, בכל אופן אין היכי תימצי שמותר ליהנות ממעשה שבת בשבת גופא.
וכך מבאר הפני משה שם, וז"ל:
"כרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה הורי לן – בציבורא דמחמיר טפי דתני וכו' בתוספתא שם ולדידיה המבשל בשבת אף בשוגג אסור עולמית ובין לו בין לאחרים לא יאכל".
והנה, הגמרא בבבא קמא דף ע"א עמוד א' מבארת את טעמו של רבי יוחנן הסנדלר (ובפשטות אפשר לומר שזהו גם טעמו של רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה), וז"ל:
"מ"ט דר' יוחנן הסנדלר כדדריש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה (שמות לא, יד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא יכול אפילו בשוגג ת"ל (שמות לא, יד) מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג".
לסיכום:
מצאנו ד' שיטות מה הדין במעשה שבת – ג' שיטות בתלמוד בבלי, ועוד שיטה בתלמוד ירושלמי.
ואלו הם:
- בשוגג מותר לכולם לאכול מיד, ובמזיד מותר לכולם לאכלו רק במוצ"ש. (ולרש"י בכתובות לאחרים מותר לאכלו בו ביום).
- בשוגג מותר לכולם לאכלו לכולם רק במוצאי שבת, ובמזיד אסור לעושה המעשה ליהנות ממנו לעולם, ולאחרים מותר במוצאי שבת.
- בשוגג אסור לעושהו ליהנות ממנו לעולם ולאחרים במוצ"ש, ובמזיד נאסר לעולם.
- בדבר ששגגתו חטאת וזדונו כרת – נאסר לעולם לכולם ובכל אופן, ובשאר הדברים – בשוגג נאכל לאחרים במוצ"ש, ובמזיד נאסר לעולם.
