כי הוא א-ל זן ומפרנס לכל - תמיד !!!
כתיב בפרשתן (ל"ז, י'): "ויעש את השולחן", והנה ידוע שהשולחן הרי הוא מסמל על הפרנסה, כי ממנו נמשך עשירות ופרנסה לכלל ישראל, וכפי שמצינו בב"ב (כה:): "הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, וסימנך שלחן בצפון מנורה בדרום", ומצינו בזה תימה גדולה: דהנה מצינו ג' דברים בהם נאמר לשון 'תמיד': א. המנורה (שמות כ"ז, כ'): "להעלות נר תמיד", והמצוה היא להדליק את נרות המנורה בכל לילה; ב. בקרבן התמיד, וכדכתיב (במדבר כ"ח, ו'): "עולת תמיד", וגדר החיוב הוא להקריב קרבן אחד בבוקר ואחר בערב; ג. בלחם הפנים, וכלשון הפסוק (שמות כ"ה, ל'): "ונתת על השולחן לחם לפני תמיד", ומצותה שיהא מונח הלחם תמיד בכל עת ובל שעה על השולחן, ואף בשעת סידור הלחם ה'חדש' בשבת היו שני כהנים מושכים את הלחם ה'ישן', ושנים אחרים מניחים את החדש מיד, (עיי' מנחות צט:), והוא בכדי שלא ישאר השולחן אפילו רגע אחד בלא לחם מעליו. ומעתה צריך ביאור, מדוע דוקא לגבי השולחן נתפרש ה'תמיד' כפשוטו – בכל רגע ורגע, ולא אמרו שדי בפעם אחת בשבוע כמו גבי ה'תמיד' שבמנורה שאין צריך להדליק כל היום, וכן בעניין קרבן התמיד שאין צריך להקריב קרבנות על המזבח כל היום.
ובאופן נפלא מצינו ביאור של מרן הגרש"ק בחכמת התורה (פר' תרומה), כי הנה, פוק חזי כמה עוסקים דאגותיהם של באי עולם, רובם סובבים דאוגים וטרודים סביב 'פרנסתם', אודות מאכלם וכל צרכם, באומרם: 'אם לא אדאג לעצמי מי ידאג עבורי', ובאמת, כל דאגתם אינה אלא מיותרת, שהרי אף בלא דאגתם ונשיאתם בעול – הקב"ה מספק צרכיו של כל בריה הנמצאת בעולמו באשר היא, על כן דיקא הלחם שמשם הפרנסה באה לישראל, נמצא ה'תמיד' מתפרש באופן שהוא ללא הפסק של רגע, להורות לבני ישראל כי הקב"ה דואג ומזמין להם כדי צורכם ופרנסתם בכל עת ובכל שעה ללא הפסק רגע.
ונראה אף לרמז בזה, מה שנאמר בהאי קרא ד'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון', דנמצאו תיבותיו שבעה, ואותיותיו עשרים וארבע, והוא כלישנא דעלמא 7\24, להורות שעינו פקוחה למלא כל מחסורנו במאכל ובמשקה בכל עת ובכל שעה ללא הפסק. אך זה יבוא על ידי כך שיאמין באלוקיו, וכפי שרמזו ש'פרנסה' עם הכולל בגימטריא 'הוא יקראני אבי' (396, תהילים פ"ט, כ"ז), ללמדך, כי הדרך לזכות לשפעת פרנסה בהרחבה הוא על ידי ש'הוא יקראני אבי', כבן המתחטא על אביו ועושה לו אביו רצונו.
עוד מצינו לגבי לחם הפנים, שהיו מניחים י"ב לחמים ביום השבת על ה'שולחן' הטהור, ולשבת שלאחריה נוטלין אותם ומחלקים לכהני המשמר. ואמרו חז"ל (חגיגה כו:): 'אמר רבי יהושע בן לוי, נס גדול נעשה בלחם הפנים, כסידורו כך סילוקו, שנאמר (שמואל א' כ"א, ז'): "לשום לחם חום ביום הלקחו"', היינו שאף שזמן סילוקו הוא שבוע ימים אחר סידורו על השולחן, עדיין היה הלחם חם ממש כאילו עכשיו הניחוהו על השולחן, וב'שעת הרגל' היו מגביהים את השולחן ומראים לעולי רגלים ראו חיבתכם לפני המקום – שהלחם סילוקו כסידורו.
ולכאורה צריך ביאור, אזיהו גילוי 'חיבה' יש בנס זה שהלחם חם בסילוקו כסידורו יותר משאר הניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש (עיי' אבות פ"ה מ"ה), ומדוע הראו נס זה לעולי הרגלים יותר משאר הניסים.
אלא ביאור הדברים הוא כדלעיל, דה'לחם' מרמז לרמז על הפרנסה והכלכלה, ובאו בזה להורות וללמד את בני ישראל, הנה פעמים נראה לאדם: 'היום עשיתי ועסק טוב על כן הרווחתי היום כך וכך מעות', אך באמת אינו כן, כי לא עתה בעת מסחרו הרויח מעות אלו, אלא זה עידן ועידנים כבר הרויח אותם, והוא משום שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה (ביצה טז.), וזאת ההודעה הודיעו לכל 'עולי הרגלים', ראו נא את לחם הפנים, שמחמת חמימותו הריהו נראה כאילו היום אפו אותו, אבל באמת הוא כבר נאפה לפני שבוע ימים, ומכאן תלמדו לגבי 'לחכמם', שכל מה שתרויחו משך כל ימות השנה, הכל כבר נכתב ונחתם בראש השנה, וכאותו החום הנשמר משבת לשבת כן קצבת הממון נשמרת מראש השנה עד ראש השנה, וכשתדעו ותאמינו זאת תגשו אל כל ענין הפרנסה בניחותא ושלוות הנפש בלא השתדלות יתירה, והיא 'חיבתכם' לפני המקום.
ובאופן נפלא מצינו ביאור של מרן הגרש"ק בחכמת התורה (פר' תרומה), כי הנה, פוק חזי כמה עוסקים דאגותיהם של באי עולם, רובם סובבים דאוגים וטרודים סביב 'פרנסתם', אודות מאכלם וכל צרכם, באומרם: 'אם לא אדאג לעצמי מי ידאג עבורי', ובאמת, כל דאגתם אינה אלא מיותרת, שהרי אף בלא דאגתם ונשיאתם בעול – הקב"ה מספק צרכיו של כל בריה הנמצאת בעולמו באשר היא, על כן דיקא הלחם שמשם הפרנסה באה לישראל, נמצא ה'תמיד' מתפרש באופן שהוא ללא הפסק של רגע, להורות לבני ישראל כי הקב"ה דואג ומזמין להם כדי צורכם ופרנסתם בכל עת ובכל שעה ללא הפסק רגע.
ונראה אף לרמז בזה, מה שנאמר בהאי קרא ד'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון', דנמצאו תיבותיו שבעה, ואותיותיו עשרים וארבע, והוא כלישנא דעלמא 7\24, להורות שעינו פקוחה למלא כל מחסורנו במאכל ובמשקה בכל עת ובכל שעה ללא הפסק. אך זה יבוא על ידי כך שיאמין באלוקיו, וכפי שרמזו ש'פרנסה' עם הכולל בגימטריא 'הוא יקראני אבי' (396, תהילים פ"ט, כ"ז), ללמדך, כי הדרך לזכות לשפעת פרנסה בהרחבה הוא על ידי ש'הוא יקראני אבי', כבן המתחטא על אביו ועושה לו אביו רצונו.
עוד מצינו לגבי לחם הפנים, שהיו מניחים י"ב לחמים ביום השבת על ה'שולחן' הטהור, ולשבת שלאחריה נוטלין אותם ומחלקים לכהני המשמר. ואמרו חז"ל (חגיגה כו:): 'אמר רבי יהושע בן לוי, נס גדול נעשה בלחם הפנים, כסידורו כך סילוקו, שנאמר (שמואל א' כ"א, ז'): "לשום לחם חום ביום הלקחו"', היינו שאף שזמן סילוקו הוא שבוע ימים אחר סידורו על השולחן, עדיין היה הלחם חם ממש כאילו עכשיו הניחוהו על השולחן, וב'שעת הרגל' היו מגביהים את השולחן ומראים לעולי רגלים ראו חיבתכם לפני המקום – שהלחם סילוקו כסידורו.
ולכאורה צריך ביאור, אזיהו גילוי 'חיבה' יש בנס זה שהלחם חם בסילוקו כסידורו יותר משאר הניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש (עיי' אבות פ"ה מ"ה), ומדוע הראו נס זה לעולי הרגלים יותר משאר הניסים.
אלא ביאור הדברים הוא כדלעיל, דה'לחם' מרמז לרמז על הפרנסה והכלכלה, ובאו בזה להורות וללמד את בני ישראל, הנה פעמים נראה לאדם: 'היום עשיתי ועסק טוב על כן הרווחתי היום כך וכך מעות', אך באמת אינו כן, כי לא עתה בעת מסחרו הרויח מעות אלו, אלא זה עידן ועידנים כבר הרויח אותם, והוא משום שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה (ביצה טז.), וזאת ההודעה הודיעו לכל 'עולי הרגלים', ראו נא את לחם הפנים, שמחמת חמימותו הריהו נראה כאילו היום אפו אותו, אבל באמת הוא כבר נאפה לפני שבוע ימים, ומכאן תלמדו לגבי 'לחכמם', שכל מה שתרויחו משך כל ימות השנה, הכל כבר נכתב ונחתם בראש השנה, וכאותו החום הנשמר משבת לשבת כן קצבת הממון נשמרת מראש השנה עד ראש השנה, וכשתדעו ותאמינו זאת תגשו אל כל ענין הפרנסה בניחותא ושלוות הנפש בלא השתדלות יתירה, והיא 'חיבתכם' לפני המקום.
