מצינו במסכתא ב"ק כ"ב ע"א אתמר, רבי יוחנן אמר: אשו – משום חציו. וריש לקיש אמר: אשו – משום ממונו... תא שמע: גמל טעון פשתן ועבר ברשות הרבים; נכנסה פשתנו לתוך החנות (ודלקו), [ודלקה] בנרו של חנווני, והדליק את הבירה – בעל גמל חייב. הניח חנווני נרו מבחוץ – חנווני חייב. רבי יהודה אומר: בנר חנוכה – פטור. וכתב רש"י בשבת דף כ"א ע"ב - בנר חנוכה פטור - חנוני שברשות פירסום מצוה הניחה שם:
ולפי"ז יל"ע בדעת ר"י האם בעל הגמל כן חייב לשלם או שמא לא?
וכתב הפנ"י (בב"ק כ"ב): בא"ד אמאי חייב חנווני הכל וכו' הא דלא ניחא ליה לפרש באמת הא דנקט חנווני חייב קאי אדלעיל מיניה והיינו שחייב עם בעל הגמל דאפשר דלישנא לא משמע הכי ועוד מדנקט ר"י פוטר ולא קאמר ר"י אומר בנר חנוכה החנווני פטור ובעל גמל חייב א"ו דבעל הגמל כ"ש דפטור אפילו בלא נ"ח דת"ק נמי פטר ליה וא"כ מקשה למה באמת פטרינן לבעל הגמל כיון דאיירי במסכסכת ואפשר דמשום הכי מייתי מלתיה דר"י מעיקרא משום דבעי לאקשויי בסוף ממילתיה וק"ל:
וכתב בשערי תורה בבל (ב"ק): ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור.—יש להסתפק לר' יהודה: אם שניהם פטורין, או שמא מאחר שיש רשות לחנוני להעמיד את הנר בחוץ היה לו לבעל הגמל להישמר, ודינו כאילו נכנסה פשתנו לתוך החנות ובעל הגמל חייב.
וראה בחת"ס (שבת) ר' יהודה אומר בנ"ח פטור פי' רש"י החנוני וצ"ע מה לי חנוני מה לי אחר ויותר צ"ע בלשון הרי"ף בזה וגם ש"ג תמה מ"ט פסק דלא כת"ק ומביאו ש"ך ח"מ סי' תי"ח גם צע"ג מ"ט דת"ק וכ' הרמב"ם ובש"ג הנ"ל דצריך להיות יושב ומשמר וזה תימא כל המדליק צריך לישב על פתחו ולא נשמע דבר זה. והנה בחו"י סי' ר"ז נסתפק במי שרץ לקדש הלבנה ושבר כלים אי פטור משום דרץ ברשות כמו בב"ק ל"ב ע"א או לא נאמר אלא בגוף המצוה אבל לקדש לבנה שיכול לקדשה ביחידות ואינו אלא מצוה מן המובחר לא. ונ"ל למיפשט מהא דרהטי רבנן לפרקא בשבת ש"מ מצוה מן המובחר נמי חפצי שמים איקרו. וי"ל דוקא בחנוני פליג ת"ק משום דיכול להדליק בפנים ונמי איכא פרסום ניסא כי רבים משכימים לפתחו ומה שמדליק בפתח רה"ר היא רק מצוה מן המובחר ואפ"ה פליג ר' יהודה והל' כוותי' כדמוכח מרבנן הנ"ל דרהטי בשבת לפירקא וא"ש הכל וק"ל:
והיינו שרש"י מדגיש שר"י חולק על ת"ק רק באפשרות של בעל החנות להוציא נירו לרה"ר, אבל לגבי בעל הגמל לא כתוב מה דינו = ספק. וכפי שכתב באמת הביאור ראובן על סוף הכונס: "בנר חנוכה פטור". ואי אפשר להכריע מכאן אי בעל הגמל חייב לר' יהודה" - היינו שלדעת ר"י ספק אם מתחייב בעל הגמל או לא.
אומנם כתב המאירי ז"ל: הניח חנוני נרו בחוץ הרי נזק זה לבעל הנר ואם אין הבירה שלו אלא ששוכרה משלם נזק שלם על כלה אף בלא סכסוך שכל חצי אדם נזק שלם ואין דין צרורות אלא בבהמה ולא עוד אלא שאף על הפשתן חייב ומ"מ אם משא הפשתן ארוך כל כך עד שהוא נכנס ומסכסך כל הבירה שניהם חייבים שהרי שניהם פשעו זה בהרבאת המשאוי וזה בהוצאת נרו ונר חנכה אע"פ שהוציאו ברשות דינו כדין נר דעלמא שמ"מ היה לו לשמור את אשו שלא תזיק: והיינו ששניהם חייבים, וכן בעל הגמל, - אלא שמ"מ מכאן אין להביא ראייה, כיוון שזה פסק הל' דקיימא לן כפי שכתב הב"י (על הטור) "ומ"ש ואפי' הוא נר חנוכה משנה בפ' הכונס (שם) קתני ר"י אומר בנר חנוכה פטור ולא קיי"ל כוותיה אלא כת"ק דלא מפליג" = שהל' כרבנן, והיינו שלפי רבנן באמת שניהם חייבים, (וכפי שכתבו התוס') אבל אנחנו דנים בדעת ר"י, האם בעל הגמל מתחייב או לא?, ואפ"ל מ"מ למרות שזה פס"ד בדת רבנן, אולי אפ"ל שר"י לא פליג על זה? וס"ל ג"כ שבעל הגמל יתחייב כשירבה יותר מדי במשאו? או שמ"מ לדעת רבנן התחייב בעל הגמל רק מתי שבעל ה-נר"ח יתחייב? וא"כ לדעת ר"י שבעל הנר פטור, גם בעל הגמל ג"כ יפטר? - וממילא אין להביא מכאן ראייה.
ויל"ע ע"פ ספק השערי תורה בבל שכתב: ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור.—יש להסתפק לר' יהודה: אם שניהם פטורין, או שמא מאחר שיש רשות לחנוני להעמיד את הנר בחוץ היה לו לבעל הגמל להישמר, ודינו כאילו נכנסה פשתנו לתוך החנות ובעל הגמל חייב. והיינו הספק: אם שניהם פטורים: כפנ"י, או שמא בעל הנר יפטר - סו"ס זכותו ומותר לו להניח נרו מבחוץ, (ע"פ חידוש החת"ס) ואלא שבעל הגמל חייב כי היה לו ליזהר בתבואתו שלא תתחכך בנ"ח של בעל החנות? ונ"ל להוסיף ספק שלישי: או שמא שניהם חייבים כפי שכתב המאירי לעיל? - אף בדעת ר"י.
ונ"ל תשובה ע"פ דברי השפת אמת: שכתב שמ"מ בעל הגמל יפטר למרות שהעמיס תבואה על גמלו ולמרות שהתבואה נכנסה לחנות של בעל הנ"ח, מ"מ יפטר בעל הגמל כי היה לבעל הנ"ח לישב בצד הנ"ח ולשמור עליו (כפי שכתב באמת החת"ס שיוצא מדבריו שרק כששומר על הנר מותר לו להניח בחוץ, משא"כ כשלא רוצה לשמור על הנר - הוא מחוייב להניחו בתוך חנותו) שלא יעברו שם כל מני אנשים ובע"ח שיכולים להינזק בנרו, ומכיוון שלא עשה זאת אלא הדליק את הנ"ח ושב לעסקיו - חייב על נזקי נירו, ומשום כך בעל הגמל יפטר, ובעל הנ"ח - חייב לשלם,
והתשובה לספק השלישי היא שמ"מ כיוון שלדעת ר"י מותר לחנווני להוציא נירו לרה"ר, וכמו"כ לבעל הגמל בכללי אין שום בעייה ללכת עם רבוי תבואה, (עכ"פ במקום שידוע לבעל הגמל שאין חלונות בגובה הגמל וכדו') וא"כ זה עשה ברשות וזה עשה ברשות, ולכן אם כן קרה נזק - בעל הגמל יפטר, כי סו"ס זכותו ללכת ברה"ר, ולא ידע על קיומו של הנ"ח שפתאום הוא מניחו בחוץ. ובעל החנות התחייב (ומשמע בכל הנזק) כי היה לו לשבת ולשמור על נירו, (וכפי שכתב החת"ס - שהיה לחנווני בכלל להניח נירו בתוך חנותו, ומכיוון שהניחו ברה"ר היה לו להשגיח עליו) ומזה שלא השגיח על הנר וקרה מה שקרה - נזק - בעל החנות התחייב בהכל ובעל הגמל יפטר מהכול, - כי כלפי בעל החנות זה פשיעה, וכלפי בעל הגמל זה אונס.
וככל הנראה מדובר באמת שבעל החנות לא השגיח בכלל או שעכ"פ שם איזה מגן קטן על הנ"ח או שמדי פעם הציץ על הנ"ח לראות שהכל בסדר = לא השגיח בצורה המיטבית על הנר ובכל המקרים האלה משמע כפי מה שכתב השפת אמת - שיפטר בעל הגמל, כי זה פשיעה של בעל החנות, והיה לו מלכתחילה בכלל (עכ"פ ע"פ דעת החת"ס) להדליק נירו בתוך החנות, וזה שהדליק מחוץ לחנות הוכיח לנו שהתכוון בדעתו להשגיח על הנ"ח ב-100% היינו ולהתיישב בצד הנרות להשגיח, ומכיוון שלא עשה ככה אלא חצי השגיח וחצי לא השגיח - לכן חייב לשלם על כל הנזק, ובעל הגמל יפטר לגמרי.
ואם מדובר באמת שבעל החנות ישב ליד הנ"ח והשגיח ובכל זאת הפשתן נשרף בדרך לא דרך - אז ברור ששניהם פטורים, זה פטור על פשתנו של זה וזה פטור על חנותו של זה מצד אונס לשניהם, ואפ"ל באמת שעל כזה מקרה דיבר הפנ"י וכתב ששניהם פטורים, (אלא שמ"מ נ"ל שלא דיבר על המקרה הזה כיוון שזה פשוט ששניהם יפטרו זה על זה מצד אונס)
ומ"מ צע"ק מדוע בעמח"ס שערי תורה בבל הסתפק מ"מ אחרי דברי הפנ"י? ונ"ל כיוון דאפ"ל כסברת החת"ס שלכך כוונת רש"י, והיינו שע"פ דברי החת"ס היה קשה לרש"י את קושיית הפנ"י, שלכאו' מ"ט הגמ' לא כותבת זאת במפורש? אלא רש"י פי' (ע"פ החת"ס) שכוונת הגמ' לפטור רק את החנווני והיינו שרק לגבי החנווני ר"י חולק במפורש על ת"ק, משא"כ על בעל הגמל ר"י לא פוטר אותו במפורש, כי ע"ז ר"י לא כותב, וזה היה קשה (לכאו') לבעל מחבר ספר שערי תורה בבל, ולכן הסתפק, ואלא שצ"ע סו"ס בדעת ר"י כמה הוא משלם?
ולעניין הל' למעשה ראה מ"ש בשו"ע חו"מ תי"ח: ..שהיה לו לישב ולשמור שלא יזיק: והיינו שמחוייב ממש לשבת ליד הנרות ולשמור.
ולפי"ז יל"ע בדעת ר"י האם בעל הגמל כן חייב לשלם או שמא לא?
וכתב הפנ"י (בב"ק כ"ב): בא"ד אמאי חייב חנווני הכל וכו' הא דלא ניחא ליה לפרש באמת הא דנקט חנווני חייב קאי אדלעיל מיניה והיינו שחייב עם בעל הגמל דאפשר דלישנא לא משמע הכי ועוד מדנקט ר"י פוטר ולא קאמר ר"י אומר בנר חנוכה החנווני פטור ובעל גמל חייב א"ו דבעל הגמל כ"ש דפטור אפילו בלא נ"ח דת"ק נמי פטר ליה וא"כ מקשה למה באמת פטרינן לבעל הגמל כיון דאיירי במסכסכת ואפשר דמשום הכי מייתי מלתיה דר"י מעיקרא משום דבעי לאקשויי בסוף ממילתיה וק"ל:
וכתב בשערי תורה בבל (ב"ק): ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור.—יש להסתפק לר' יהודה: אם שניהם פטורין, או שמא מאחר שיש רשות לחנוני להעמיד את הנר בחוץ היה לו לבעל הגמל להישמר, ודינו כאילו נכנסה פשתנו לתוך החנות ובעל הגמל חייב.
וראה בחת"ס (שבת) ר' יהודה אומר בנ"ח פטור פי' רש"י החנוני וצ"ע מה לי חנוני מה לי אחר ויותר צ"ע בלשון הרי"ף בזה וגם ש"ג תמה מ"ט פסק דלא כת"ק ומביאו ש"ך ח"מ סי' תי"ח גם צע"ג מ"ט דת"ק וכ' הרמב"ם ובש"ג הנ"ל דצריך להיות יושב ומשמר וזה תימא כל המדליק צריך לישב על פתחו ולא נשמע דבר זה. והנה בחו"י סי' ר"ז נסתפק במי שרץ לקדש הלבנה ושבר כלים אי פטור משום דרץ ברשות כמו בב"ק ל"ב ע"א או לא נאמר אלא בגוף המצוה אבל לקדש לבנה שיכול לקדשה ביחידות ואינו אלא מצוה מן המובחר לא. ונ"ל למיפשט מהא דרהטי רבנן לפרקא בשבת ש"מ מצוה מן המובחר נמי חפצי שמים איקרו. וי"ל דוקא בחנוני פליג ת"ק משום דיכול להדליק בפנים ונמי איכא פרסום ניסא כי רבים משכימים לפתחו ומה שמדליק בפתח רה"ר היא רק מצוה מן המובחר ואפ"ה פליג ר' יהודה והל' כוותי' כדמוכח מרבנן הנ"ל דרהטי בשבת לפירקא וא"ש הכל וק"ל:
והיינו שרש"י מדגיש שר"י חולק על ת"ק רק באפשרות של בעל החנות להוציא נירו לרה"ר, אבל לגבי בעל הגמל לא כתוב מה דינו = ספק. וכפי שכתב באמת הביאור ראובן על סוף הכונס: "בנר חנוכה פטור". ואי אפשר להכריע מכאן אי בעל הגמל חייב לר' יהודה" - היינו שלדעת ר"י ספק אם מתחייב בעל הגמל או לא.
אומנם כתב המאירי ז"ל: הניח חנוני נרו בחוץ הרי נזק זה לבעל הנר ואם אין הבירה שלו אלא ששוכרה משלם נזק שלם על כלה אף בלא סכסוך שכל חצי אדם נזק שלם ואין דין צרורות אלא בבהמה ולא עוד אלא שאף על הפשתן חייב ומ"מ אם משא הפשתן ארוך כל כך עד שהוא נכנס ומסכסך כל הבירה שניהם חייבים שהרי שניהם פשעו זה בהרבאת המשאוי וזה בהוצאת נרו ונר חנכה אע"פ שהוציאו ברשות דינו כדין נר דעלמא שמ"מ היה לו לשמור את אשו שלא תזיק: והיינו ששניהם חייבים, וכן בעל הגמל, - אלא שמ"מ מכאן אין להביא ראייה, כיוון שזה פסק הל' דקיימא לן כפי שכתב הב"י (על הטור) "ומ"ש ואפי' הוא נר חנוכה משנה בפ' הכונס (שם) קתני ר"י אומר בנר חנוכה פטור ולא קיי"ל כוותיה אלא כת"ק דלא מפליג" = שהל' כרבנן, והיינו שלפי רבנן באמת שניהם חייבים, (וכפי שכתבו התוס') אבל אנחנו דנים בדעת ר"י, האם בעל הגמל מתחייב או לא?, ואפ"ל מ"מ למרות שזה פס"ד בדת רבנן, אולי אפ"ל שר"י לא פליג על זה? וס"ל ג"כ שבעל הגמל יתחייב כשירבה יותר מדי במשאו? או שמ"מ לדעת רבנן התחייב בעל הגמל רק מתי שבעל ה-נר"ח יתחייב? וא"כ לדעת ר"י שבעל הנר פטור, גם בעל הגמל ג"כ יפטר? - וממילא אין להביא מכאן ראייה.
ויל"ע ע"פ ספק השערי תורה בבל שכתב: ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור.—יש להסתפק לר' יהודה: אם שניהם פטורין, או שמא מאחר שיש רשות לחנוני להעמיד את הנר בחוץ היה לו לבעל הגמל להישמר, ודינו כאילו נכנסה פשתנו לתוך החנות ובעל הגמל חייב. והיינו הספק: אם שניהם פטורים: כפנ"י, או שמא בעל הנר יפטר - סו"ס זכותו ומותר לו להניח נרו מבחוץ, (ע"פ חידוש החת"ס) ואלא שבעל הגמל חייב כי היה לו ליזהר בתבואתו שלא תתחכך בנ"ח של בעל החנות? ונ"ל להוסיף ספק שלישי: או שמא שניהם חייבים כפי שכתב המאירי לעיל? - אף בדעת ר"י.
ונ"ל תשובה ע"פ דברי השפת אמת: שכתב שמ"מ בעל הגמל יפטר למרות שהעמיס תבואה על גמלו ולמרות שהתבואה נכנסה לחנות של בעל הנ"ח, מ"מ יפטר בעל הגמל כי היה לבעל הנ"ח לישב בצד הנ"ח ולשמור עליו (כפי שכתב באמת החת"ס שיוצא מדבריו שרק כששומר על הנר מותר לו להניח בחוץ, משא"כ כשלא רוצה לשמור על הנר - הוא מחוייב להניחו בתוך חנותו) שלא יעברו שם כל מני אנשים ובע"ח שיכולים להינזק בנרו, ומכיוון שלא עשה זאת אלא הדליק את הנ"ח ושב לעסקיו - חייב על נזקי נירו, ומשום כך בעל הגמל יפטר, ובעל הנ"ח - חייב לשלם,
והתשובה לספק השלישי היא שמ"מ כיוון שלדעת ר"י מותר לחנווני להוציא נירו לרה"ר, וכמו"כ לבעל הגמל בכללי אין שום בעייה ללכת עם רבוי תבואה, (עכ"פ במקום שידוע לבעל הגמל שאין חלונות בגובה הגמל וכדו') וא"כ זה עשה ברשות וזה עשה ברשות, ולכן אם כן קרה נזק - בעל הגמל יפטר, כי סו"ס זכותו ללכת ברה"ר, ולא ידע על קיומו של הנ"ח שפתאום הוא מניחו בחוץ. ובעל החנות התחייב (ומשמע בכל הנזק) כי היה לו לשבת ולשמור על נירו, (וכפי שכתב החת"ס - שהיה לחנווני בכלל להניח נירו בתוך חנותו, ומכיוון שהניחו ברה"ר היה לו להשגיח עליו) ומזה שלא השגיח על הנר וקרה מה שקרה - נזק - בעל החנות התחייב בהכל ובעל הגמל יפטר מהכול, - כי כלפי בעל החנות זה פשיעה, וכלפי בעל הגמל זה אונס.
וככל הנראה מדובר באמת שבעל החנות לא השגיח בכלל או שעכ"פ שם איזה מגן קטן על הנ"ח או שמדי פעם הציץ על הנ"ח לראות שהכל בסדר = לא השגיח בצורה המיטבית על הנר ובכל המקרים האלה משמע כפי מה שכתב השפת אמת - שיפטר בעל הגמל, כי זה פשיעה של בעל החנות, והיה לו מלכתחילה בכלל (עכ"פ ע"פ דעת החת"ס) להדליק נירו בתוך החנות, וזה שהדליק מחוץ לחנות הוכיח לנו שהתכוון בדעתו להשגיח על הנ"ח ב-100% היינו ולהתיישב בצד הנרות להשגיח, ומכיוון שלא עשה ככה אלא חצי השגיח וחצי לא השגיח - לכן חייב לשלם על כל הנזק, ובעל הגמל יפטר לגמרי.
ואם מדובר באמת שבעל החנות ישב ליד הנ"ח והשגיח ובכל זאת הפשתן נשרף בדרך לא דרך - אז ברור ששניהם פטורים, זה פטור על פשתנו של זה וזה פטור על חנותו של זה מצד אונס לשניהם, ואפ"ל באמת שעל כזה מקרה דיבר הפנ"י וכתב ששניהם פטורים, (אלא שמ"מ נ"ל שלא דיבר על המקרה הזה כיוון שזה פשוט ששניהם יפטרו זה על זה מצד אונס)
ומ"מ צע"ק מדוע בעמח"ס שערי תורה בבל הסתפק מ"מ אחרי דברי הפנ"י? ונ"ל כיוון דאפ"ל כסברת החת"ס שלכך כוונת רש"י, והיינו שע"פ דברי החת"ס היה קשה לרש"י את קושיית הפנ"י, שלכאו' מ"ט הגמ' לא כותבת זאת במפורש? אלא רש"י פי' (ע"פ החת"ס) שכוונת הגמ' לפטור רק את החנווני והיינו שרק לגבי החנווני ר"י חולק במפורש על ת"ק, משא"כ על בעל הגמל ר"י לא פוטר אותו במפורש, כי ע"ז ר"י לא כותב, וזה היה קשה (לכאו') לבעל מחבר ספר שערי תורה בבל, ולכן הסתפק, ואלא שצ"ע סו"ס בדעת ר"י כמה הוא משלם?
ולעניין הל' למעשה ראה מ"ש בשו"ע חו"מ תי"ח: ..שהיה לו לישב ולשמור שלא יזיק: והיינו שמחוייב ממש לשבת ליד הנרות ולשמור.
