חולין דף ט"ו. "אמר רב דימי מנהרדעא, הלכתא: השוחט לחולה בשבת – מותר לבריא באומצא, (בשר חי) מאי טעמא? כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, כי קא שחיט – אדעתא דחולה קא שחיט. המבשל לחולה בשבת – אסור לבריא, גזירה שמא ירבה בשבילו" וכתב בדור רביעי שהקשו הראשונים מ"ט לא חיישינן שמא ירבה בשחיטה והיינו שישחוט עוף גדול ואפי' שור בשביל הבריא? ותי' בפשטות כיוון שאין שום הבדל באופן השחיטה, כי סו"ס הוא נוטל נשמה, בין אם הוא שוחט עוף, לבין אם הוא שוחט שור, אין הבדל, ויוצא מדבריו שלא חוששים שמא ירבה והיינו שמתר לו להרבות בשביל הבריא, וצ"ע שהרי הביא הערוך השולחן חילוק בין עוף לבין שור, שעוף בשרו לבן מחמת מיעוט הדמים שבו ואין חשש שיוצא הדם כשילעוס אבל בהמה בשרה אדום מפני ריבוי הדמים, וממילא לפי"ז יש לחשוש שמא ישחט יותר בשביל הבריא, והיינו שאסור לו לשחוט יותר בשביל הבריא, וצריכים לחשוש שמא אינו יודע זאת וישחט בטעות יותר בשביל הבריא, והבריא יכשל ח"ו, וא"כ לפי"ז צע"ק בדעת הדור רביעי,
ונ"ל ע"פ מ"ש ברמב"ם באמת בהל' מאכלות אסורות פרק ו' הל' י', והיינו שמחייב למלוח את הבשר לפני האכילה כשרוצה לאכול את הבשר כשהוא חי, והיינו כפי סוגייתינו שמדובר בבשר חי, וכפי שכתב הר"נ על הרי"ף בסוגייתינו: גמ' השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא. בשר חי ומיהו דוקא בשהיה חולה מבעוד יום הא לאו הכי אסור משום מוקצה. ומהא שמעינן דבשר חי לאחר הדחה אפילו בלא מליחה שרי דהא אמרינן הכא דמותר לבריא באומצא ובמליחה ליכא למימר שהרי בשבת אסור למלוח כדאמרינן בפרק כלל גדול (דף עה:) האי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד ואע"ג דאמרינן התם דה"מ דקא בעי לה לאורחא שהיא מליחה גדולה. התם לאיחיובי חטאת קאמרינן אבל בכל דהו ודאי פטור אבל אסור לפי שהמלח מכשיר האוכל ומתקנו כדאמרינן פרק שמונה שרצים (דף קח:) גבי פוגלא ממלח לא ממלחנא טבולי מטבלנא. וכ"ש דאיכא למיסר מליחת בשר חי דהא מתקן ליה. והיינו שאסור לו למלוח, וממילא לפי"ז נ"ל שאכן לא חוששים שמא ישחט יותר והיינו בהמה במקום עוף קטן בשביל הבריא, כי אסור לו לאכול זאת כשהבשר חי בלי מליחה, ומליחה הרי אסורה בשבת.
או שמ"מ אפ"ל דס"ל לדור רביעי כטור סי' ס"ז: בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמה יוצא בו וכו' והיינו דס"ל שלא חושש לזה שיש חילוק סו"ס בכמות הדם שיש ובחשש של סחיטה וכדו' אלא ס"ל שכמו שאין איסור באכילת דם אא"כ הנפש יוצאת בו, אף בשחיטה ס"ל דאין הבדל ב'טכנית' בכמות הדם שיוצאת מהשחיטה, ומשנה רק הדם שבפועל הנפש של הבע"ח יוצאת בו, וממילא לפי"ז אין שום חילוק למעשה בין שחיטת עוף קטן, גדול או אפי' שחיטת שור, כיוון שהדבר היחיד שמשנה זה רק הדם שהנפש יוצאת בו,
* * *
ערוך השולחן הסתפק האם מדובר בסוגייתינו בעוף או אפי' בבהמה וז"ל: ודע דבשבת (שבת קכח א) מבואר דרק בשר עוף כבר אווזא וכיוצא בזה חזי לאומצא ולא בשר בהמה ע"ש, דמשמע דבשר בהמה א"א לו לאדם לאוכלה כשהיא חיה, ושום אחד מהפוסקים לא הזכיר זה. ואולי מדסתמא אמרו חז"ל בחולין (חולין טו ב) השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא ולא אמרו השוחט עוף, ש"מ דגם בבהמה הדין כן, אמנם אין זה ראיה גמורה לדחות דבר המפורש בש"ס ואדרבא סתמא דמילתא לחולה מאכילין בשר עוף ולא הוצרך הש"ס לפרש, ואולי דמטעם זה לא התיר הרמב"ם בלא חומץ כמ"ש, וסברא גדולה יש לחלק בין עוף לבהמה, דעוף בשרו לבן מפני מיעוט הדמים שבו ואין חשש שיוצא הדם כשילעוס אבל בהמה בשרה אדום מפני ריבוי הדמים, וזה שלא כתב דבעוף מותר גם בלא מליחה משום דאין זה מפורש בש"ס להדיא, ואולי דגם בעוף צריך חומץ ואין דרכו להביא דין שאינו מפורש בש"ס להדיא, וצ"ע לדינא, אך לדידן אין נפק"מ בזה כמו שנתבאר:
ונ"ל ע"פ דברי הרמב"ם שהובאו לעיל: "והרוצה לאכל בשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואחר כך יאכל" (וכפי שכתב הר"נ (שצוטט לעיל) שאסור למלוח בשבת) - משמע שלפי הרמב"ם מדובר כאן ע"פ פשט דבריו - בעוף, כי משמע ע"פ הפשט שדווקא בשר - היינו בהמה הרמב"ם אוסר, אלא שמ"מ א"א לאמר בדעת הרמב"ם דס"ל כאן בעוף בלא מליחה כיוון שכתב בהל' מאכלות אסורות פרק ו' ה"א וז"ל: ודבר מפרש בתורה שאינו חיב אלא על דם בהמה חיה ועוף בלבד בין טמאין בין טהורין שנאמר (ויקרא ז כו) "וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה". וחיה בכלל בהמה שנאמר (דברים יד ד) "זאת הבהמה אשר תאכלו שור" וגו' (דברים יד ה) "איל וצבי" וגו'. ומשמע ע"פ פשט דבריו שאוסר בכל סוג בשר, בין עוף וכ"ש בהמה, וא"כ צ"ע לרמב"ם מאי ס"ל בסוגייה זו? וצ"ע.
ונ"ל ע"פ המשך דברי הר"נ שצוטט לעיל: אלא ודאי כי אמרינן הכא דשרי באומצא. בלא מליחה קא אמרי' דדם האברים כל שלא פירש שרי. - שמשמע לפיו דהסוגייה מדברת על בהמה, אלא שהר"נ (אפ"ל) ס"ל בדעת הראב"ד שהשיג על דברי הרמב"ם שהובאו לעיל וז"ל: והרוצה לאכול בשר חי וכו'. כתב הראב"ד ז"ל לבשר חי אינו צריך מליחה דדם האברים דלא פירש מותר וכן כתב רב אחאי ז"ל. עכ"ל: ובאמת כפי שכתב במגיד משנה וז"ל: והרוצה לאכול וכו'. כבר כתבתי למעלה שיש מן המפרשים ז"ל חלוקים בזה ואומרים שדם האברים כל שלא פירש מותר וזה דעת הר"א ז"ל שכתב בהשגות א"א לבשר חי אין צריך מליחה וכו'. וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שכל שלא שבר מפרקת הבהמה קודם יציאת נפש שאם חתך ממנה אחר כך מותר לאכלו חי בלא מליחה כנזכר למעלה: - דמחלוקת האם סו"ס דף היוצא מן האיברים מותר או אסור, דלרמב"ם אסור, ולראב"ד מותר,
אלא שבאמת צ"ע לרמב"ם כיצד פסק שאסור והרי כפי שכתב בצפנת פענח וז"ל: והרוצה לאכול בשר חי כו'. עיין בהשגות, ועיין בהך דפסחים ד' ע"א ע"א ובהך דמנחות דף ק' ע"א דמבואר דאוכלין אותם חי וזה ליכא למימר דמולחין אותם עיין ירושלמי רפ"ג דעירובין דמתחלה אמר שם דבשר מליח מערבין בו ואח"כ בעי שם אם מותר לערב בבשר חי ומביא ראיה מהך דמנחות ד' ק' וא"כ מוכח דאוכלין אותו בלא מליחה ובפרט למה שכ' הר"ן ז"ל פ"ה דע"ז דאיסור מליחה בשבת חייב משום מבשל לכ"ע ע"ש ודלא כמש"כ הר"א ז"ל בס' ב"ה דהיו מולחין אותם מחמת קדשים, ועיין בהך דנדרים ד' י"ח ע"ב ע"ש ברש"י,
ולישב דברי הרמב"ם כתב הב"י על הטור סי' ס"ז: "נ"ל דס"ל דדם האיברים אע"פ שלא פירש אסור אם הוא ראוי לפרוש אבל כשחלטו בחומץ מצמת צמית ושוב אינו ראוי לפרוש ומ"ה שרי" וא"כ כל מ"ש שצריך למלוח יפה יפה היינו רק מתי שחוששים שמא הדם ראוי לפרוש, ולפי"ז אפ"ל אף בדעת הרמב"ם שהסוגייה אכן מדברת על בהמה ואלא מדובר על בהמה שבה רואים שהדם לא "ראוי לפרוש" וא"כ מותר לאכול את הבשר הזה כשהוא חי ואכן בלי מליחה,
בעצם: לפי הרמב"ם וכן לפי הר"נ (דס"ל כדעת הראב"ד) וכפי שכתב: "אלא ודאי כי אמרינן הכא דשרי באומצא. בלא מליחה קא אמרי' דדם האברים כל שלא פירש שרי" והיינו שמדובר בסוגייתנו בבהמה, ואלא שלפי כו"ע ס"ל שהסוגייה מדברת רק על בהמה, כי אכן כפי שכתב בהל' מאכלות אסורות פ"ו ה"א בפשטות, ואכן כך נפסק כפי שכתב השו"ע יו"ד סי' ס"ו ה"א וערוך השולחן יו"ד סי' ס"ו ה"א' ועוד, ולפי"ז אפ"ל בדא"פ שהחילוק שהב"י הביא ניתן לאמר אפי' על עוף? וא"כ אפ"ל בין בדעת הרמב"ם ובין בדעת הראב"ד שאפשר העמיד את הסוגייה אף בעוף, ומדובר שהדם לא ראוי לצאת? ויל"ע אם המקרה הזה אפשרי בכלל בעוף?
ונ"ל ע"פ מ"ש ברמב"ם באמת בהל' מאכלות אסורות פרק ו' הל' י', והיינו שמחייב למלוח את הבשר לפני האכילה כשרוצה לאכול את הבשר כשהוא חי, והיינו כפי סוגייתינו שמדובר בבשר חי, וכפי שכתב הר"נ על הרי"ף בסוגייתינו: גמ' השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא. בשר חי ומיהו דוקא בשהיה חולה מבעוד יום הא לאו הכי אסור משום מוקצה. ומהא שמעינן דבשר חי לאחר הדחה אפילו בלא מליחה שרי דהא אמרינן הכא דמותר לבריא באומצא ובמליחה ליכא למימר שהרי בשבת אסור למלוח כדאמרינן בפרק כלל גדול (דף עה:) האי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד ואע"ג דאמרינן התם דה"מ דקא בעי לה לאורחא שהיא מליחה גדולה. התם לאיחיובי חטאת קאמרינן אבל בכל דהו ודאי פטור אבל אסור לפי שהמלח מכשיר האוכל ומתקנו כדאמרינן פרק שמונה שרצים (דף קח:) גבי פוגלא ממלח לא ממלחנא טבולי מטבלנא. וכ"ש דאיכא למיסר מליחת בשר חי דהא מתקן ליה. והיינו שאסור לו למלוח, וממילא לפי"ז נ"ל שאכן לא חוששים שמא ישחט יותר והיינו בהמה במקום עוף קטן בשביל הבריא, כי אסור לו לאכול זאת כשהבשר חי בלי מליחה, ומליחה הרי אסורה בשבת.
או שמ"מ אפ"ל דס"ל לדור רביעי כטור סי' ס"ז: בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמה יוצא בו וכו' והיינו דס"ל שלא חושש לזה שיש חילוק סו"ס בכמות הדם שיש ובחשש של סחיטה וכדו' אלא ס"ל שכמו שאין איסור באכילת דם אא"כ הנפש יוצאת בו, אף בשחיטה ס"ל דאין הבדל ב'טכנית' בכמות הדם שיוצאת מהשחיטה, ומשנה רק הדם שבפועל הנפש של הבע"ח יוצאת בו, וממילא לפי"ז אין שום חילוק למעשה בין שחיטת עוף קטן, גדול או אפי' שחיטת שור, כיוון שהדבר היחיד שמשנה זה רק הדם שהנפש יוצאת בו,
* * *
ערוך השולחן הסתפק האם מדובר בסוגייתינו בעוף או אפי' בבהמה וז"ל: ודע דבשבת (שבת קכח א) מבואר דרק בשר עוף כבר אווזא וכיוצא בזה חזי לאומצא ולא בשר בהמה ע"ש, דמשמע דבשר בהמה א"א לו לאדם לאוכלה כשהיא חיה, ושום אחד מהפוסקים לא הזכיר זה. ואולי מדסתמא אמרו חז"ל בחולין (חולין טו ב) השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא ולא אמרו השוחט עוף, ש"מ דגם בבהמה הדין כן, אמנם אין זה ראיה גמורה לדחות דבר המפורש בש"ס ואדרבא סתמא דמילתא לחולה מאכילין בשר עוף ולא הוצרך הש"ס לפרש, ואולי דמטעם זה לא התיר הרמב"ם בלא חומץ כמ"ש, וסברא גדולה יש לחלק בין עוף לבהמה, דעוף בשרו לבן מפני מיעוט הדמים שבו ואין חשש שיוצא הדם כשילעוס אבל בהמה בשרה אדום מפני ריבוי הדמים, וזה שלא כתב דבעוף מותר גם בלא מליחה משום דאין זה מפורש בש"ס להדיא, ואולי דגם בעוף צריך חומץ ואין דרכו להביא דין שאינו מפורש בש"ס להדיא, וצ"ע לדינא, אך לדידן אין נפק"מ בזה כמו שנתבאר:
ונ"ל ע"פ דברי הרמב"ם שהובאו לעיל: "והרוצה לאכל בשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואחר כך יאכל" (וכפי שכתב הר"נ (שצוטט לעיל) שאסור למלוח בשבת) - משמע שלפי הרמב"ם מדובר כאן ע"פ פשט דבריו - בעוף, כי משמע ע"פ הפשט שדווקא בשר - היינו בהמה הרמב"ם אוסר, אלא שמ"מ א"א לאמר בדעת הרמב"ם דס"ל כאן בעוף בלא מליחה כיוון שכתב בהל' מאכלות אסורות פרק ו' ה"א וז"ל: ודבר מפרש בתורה שאינו חיב אלא על דם בהמה חיה ועוף בלבד בין טמאין בין טהורין שנאמר (ויקרא ז כו) "וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה". וחיה בכלל בהמה שנאמר (דברים יד ד) "זאת הבהמה אשר תאכלו שור" וגו' (דברים יד ה) "איל וצבי" וגו'. ומשמע ע"פ פשט דבריו שאוסר בכל סוג בשר, בין עוף וכ"ש בהמה, וא"כ צ"ע לרמב"ם מאי ס"ל בסוגייה זו? וצ"ע.
ונ"ל ע"פ המשך דברי הר"נ שצוטט לעיל: אלא ודאי כי אמרינן הכא דשרי באומצא. בלא מליחה קא אמרי' דדם האברים כל שלא פירש שרי. - שמשמע לפיו דהסוגייה מדברת על בהמה, אלא שהר"נ (אפ"ל) ס"ל בדעת הראב"ד שהשיג על דברי הרמב"ם שהובאו לעיל וז"ל: והרוצה לאכול בשר חי וכו'. כתב הראב"ד ז"ל לבשר חי אינו צריך מליחה דדם האברים דלא פירש מותר וכן כתב רב אחאי ז"ל. עכ"ל: ובאמת כפי שכתב במגיד משנה וז"ל: והרוצה לאכול וכו'. כבר כתבתי למעלה שיש מן המפרשים ז"ל חלוקים בזה ואומרים שדם האברים כל שלא פירש מותר וזה דעת הר"א ז"ל שכתב בהשגות א"א לבשר חי אין צריך מליחה וכו'. וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שכל שלא שבר מפרקת הבהמה קודם יציאת נפש שאם חתך ממנה אחר כך מותר לאכלו חי בלא מליחה כנזכר למעלה: - דמחלוקת האם סו"ס דף היוצא מן האיברים מותר או אסור, דלרמב"ם אסור, ולראב"ד מותר,
אלא שבאמת צ"ע לרמב"ם כיצד פסק שאסור והרי כפי שכתב בצפנת פענח וז"ל: והרוצה לאכול בשר חי כו'. עיין בהשגות, ועיין בהך דפסחים ד' ע"א ע"א ובהך דמנחות דף ק' ע"א דמבואר דאוכלין אותם חי וזה ליכא למימר דמולחין אותם עיין ירושלמי רפ"ג דעירובין דמתחלה אמר שם דבשר מליח מערבין בו ואח"כ בעי שם אם מותר לערב בבשר חי ומביא ראיה מהך דמנחות ד' ק' וא"כ מוכח דאוכלין אותו בלא מליחה ובפרט למה שכ' הר"ן ז"ל פ"ה דע"ז דאיסור מליחה בשבת חייב משום מבשל לכ"ע ע"ש ודלא כמש"כ הר"א ז"ל בס' ב"ה דהיו מולחין אותם מחמת קדשים, ועיין בהך דנדרים ד' י"ח ע"ב ע"ש ברש"י,
ולישב דברי הרמב"ם כתב הב"י על הטור סי' ס"ז: "נ"ל דס"ל דדם האיברים אע"פ שלא פירש אסור אם הוא ראוי לפרוש אבל כשחלטו בחומץ מצמת צמית ושוב אינו ראוי לפרוש ומ"ה שרי" וא"כ כל מ"ש שצריך למלוח יפה יפה היינו רק מתי שחוששים שמא הדם ראוי לפרוש, ולפי"ז אפ"ל אף בדעת הרמב"ם שהסוגייה אכן מדברת על בהמה ואלא מדובר על בהמה שבה רואים שהדם לא "ראוי לפרוש" וא"כ מותר לאכול את הבשר הזה כשהוא חי ואכן בלי מליחה,
בעצם: לפי הרמב"ם וכן לפי הר"נ (דס"ל כדעת הראב"ד) וכפי שכתב: "אלא ודאי כי אמרינן הכא דשרי באומצא. בלא מליחה קא אמרי' דדם האברים כל שלא פירש שרי" והיינו שמדובר בסוגייתנו בבהמה, ואלא שלפי כו"ע ס"ל שהסוגייה מדברת רק על בהמה, כי אכן כפי שכתב בהל' מאכלות אסורות פ"ו ה"א בפשטות, ואכן כך נפסק כפי שכתב השו"ע יו"ד סי' ס"ו ה"א וערוך השולחן יו"ד סי' ס"ו ה"א' ועוד, ולפי"ז אפ"ל בדא"פ שהחילוק שהב"י הביא ניתן לאמר אפי' על עוף? וא"כ אפ"ל בין בדעת הרמב"ם ובין בדעת הראב"ד שאפשר העמיד את הסוגייה אף בעוף, ומדובר שהדם לא ראוי לצאת? ויל"ע אם המקרה הזה אפשרי בכלל בעוף?
