ת"ר ארבעה נשים יפיפיות היו בעולם, - מגילה ט"ו - חלק א'

מסכת מגילה דף ט"ו ע"א תנו רבנן: ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה (ואביגיל, רחב) ואסתר, ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היה — מפיק אסתר ומעייל ושתי. תנו רבנן: רחב בשמה זינתה, יעל — בקולה, אביגיל — בזכירתה, מיכל בת שאול — בריאתה. אמר רבי יצחק: כל האומר ״רחב״ ״רחב״ — מיד ניקרי. אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא ״רחב״ ״רחב״ ולא איכפת לי! אמר ליה: כי קמינא ביודעה ובמכירה.

יש שהקשו על הברייתא מ"ט לא נמנו בני איוב? שהרי מצינו שהיו יפות ביותר! - ונ"ל כיוון שכל הנושא של איוב שנוי במחלוקת, (ב"ב דף ט"ו ע"א) ויש דעות שאיוב היה בזמן שפוט השופטים, או בזמן אחשוורוש, ועוד ועוד דעות, ונ"ל ע"פ דברי הבן יהוידע (לקמן) שכתב שהברייתא מנתה רק נשים יחידות יפות בדורם, ומכיוון שלמ"ד אלו היו בזמנם או את רחב או אביגיל או את אסתר, ולכן לא נמנו בברייתא, וכן לשאר הדעות בב"ב נ"ל שמ"מ בנות איוב לא נמנו כיוון שיש מ"ד שאיוב לא היה ולא נברא, והעדיפה הברייתא לנקוט בנשים שלכו"ע היו בעוה"ז והיו יפות וק"ל

וכן הקשה באגרת ברכה מ"ט לא מנינן בברייתא הראשונה את מיכל ויעל? והרי מצינו שהיו יפות מאוד כפי שכבתה הברייתא השנייה, - ותירץ שהרי יעל זינתה בקולה ומיכל בראייתה, והיינו שהזנות בהם לא הייתה ע"י גופם עצמם אלא ע"י דבר שחיצוני להם, שאצל יעל זה היה קולה, והיינו שמצד גופה לא הייתה יפה ורק קולה הוסיף לה חן, וכן אצל מיכל לא היה לה נוי בגופה אלא שראייתה הוסיף לה חן,

ואלא שצ"ע על פי' זה שהרי אצל מיכל עצם הראייה שלה זה מה שגרם אצלה החן והזנות - זה דבר שבגופה, ולא דבר חיצוני אליה, שהרי מילא הקול הלבוש וכדומ' זה דבר חיצוני, אבל הגוף שלה עצמה? כיצד יתכן לאמר שהוא חיצוני לה? וצ"ע על דבריו

וכדי להבין זאת יש להקדים: כי לכאו' קשה כיצד א"כ שנה התנא את רחב? והרי כפי שכתב הבן יהוידע - נראה הכוונה כשמזכיר שמה בדרך חיבה שידעה ומכירה ולבו נוטה אליה. - והיינו כשהזכיר את שמה התעורר בתאוות, והיינו שזה לא היה בגופה ממש התאווה, וא"כ מ"ט נמנית בברייתא? ואלא יובן זה ע"פ המשך הגמ' - אמר רבי יצחק: כל האומר ״רחב״ ״רחב״ — מיד ניקרי. אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא ״רחב״ ״רחב״ ולא אכפת לי! אמר ליה: כי קאמינא ביודעה ובמכירה. - והיינו לפי"ז יובן שאכן התאווה אצל רחב זה ג"כ רק ע"י גופה עצמה, במי שהכירה וכשמזכיר את שמה נזכר מיד במראה גופה ומתאווה,

(וכן תי' הכסא רחמים שרחב התגיירה (הרי כפי שכתוב במפורש במסכתין, (דף י"ד ע"ב)) שרחב התגיירה ונישאה ליהושע, וא"כ מנאה הברייתא אף אותה להודיע צדקותה, שאחרי שהתגיירה התחילה לשמור ע"ע (לכסות פניה (בו יהוידע) או אפי' להסתיר עצמה לגמרי (ראה קושיית התמורת איל לקמן ותי' שם) שלא תזנה כלום ח"ו! (משא"כ ושתי..) )

ויובן ע"פ דיוק דברי הבן יהוידע: "ואביגיל היה לה יופי גדול אשר היודעה ולבו נוטה אליה כל עת שהוא זוכר אותה שהוא מצייר אותה בלבבו תתעורר בו תאות הזנות, וכל זה רק לאותם שלבם נוטה לנאוף. ומיכל לא היה לה יופי כאביגיל שתתעורר תאות הניאוף בלב המנאפים אפילו אם זוכרים אותה בלבבם אלא בראייתה ממש כי רק אם יראו אותה בחוש הראות אז פועלת הראיה תאות הניאוף" - והיינו שלאביגיל היה יופי בעצם גופה, וממילא מתי שנזכרו בה מיד התאוו, משא"כ אצל מיכל לא היה יופי כ"כ בעצם גופה ולכן מתי שרק נזכרו בה - לא התאוו בה, ואלא מתי שנפגשו בה אז עצם גופה - עורר באדם שראה אותה תאווה, והיינו החילוק בעצם בין תאווה ע"י גופה לבין התאווה ע"י עצם ראיית גופה, ולפי"ז יובן מ"ש בעל האגרת ברכה, שהרי אביגיל עוררה תאווה ע"י שנזכרו במראה והיינו שגופה שלה פשוט עורר תאווה, ומשא"כ אצל מיכל עצם זכירת גופה - לא עורר תאווה, ואלא שרק כשראו את גופה שלה בגשמיות רק אז התעוררה התאווה, ואלא שלפי"ז יל"ע קצת מ"ש בין זכירת גופה לבין ראיית גופה בגשמיות,
ויובן התי' יותר ע"פ דברי מתת אלקים שכתב בפשטות ..יעל בקולה ומיכל בפסיעותיה, והיינו שעצם גופה אכן לא עורר שום תאווה, ורק עצם ההליכה שלה עורר את התאווה, וממילא כיוון שאצל נשים אלו היופי לא היה בגופם ממש אלא רק ע"י דבר שחיצוני להם - לכן לא נכתבו בברייתא

ויש לתרץ עוד ע"פ דברי הדבר צדק (ביאורי החסידות לש"ס) שכתב על ההבדל בין שמה וזכירתה, לבין ראייתה וקולה, והיינו שהתאווה המתעוררת ע"י שמה וזכרונה מעוררת את התאווה מרחוק, שכאשר אדם אומר את השם רחב למרות שלא רואה אותה - נמצא רחוק ממנה מ"מ מתעורר בתאווה, וכך ג"כ באביגיל - התעררות תאווה מרחוק ע"י זכרונה, משא"כ קול וראייה - שאלה מעוררות את התאווה אבל רק מקרוב, והיינו שקולה של יעל עורר את התאווה רק כאשר שומע אותו, ואומנם כאשר הקול מצטלצל לך באוזניים אבל אתה לא באמת שומע אותו מולך - לא מתעורר לך מזה תאווה, וכך ג"כ אצל ראיית מיכל, שעצם גופה לא עורר תאווה כלל כמו אביגיל שאצלה עצם גופה - אפי' כשרק נזכרים בו מתעוררת התאווה, משא"כ מיכל רק כאשר רואים אותה והיינו שעצם גופה לא מעורר את התאווה, ורק ראייתה בפועל מעורר, והיינו כשאתה רואה את התאווה ממש מול העיניים רק אז אתה מתעורר בתאווה,

ותי' עוד הבן יהוידע (הובא בפניני המסכתא) שכתבה הברייתא רק נשים שהיו יחידות בדורם היפות, ולכן לא הביא את יעל ומיכל, כיוון שהיו באותו הדור עם אביגיל, ולכן לא הביא ג"כ את רחל ורבקה כיוון שהיו באותו הדור (עכ"פ) וצ"ע על דבריו, שהרי מ"מ יש שינוי בין יעל, מיכל, ואביגיל, לבין רחל ורבקה, שהרי בדורם של יעל, מיכל, ואביגיל, התנא של הברייתא לא מנה את שלושתם כיוון שמנה את א' מהם עכ"פ, וא"כ מ"ט התנא לא מנה א' מהדור של רבקה ורחל? שימנה או את רבקה או את רחל? וצ"ע על דבריו

וכן כתב השפתי חכמים שהברייתא שנתה צדיקות להודיע גדולתם שלמרות יפיותם מ"מ נהגו בצניעות וכפי שכתב אכן הבן יהוידע שכיסו פניהם, (ולמ"ד ה-ב' שמוציא את אסתר ומכניס את ושתי י"ל) ולהודיע גנותה של ושתי וכלשונו: שונה צדיקות לקורין גדולתם לשבח, ומזכיר רשע לגנאי, ראו מה גרמה ושתי ביפיותה! - אלא שלפי דבריו צ"ע וכי מה עניין צדקות מצינו אצל רחב הזונה? ושמא לצדדין קתני והיינו מ"ש להודיע גדולתם של צדיקות הללו שלא חטאו למרות יפיותם זה הולך על שרה, אביגיל, ו(אסתר) ועל רחב כוונתו להודיע גדולת פנחס וכלב שלמרות שרחב הייתה יפה כ"כ מ"מ לא חטאו בו - וכפי שכתב העיון אליהו?

וי"ל ע"פ דברי הכסא רחמים שרחב התגיירה ומאז כיסתה פניה, והיינו להודיע צדקותה מאז שהתגיירה, וק"ל

וכן תי' במדרש שלמה שכתב שהנשים היפות שנכתבו בברייתא הועילו ביופים לאחרים, כמו שרה הועילה לאברהם שנהיה בזכותה - עשיר וכו', לפי"ז צ"ע מ"ט לא נכנסה יעל? שהרי מצינו שיעל משכה את סיסרא אל תוך האוהל שלה ע"י קולה, וא"כ יוצא שגם יעל עשתה דבר מועיל וטוב בזכות יופיה, וא"כ מ"ט לא נכנסה בין הנשים היפות בת"ר?

אומנם כתב עין אליהו שמה שאמרה יעל "סורה אלי" - אלי ממש, וכיוון שאמרה "אלי" שמע בקולה כתיב "ויסר אליה האוהלה" מחמת איזה טעם סר האוהלה? ומפרש "ותאמר - שאמרה לו ושמעה בקולה, ומכאן לומדים בנזיר אשר גדולה עבירה לשמן ויליף מיעל, וא"כ נ"ל שמהיא טעמא לא נכנסה בברייתא, כי בברייתא נכנסו נשים אשר הטובה שעשו לא גרמה להם לעבור ח"ו עבירה, ולמרות שהתכוונה לטוב - מ"מ היא גרמה לעבירה זו לבוא עליה, ולכן לא נכתבה,

ומ"מ צ"ע על מ"ש בריח דודאים שסיסרא נס - סר אל יעל מעצמו - היינו מחמת יופיה, ומה שאמרה לו "סורה אלי" היה רק כדי להתיש כוחו, והיינו שהבעילה הזו נעשתה באונס גמור, ולמדנו מאסתר שנבעלה לאחשוורוש באונס והיה מותר לה אח"כ להיבעל למרדכי, ומזה שאמרה אח"כ "וכאשר אבדתי אבדתי" - (מגילה ט"ו ע"א) ומזה לומדים שבעילה באונס "מותרת", וא"כ לפי"ז צ"ע מדוע יעל לא נכנסה לברייתא? וצ"ע

ואלא שלאחר כ"ז מובן מ"ט לא הביאה הברייתא את מיכל ויעל, ואלא שעדיין יקשה אם כבר הוצאנו את אסתר מ"ט לא הכנסו או את יעל או את מיכל? ותי' המשאת בנימין למ"ד אסתר ירקרוקת הייתה מפיק אסתר ועייליה ושתי, וכתב - שא"א לאמר במקום ושתי יעל, דא"כ יקשה מ"ט לא אמר מיכל? וא"א לאמר משום תנא ושייר, כיוון דאין כאן מאי שייר דהאי שייר, ע"כ. וצ"ע על דבריו שהרי היה יכול לאמר בפשטות דעייליה ושתי, ואז שהגמ' תקשה מ"ט לא אמרינן בברייתא מיכל? ותתרץ משום "תנא ושייר" ואז יקשה מאי שייר דהאי שייר? ותתרץ - שייר יעל, וא"כ קשה לי על דבריו, ונ"ל בפשטות כיוון דאין דרך הש"ס להקשות ולתרץ "תנא ושייר" אחרי שכתבנו במפורש "ד' נשים היו בעולם" והיינו שרק הם, וכפי שמצינו בקידושין מ' ע"א, ב"ק ס"ב ע"ב, תענית י"ד ע"א, במפורש יותר במכות ט"ז ע"א, ועוד שלל מקומות בש"ס, וק"ל

המאמר חולק לב' חלקים מחמת אורכו