בעיקר גדר בנין בכלים אימת הוא אסור
יש להרחיב הרבה בפשט הסוגיות המדברות מענין בנין בכלים וכאן נבוא להעמיד את עיקרי שיטות הראשוים בזה מצד כללי המלאכה וביאור הגדרים בזה.
הנה הראשונים בסוגין ק''ב נתקשו היאך נחלקו רב ושמואל אם חיב בעיל שופתא בקופינא דמרא, דלפו''ר נחלקו האם חייב בנין כל דהו וכמש''כ התוס'.
והנה בדברי הר''ח בסוגין מבואר דהא גופא פליגי האם איכא בנין בכלים, וצ''ל דזהו גופא ענין דבנין כל דהו וכל בנין בכלים היא בדרגת בנין כל דהו שעליה נחלקו רב ושמואל.
וכן צ''ל בדעת רש''י דבהמקרים של הראיות של תוס' מבואר בדבריו דפירש מצד מכה בפטיש והינו דס''ל דאין חלוקות בתוך בנין בכלים אלא הכל הוא ענין אחד, וא''כ צ''ע היאך יפרנס פלוג' רב ושמואל בעיל שופתא בקופינא ובהכרח צ''ל בדעתו דס''ל כהר''ח.[ונ''ל שהבאתי בכתבים דהגר''א כותב כן להדיא בדעת רש''י דכך יפרש רש''י את הסוגיא, וצריך בדיקה ומ''מ הוא מוכח.]
אמנם הראשונים טרחו לבאר דלעולם עיקר דינא דאין בנין בכלים,וכמבואר בש''ס דכן דעת בית הלל,ומ''מ הכא איכא בנין בכלים וכתב הרמבן הכלל בזה וז''ל ''ק' להו לרבוותא ז"ל והא אמרי' במס' ביצה אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ויש לנו לתרץ דכי אמרי' אין בנין בכלים ה"מ בכלי שנתפרק כגון מנורה של חליות אבל הכא עושה כלי או מתקן כלי מתחלתו אין לך בנין גדול מזה ואין זה נקרא בנין בכלים שהרי אינו כלי אבל עושה כלי מיקרי. ואפשר לפ"ד זו, שכל כלי שצריך אומן בחזרתו מיחייב עליה משום בונה דהו"ל כעושה כלי מתחלתו שהרי משעה שנתפרק ואין ההדיוט יכול להחזירו בטל מתורת כלי''.
ומבואר ברמב''ן דעיקר הענין הוא דביצירת כלי מחייב ויש לזה הגדרה של בונה, והנה אח''כ דן הרמב''ן דכל שצריך אומן בפירוקו חשיב ג''כ בונה, ונראה הביאור בזה דכל כה''ג ג''כ חשיב כיצירת דבר חדש דיוצר פה את החיזוק והאומנות שבכלי.
והנה התוס' כתבו לישב בזה''ל ''ואע"ג דקי"ל אין בנין. בכלים אור"י דהיינו דווקא בהחזרת בתי תריסין או במנורה של חוליות אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע כדאמרי' בס"פ כירה (לעיל שבת דף מז.) גבי מטה של טרסיים אם תקע חייב חטאת ומחזיר קני מנורה חייב חטאת וקרן עגולה ואין חילוק. בין כלים לקרקע. אלא במקום שאין חיזוק ואומנות דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין''
ויל''ע בביאור דבריהם, דבפשטות נראה דס''ל דהעיקר תלוי בחיזוק ואומנות, אמנם אפ''ל דכונת התוס' הוא ג''כ ע''ד הרמב''ן דהעיקר הוא ביצירה חדשה וכונתם דאפ' בחיזוק ואמנות יש כאן הגדרה של יצירה חדשה והוא כדברי התוס'.
או דלמא דלהתוס' הכל תליא רק בחיזוק ואמנות וביצירה חדשה שאינה חיזוק ואמנות לא יהא חיב כלל[וזה הנ''מ בין הצדדים האם יהא חיב בעושה כלי שאינו חיזוק ואומנות].
והנה התוס' ע''ד ע''ב כתבו בזה''ל ''ואין נראה דדוקא במחזיר מטה ומנורה של חוליות אמרי' דאין בנין בכלים אבל כשעושה לגמרי כל הכלי מיחייב משום בונה דאמרינן בריש הבונה (לקמן שבת ד' קב:) האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה''
ויל''ע אם כונתם לומר שכל עשית הכלי היא מחיבת והינו כהרמב''ן, ולפי''ז צ''ל בתוס' הכא דכונתם דאפ' בחיזוק ואומנות חשיב יצירה ועשיה.
או דנימא דדקדקו בלשונם כשעושה לגמרי הכלי והינו דכונתם דוקא בעשית אומנות של עשית כלי גמורה,וצ''ע בזה.
ואמנם מ''מ לב' הצדדים אין כאן ב' צדדים קיצונים אלא עיקר המכוון הוא דבנין בכלים אין לו משמעות של יצירה והעמדת יצירה ומציאות בעולם, רק דלתוס' לעולם אי''ז מתקים אלא באופן של חיזוק ואומנות ולראשונים עיקר הכלל הוא היצירת דבר חדש, ובזה חקרנו לעיל האם יש כאן שיטה אחת.
ואמנם הנה בבית יוסף בתחילת שי''ד כתב חידוש גדול דהנה הראשונים הקשו[תוס' והרא''ש עירובין ל''ד] במה דמבואר בסוגיא בעירובין דלא יכול לשבור המגדל בשביל לאכול מה שבתוכו והקשו מאי שנא ממה דאיתא דשובר את החבית בשבת ומתרצים דהתם אירי במוסתקי]הינו שברי כלים המודבקים ולכך התירו לצורך האכילה].
ואמנם הר''ן עונה ע''ז [בפרק חבית ק''מ] דבכלי קטן מותר לשבור ודוקא בכלי גדול אסור, וענין כלי גדול מפרש הב''י דהינו במחזיק מ' סאה שדינו כקרקע.
ואמנם צ''ע מדוע בכלי קטן מותר לשוברו,ואם היה סובר שאין כלל דיני בנין בכלים ורק דנים מצד מכבפט''ש א''ש, אך שיטת הר''ן הכא בסוגין הוא דאיכא בונה בכלים וכהרמב''ן, וכותב ע''ז הב''י דהר''ן שס''ל כהרמב''ן הכא הוא לשיטתו [ומביא ע''ז לשון הר''ן כאן כהרמב''ן],אך התוס' לשיטתם המה שביארו כאן.
ומבואר בדברי הבית יוסף דיש כאן פלוג' מהותית בין התוס' לרמב''ן והנ''מ תהא דלסברת הרמב''ן יהא מותר עכ''פ לשבור הכלי וצ''ע מה הגדר בזה.
ונראה הביאור דלתוס' הגדר הוא דגם בכלי שיכא תורת בנין רק דבעי בו רמה גבוהה יותר של הבנין שיהא אופן של חיזוק ואומנות, ולכן גם לסתור אסור דעיקר ענינה של הסתירה הוא עוד שלב בבניה [שזה ע''מ לבנות] וכל בניה בדרגת חיזוק ואמנות אסורה בכלי.
אך הרמב''ן ס''ל דבכלי עצמו ליתא תורת בנין כלל ורק ביצירת כלי דנים כבונה אך כשסותר הכלי ע''מ לבנות, לא מהני דאין כאן סו''ס עשיה של יצירה.
ואמנם שו''ר במנ''ח מוסך השבת דכתב [במלאכת בונה] דלמ''ד דלא צריך שיהא ע''מ לבנות במקומו[הינו שיטת רבנן]אין הגדר אלא מצד שלא יהא כאן מקלקל ואין הגדר דהסותר הוא חלק מהבניה, ולכאורה סברתו מוכרחת ועי''ש ולפי''ז אזלא הסברא הנ''ל.
אך אכתי יל''ד דהגדר בכלי דאין כאן שם בנין בשביל להתחיב על סתירתו אך מ''מ ביצירת כלי יש העמדה של דבר המחיבת בבונה, וצ''ע בזה.
יש להרחיב הרבה בפשט הסוגיות המדברות מענין בנין בכלים וכאן נבוא להעמיד את עיקרי שיטות הראשוים בזה מצד כללי המלאכה וביאור הגדרים בזה.
הנה הראשונים בסוגין ק''ב נתקשו היאך נחלקו רב ושמואל אם חיב בעיל שופתא בקופינא דמרא, דלפו''ר נחלקו האם חייב בנין כל דהו וכמש''כ התוס'.
והנה בדברי הר''ח בסוגין מבואר דהא גופא פליגי האם איכא בנין בכלים, וצ''ל דזהו גופא ענין דבנין כל דהו וכל בנין בכלים היא בדרגת בנין כל דהו שעליה נחלקו רב ושמואל.
וכן צ''ל בדעת רש''י דבהמקרים של הראיות של תוס' מבואר בדבריו דפירש מצד מכה בפטיש והינו דס''ל דאין חלוקות בתוך בנין בכלים אלא הכל הוא ענין אחד, וא''כ צ''ע היאך יפרנס פלוג' רב ושמואל בעיל שופתא בקופינא ובהכרח צ''ל בדעתו דס''ל כהר''ח.[ונ''ל שהבאתי בכתבים דהגר''א כותב כן להדיא בדעת רש''י דכך יפרש רש''י את הסוגיא, וצריך בדיקה ומ''מ הוא מוכח.]
אמנם הראשונים טרחו לבאר דלעולם עיקר דינא דאין בנין בכלים,וכמבואר בש''ס דכן דעת בית הלל,ומ''מ הכא איכא בנין בכלים וכתב הרמבן הכלל בזה וז''ל ''ק' להו לרבוותא ז"ל והא אמרי' במס' ביצה אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ויש לנו לתרץ דכי אמרי' אין בנין בכלים ה"מ בכלי שנתפרק כגון מנורה של חליות אבל הכא עושה כלי או מתקן כלי מתחלתו אין לך בנין גדול מזה ואין זה נקרא בנין בכלים שהרי אינו כלי אבל עושה כלי מיקרי. ואפשר לפ"ד זו, שכל כלי שצריך אומן בחזרתו מיחייב עליה משום בונה דהו"ל כעושה כלי מתחלתו שהרי משעה שנתפרק ואין ההדיוט יכול להחזירו בטל מתורת כלי''.
ומבואר ברמב''ן דעיקר הענין הוא דביצירת כלי מחייב ויש לזה הגדרה של בונה, והנה אח''כ דן הרמב''ן דכל שצריך אומן בפירוקו חשיב ג''כ בונה, ונראה הביאור בזה דכל כה''ג ג''כ חשיב כיצירת דבר חדש דיוצר פה את החיזוק והאומנות שבכלי.
והנה התוס' כתבו לישב בזה''ל ''ואע"ג דקי"ל אין בנין. בכלים אור"י דהיינו דווקא בהחזרת בתי תריסין או במנורה של חוליות אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע כדאמרי' בס"פ כירה (לעיל שבת דף מז.) גבי מטה של טרסיים אם תקע חייב חטאת ומחזיר קני מנורה חייב חטאת וקרן עגולה ואין חילוק. בין כלים לקרקע. אלא במקום שאין חיזוק ואומנות דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין''
ויל''ע בביאור דבריהם, דבפשטות נראה דס''ל דהעיקר תלוי בחיזוק ואומנות, אמנם אפ''ל דכונת התוס' הוא ג''כ ע''ד הרמב''ן דהעיקר הוא ביצירה חדשה וכונתם דאפ' בחיזוק ואמנות יש כאן הגדרה של יצירה חדשה והוא כדברי התוס'.
או דלמא דלהתוס' הכל תליא רק בחיזוק ואמנות וביצירה חדשה שאינה חיזוק ואמנות לא יהא חיב כלל[וזה הנ''מ בין הצדדים האם יהא חיב בעושה כלי שאינו חיזוק ואומנות].
והנה התוס' ע''ד ע''ב כתבו בזה''ל ''ואין נראה דדוקא במחזיר מטה ומנורה של חוליות אמרי' דאין בנין בכלים אבל כשעושה לגמרי כל הכלי מיחייב משום בונה דאמרינן בריש הבונה (לקמן שבת ד' קב:) האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה''
ויל''ע אם כונתם לומר שכל עשית הכלי היא מחיבת והינו כהרמב''ן, ולפי''ז צ''ל בתוס' הכא דכונתם דאפ' בחיזוק ואומנות חשיב יצירה ועשיה.
או דנימא דדקדקו בלשונם כשעושה לגמרי הכלי והינו דכונתם דוקא בעשית אומנות של עשית כלי גמורה,וצ''ע בזה.
ואמנם מ''מ לב' הצדדים אין כאן ב' צדדים קיצונים אלא עיקר המכוון הוא דבנין בכלים אין לו משמעות של יצירה והעמדת יצירה ומציאות בעולם, רק דלתוס' לעולם אי''ז מתקים אלא באופן של חיזוק ואומנות ולראשונים עיקר הכלל הוא היצירת דבר חדש, ובזה חקרנו לעיל האם יש כאן שיטה אחת.
ואמנם הנה בבית יוסף בתחילת שי''ד כתב חידוש גדול דהנה הראשונים הקשו[תוס' והרא''ש עירובין ל''ד] במה דמבואר בסוגיא בעירובין דלא יכול לשבור המגדל בשביל לאכול מה שבתוכו והקשו מאי שנא ממה דאיתא דשובר את החבית בשבת ומתרצים דהתם אירי במוסתקי]הינו שברי כלים המודבקים ולכך התירו לצורך האכילה].
ואמנם הר''ן עונה ע''ז [בפרק חבית ק''מ] דבכלי קטן מותר לשבור ודוקא בכלי גדול אסור, וענין כלי גדול מפרש הב''י דהינו במחזיק מ' סאה שדינו כקרקע.
ואמנם צ''ע מדוע בכלי קטן מותר לשוברו,ואם היה סובר שאין כלל דיני בנין בכלים ורק דנים מצד מכבפט''ש א''ש, אך שיטת הר''ן הכא בסוגין הוא דאיכא בונה בכלים וכהרמב''ן, וכותב ע''ז הב''י דהר''ן שס''ל כהרמב''ן הכא הוא לשיטתו [ומביא ע''ז לשון הר''ן כאן כהרמב''ן],אך התוס' לשיטתם המה שביארו כאן.
ומבואר בדברי הבית יוסף דיש כאן פלוג' מהותית בין התוס' לרמב''ן והנ''מ תהא דלסברת הרמב''ן יהא מותר עכ''פ לשבור הכלי וצ''ע מה הגדר בזה.
ונראה הביאור דלתוס' הגדר הוא דגם בכלי שיכא תורת בנין רק דבעי בו רמה גבוהה יותר של הבנין שיהא אופן של חיזוק ואומנות, ולכן גם לסתור אסור דעיקר ענינה של הסתירה הוא עוד שלב בבניה [שזה ע''מ לבנות] וכל בניה בדרגת חיזוק ואמנות אסורה בכלי.
אך הרמב''ן ס''ל דבכלי עצמו ליתא תורת בנין כלל ורק ביצירת כלי דנים כבונה אך כשסותר הכלי ע''מ לבנות, לא מהני דאין כאן סו''ס עשיה של יצירה.
ואמנם שו''ר במנ''ח מוסך השבת דכתב [במלאכת בונה] דלמ''ד דלא צריך שיהא ע''מ לבנות במקומו[הינו שיטת רבנן]אין הגדר אלא מצד שלא יהא כאן מקלקל ואין הגדר דהסותר הוא חלק מהבניה, ולכאורה סברתו מוכרחת ועי''ש ולפי''ז אזלא הסברא הנ''ל.
אך אכתי יל''ד דהגדר בכלי דאין כאן שם בנין בשביל להתחיב על סתירתו אך מ''מ ביצירת כלי יש העמדה של דבר המחיבת בבונה, וצ''ע בזה.
