ואלא שעדיין קשה מדוע הכניסו בכלל את ושתי הרשעה עם שלושת צדיקות הללו? ותי' המני שמחוך: - ללמד על זכות שלושתם ובגנות ושתי, והקשה שם שהרי לפי"ז מ"ט הוציאו את אסתר? אם מדובר הרי על הצדקות ולא על היופי א"כ קשה מדוע הוציאו את אסתר? ע"כ. ולפי"ז קשה לי מ"ט לא כתבו את שאר הצדיקות בשאר הדורות? רחל, רבקה, יעל, ומיכל? בני איוב ועוד?
ונ"ל לתרץ זאת ע"י הבאת דברי העיון יעקב (פרות תאנה) שכתב הטעם שהכניס ושתי להגדיל הנס, והיינו שלמרות שהייתה א' מתוך נשים הכי יפות בעולם שהיו - מ"מ אחשוורוש הרגה, וי"ל לפי"ז שזה הפשט "בגנות" ושתי, והיינו ששלושתם היו צדיקות וושתי ללמד בגנותה - היינו גנותה בזה שלמרות שהייתה כ"כ יפה "ושניהם נתכוונו לדבר עבירה" מ"מ לא התמזל לה מזלה ואחשוורוש הרגה,
ונ"ל להוסיף מ"ש לעיל בדברי הבן יהוידע שתי' שהובאו בברייתא רק נשים אחדות בדורם שהיו יפיופיות, ולא מנה 2 בדור א', ולפי"ז יובן גם כאן, אפי' אם נאמר שאסתר כן הייתה יפה ואלא מ"ט לא מנו גם וגם אם באמת הטעם שמנו את ושתי כדי להראות על צדקות שלושתם שלמרות יפיותם מ"מ לא חטאו וושתי כן חטאה שלפי"ז היה צריך לכאו' למנות גם את אסתר - מחמת צדיקותה וגם את ושתי - ללמד על גנותה ומ"ט לא מנה? אלא נ"ל - שלא מנה גם את אסתר וגם את ושתי כיוון שהתנא לא מנה שני נשים יפות שחיו באותו הדור, וק"ל
וכן תי' בחסדי ה' שהברייתא נקטה רק נשים אשר היופי החיצוני שלהם העיד על היופי הפנימי שלהם, והיינו על מידותיהם הטובות, ולפי"ז ק"ק מ"ט רחל לא נכנסה? והרי מסרה לאחותה לאה את סימני החתונה שלה - וממעשה זה מוכח שהייתה בעלת מידות טובות במיוחד! וא"כ מ"ט לא נכנסה?
ויש שביארו זאת (מ"ט רחל לא נכנסה לברייתא) - הכרם יוסף הביא את המהרש"א שכתב - "קבלה" על נשים הללו שהיו הכי יפות שיש, וכתב עוד (הכרם יוסף) "ע"פ מ"ש שהזכירו אותן ה-ד' להורות שרק הן היו יפות ולא נמצאו עוד כמותן, י"ל שרחל הייתה באמת יפה מאוד, והגמ' לא נקטה את כולם אלא ללמד שהיו מעט נשים יפות, - ואדרבה את רחל הברייתא לא חישבה כי יופיה מפורש כבר בתורה", - ואם באמת הברייתא תכתוב גם את רחל, ואת יעל, מיכל, ועוד היינו חושבים שמספרת דברים בעלמא היא והיו עוד הרבה נשים יפות, אולי פחות מהם, אבל היו עוד יפות, קמ"ל הברייתא שהשמיטה את רחל אף שהייתה יפה מאוד - ללמד שרק הם היו הנשים היפות ולא היו עוד נשים כמותן, והוסיף עוד (הכרם יוסף) שהברייתא לא נקטה את רחל מפני כבודה של לאה, והוסיף עוד שבספר ראש דוד של מרן החיד"א ביאר שהברייתא כתבה רק את הנביאות, (ועל רחב שרתה רוח הקודש) (ולפי"ז מיושב רק למ"ד שאסתר לא הייתה ירקרוקת) - וקשה לי כוונתו בסוף דבריו.
התכלת מרדכי הקשה למ"ד אסתר ירקרוקת הייתה מ"ט לא מנינן בברייתא? והרי אסתר נהפכה לירקרוקת מחמת צערה על גודל הגזירה, וא"כ לפני שנהפכה לירקרוקת הייתה יפה, וא"כ מ"ט לא נכתבה? ועוד אפ"ל שאחרי הנס חזר לה היופי, וא"כ מ"ט לא נכתבה?
ונ"ל לתרץ בפשטות ע"פ הביאור של הבן יהוידע שהלשון "יפיפיות" היינו יופי כפול = הייתה יפה מצעירותה עד לזקנותה, וממילא אסתר שבאמצע נהפכה לירקרוקת ממילא לא יכלה להיכתב בברייתא, וכן תי' כך הבן יהוידע מ"ט יעל ומיכל לא חשבינן בברייתא וז"ל: ובזה נתרצה קושיא אחרת דמקשין העולם, אמאי לא חשיב יעל ומיכל? ובזה ניחא, דכאן חשיב אותם שהיה להם יופי כפול שוה בזקנה ובבחרות, אך יעל ומיכל אף על גב דהיו יפות הרבה, קים להו לרבנן דבזקנותם נשתנה יופיים כדרך כל הארץ, ולא הוה בהו הפלאת הטבע הזה, שגם בזקנותם יופיים שוה כבבחרותם.
(וכ"כ הברכת אברהם: כתוב "ואסתר ירקרוקת הייתה וכו'" והקשה הגר"א בביאורו והרי כתוב "והנערה טובת מראה" וגו'? ותי' שמחמת גודל צערה נעשית ירקרוקת, ולפי"ז הקשה הברכת אברהם שהרי לכאו' זה סותר את הגמ' שלפי"ז משמע שאין כל סתירה בין עצם זה שהייתה אסתר ירקרוקת לבין זה שימנו אותה בין ה-ד' נשים יפיופיות בעולם? ומהגמ' משמע הרי שכן יש סתירה בין זל"ז? ותי' ע"פ דברי הבן יהוידע שהלשון "יפיפיות" היינו יופי כפול = יופי מהצעירות לזקנה, ואסתר הרי לא הייתה יפה כל חייה, ולכן הירוקת כן סותר לזה שיכתבו אותה בת"ר ד' נשים וכו',
ונ"ל עוד שניתן לתרץ דברי הגר"א ע"פ מ"ש התכלת מרדכי, (בתי') שמזה שאסתר הגיע לירוקת מוכח שלא הייתה מלכתחילה יפה כ"כ, וממילא זה אכן סותר את זה שתיכנס לברייתא וכפי פשט הגמ', ולפי"ז הגר"א לא סותר את הגמ',
- ואלא שמ"מ צע"ק על ביאור זה של הברכת אברהם ע"פ דברי הבן יהוידע שהרי אף לושתי היה כיעור - הצרעת שפרחה בה\(הזנב שצמח בה) וא"כ מ"ט ושתי כן נכנסה לברייתא? ושמא י"ל שיש חילוק בין כיעור שנעשה כעונש משמיים שזה נחשב מ"מ יופי מהצעירות עד לזקנה, ויש שינוי לגבי כיעור הנעשה ע"י הצער מחמת הגזירה, ומ"מ יקשה שהרי אף הירוקת לא נעשתה ע"י אסתר עצמה כביכול לא היה לה "בחירה לזה" שהרי הייתה בצער רב וממילא זה נעשה, ואף ושתי זה נגרם ע"י לא מחמתה כלל, וא"כ לפי"ז יקשה קצת לפי' של הבן יהוידע, ושמא מ"ש הבן יהוידע הוא רק למ"ד הראשון שמונה את אסתר ובתור יפה, ולא את ושתי, וממילא מדבריו אין שום תי' לקושיית התכלת מרדכי שהקשה למ"ד השני שמונה את ושתי במקום אסתר,
ומ"מ תי' התכלת מרדכי שמכיוון שהגיע למצב של "ירוקת" מוכח שלא הייתה בתחילה יפה כ"כ, וק"ל
- מצינו בסנהדרין דף מ"ה: אמר רבה: גמירי, אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות. וכתבו ע"ז וז"ל: אלא במה שעיניו רואות - והא דאמר סוף פ"ק דמגילה (דף טו:) כל האומר רחב רחב מיד נקרי! ותי' - האמר התם ביודעה ומכירה: וכתב ע"ז האמרי בינה שהוקשה לו מה חשבו בתחילה ומה חשבו בסוף? וכי יעלה על הדעת שהתוס' לא ידעו את סוף הגמ'?? ואלא פי' (בדוחק) שהוקשה לתוס' שלכאו' מה שעיניו רואות אפשר אפי' לאחר כמה שנים וכמו ברחב!? ותי' התוס' - שאצל רחב נאמר\נכתב - רק ביודעה ומכירה, והיינו כפי שכתב בתוס' בתענית (דף ה') מי שנבעל אצלה ורואה אותה ואומר בשמה רק אז הוא נקרי,
על התוס' בתענית כתב הראש משביר רק אחרי שבא עליה ורואה אותה וקרא בשמה - נקרי, וכתב בשדה יצחק על התוס' בתענית, מי שבא עליה אפי' שלא רואה אותה עכשיו כשקורא בשמה - נקרי, ומי שלא בא עליה רק מתי שרואה אותה - נקרי, וא"כ לפי דבריו צע"ק לדברי האמרי בינה בסנהדרין! ונ"ל שכוונת האמרי בינה \ הראש משביר (שלכאו' קשה ג"כ על דבריו) במ"ש "לאחר כמה שנים" - היינו לאחר מות רחב, ומ"ש השדה יצחק זה מדבר עוד בחיי רחב, והיינו יוצא לפי שניהם:
בחייה: בא עליה - לא רואה אותה עכשיו (ומוכרח מ"מ ראה אותה לפני כן) - קורא בשמה = נקרי, לא בא עליה - רואה אותה - קורא בשמה = נקרי,
ובמותה: באמת אין אפשרות של ראיית קרי לאחר מותה, כיוון שצריכים אנחנו גם שבא עליה - גם שרואה אותה - וגם שקורא בשמה,
ולפי"ז פשט הגמ': אמר רבי יצחק: כל האומר ״רחב״ ״רחב״ — מיד ניקרי. אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא ״רחב״ ״רחב״ ולא איכפת לי! אמר ליה: כי קמינא ביודעה ובמכירה. היינו שא"א כלל לראות כיום קרי מכיוון שא"א לראות אותה, לאחר מותה, וכן מובן עפ"ז פשט התוס': אלא במה שעיניו רואות - והא דאמר סוף פ"ק דמגילה (דף טו:) כל האומר רחב רחב מיד נקרי האמר התם ביודעה ומכירה: - היינו הכוונה שאצל רחב היית צריך לראות אותה, לבוא עליה, ורק אם תעשה ככה ותקרא בשמה ותראה אותה - אז תבוא לידי קרי, ומכיוון שעכשיו אנחנו לאחר מותה - ממילא מי שסתם יקרא בשמה - לא יקרה לו כלום, וק"ל
- הקשה התמורת איל דלפי כל הנ"ל (ומקשה בעיקר על רש"י ד"ה בשמה זינתה) משמע שהנשים הללו גרמו בעצם רעה ותאווה לאנשים הסובבים סביבם, שהרי על רחב אמרנו בחייה מי שנבעל אליה ורואה אותה וקורא בשמה - נקרי, וכן מ"מ עצם הבעילה הראשונה שלו היא ג"כ בגלל רחב, שלא שמרה ע"ע שאנשים ברחוב לא יראו אותה!
ונ"ל לתרץ בפשטות ע"י הבאת דברי המדרש שלמה שכתב: רחב - לאו דווקא זנות אלא עוררה תאווה אצל אחרים, יעל - משכה בקולה את סיסרא, אביגיל בזכר - רושם עז שהותירה על דוד, ומיכל - כתב המהרש"א כתוב בפס' " ותשקף.." היינו ששמרה ע"ע והצניעה עצמה, ות'כלס יוצא מכאן - שאכן אפ"ל שבאמת כל הנשים הללו הסתירו עצמן, והצניעו עצמן כפי שכתב הבן יהוידע וז"ל "ובודאי נשים צדקניות אלו היו מסתירות עצמן מעמא דארעא הנוטה לבבם לניאוף כדי שלא יבואו לידי מכשול" - ואלא מה קרה?
רחב - זה לא אשמה שלה - כלב ופנחס הגיעו אליה לביתה, אביגיל - רצתה לשמור ולהגן על חיי בעלה, (ולפי' האב"א השלישי במהרש"א שם בפסחים דף ג' נימא שאביגיל באה כדי להגן על כל בית נבל והייה "מותר לה") יעל - משכה בקולה את סיסרא והרגתו, (וכן למ"ד סיסרא בא כבר לבד לביתה אף לולי קריאתה - מ"מ קראה לו כדי להתיש כוחו (עיין לעיל) ומיכל - מפורש בפסוק שהצניעה עצמה מאין כל,
ואם באמת נאמר ככה הרי שצ"ע כיצד א"כ ידענו שרחב - בשמה זינתה? (ואלא שלרחב זה לא קשה, שהרי כפי שכתב הכסא רחמים - שרחב התגיירה וממילא לפני שהתגיירה ידענו שהיא זינתה ע"י שמה, וכפי שכתוב בזבחים דף קט"ז ע"ב ושם: דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה) אביגיל - בזכירתה (למרות שבאמת אצל אביגיל זה מובן, שהרי הותירה רושם עז אצל דוד המלך אשר אמרה לו "וזכר את אמתך - לשון זיכרון - כך כותב - (אם אני לא טועה) המדרש שלמה) ויעל (שגם אצלה זה מובן שראינו שמשכה את סיסרא, (ובאמת לאפשרות השנייה שקראה לו רק כדי להתיש כוחו היינו לשיטת הריח דודאים - קשה ג"כ מאין נדע שאכן יעל זינתה בקולה?) ומיכל (שהרי מפורש שהיא הצניעה עצמה, וא"כ מניין לנו שזינתה בפסיעותיה? ולכן נ"ל הכי בהיר פי' המהרש"א שכתב (כפי שכתב ג"כ בת"ר הקודם - ד' נשים וכו') – "שאף דברים אלו מדברי "קבלה" הן", וממילא למרות ש(רחב) (אביגיל) יעל ומיכל, למרות שזה לא קרה בפועל הזנות שלהם (ח"ו) אנחנו יודעים שהייתה להם אפשרות זאת מדברי קבלה, וק"ל
אשמח לשמוע הערות והארות על תוכן זה
ונ"ל לתרץ זאת ע"י הבאת דברי העיון יעקב (פרות תאנה) שכתב הטעם שהכניס ושתי להגדיל הנס, והיינו שלמרות שהייתה א' מתוך נשים הכי יפות בעולם שהיו - מ"מ אחשוורוש הרגה, וי"ל לפי"ז שזה הפשט "בגנות" ושתי, והיינו ששלושתם היו צדיקות וושתי ללמד בגנותה - היינו גנותה בזה שלמרות שהייתה כ"כ יפה "ושניהם נתכוונו לדבר עבירה" מ"מ לא התמזל לה מזלה ואחשוורוש הרגה,
ונ"ל להוסיף מ"ש לעיל בדברי הבן יהוידע שתי' שהובאו בברייתא רק נשים אחדות בדורם שהיו יפיופיות, ולא מנה 2 בדור א', ולפי"ז יובן גם כאן, אפי' אם נאמר שאסתר כן הייתה יפה ואלא מ"ט לא מנו גם וגם אם באמת הטעם שמנו את ושתי כדי להראות על צדקות שלושתם שלמרות יפיותם מ"מ לא חטאו וושתי כן חטאה שלפי"ז היה צריך לכאו' למנות גם את אסתר - מחמת צדיקותה וגם את ושתי - ללמד על גנותה ומ"ט לא מנה? אלא נ"ל - שלא מנה גם את אסתר וגם את ושתי כיוון שהתנא לא מנה שני נשים יפות שחיו באותו הדור, וק"ל
וכן תי' בחסדי ה' שהברייתא נקטה רק נשים אשר היופי החיצוני שלהם העיד על היופי הפנימי שלהם, והיינו על מידותיהם הטובות, ולפי"ז ק"ק מ"ט רחל לא נכנסה? והרי מסרה לאחותה לאה את סימני החתונה שלה - וממעשה זה מוכח שהייתה בעלת מידות טובות במיוחד! וא"כ מ"ט לא נכנסה?
ויש שביארו זאת (מ"ט רחל לא נכנסה לברייתא) - הכרם יוסף הביא את המהרש"א שכתב - "קבלה" על נשים הללו שהיו הכי יפות שיש, וכתב עוד (הכרם יוסף) "ע"פ מ"ש שהזכירו אותן ה-ד' להורות שרק הן היו יפות ולא נמצאו עוד כמותן, י"ל שרחל הייתה באמת יפה מאוד, והגמ' לא נקטה את כולם אלא ללמד שהיו מעט נשים יפות, - ואדרבה את רחל הברייתא לא חישבה כי יופיה מפורש כבר בתורה", - ואם באמת הברייתא תכתוב גם את רחל, ואת יעל, מיכל, ועוד היינו חושבים שמספרת דברים בעלמא היא והיו עוד הרבה נשים יפות, אולי פחות מהם, אבל היו עוד יפות, קמ"ל הברייתא שהשמיטה את רחל אף שהייתה יפה מאוד - ללמד שרק הם היו הנשים היפות ולא היו עוד נשים כמותן, והוסיף עוד (הכרם יוסף) שהברייתא לא נקטה את רחל מפני כבודה של לאה, והוסיף עוד שבספר ראש דוד של מרן החיד"א ביאר שהברייתא כתבה רק את הנביאות, (ועל רחב שרתה רוח הקודש) (ולפי"ז מיושב רק למ"ד שאסתר לא הייתה ירקרוקת) - וקשה לי כוונתו בסוף דבריו.
התכלת מרדכי הקשה למ"ד אסתר ירקרוקת הייתה מ"ט לא מנינן בברייתא? והרי אסתר נהפכה לירקרוקת מחמת צערה על גודל הגזירה, וא"כ לפני שנהפכה לירקרוקת הייתה יפה, וא"כ מ"ט לא נכתבה? ועוד אפ"ל שאחרי הנס חזר לה היופי, וא"כ מ"ט לא נכתבה?
ונ"ל לתרץ בפשטות ע"פ הביאור של הבן יהוידע שהלשון "יפיפיות" היינו יופי כפול = הייתה יפה מצעירותה עד לזקנותה, וממילא אסתר שבאמצע נהפכה לירקרוקת ממילא לא יכלה להיכתב בברייתא, וכן תי' כך הבן יהוידע מ"ט יעל ומיכל לא חשבינן בברייתא וז"ל: ובזה נתרצה קושיא אחרת דמקשין העולם, אמאי לא חשיב יעל ומיכל? ובזה ניחא, דכאן חשיב אותם שהיה להם יופי כפול שוה בזקנה ובבחרות, אך יעל ומיכל אף על גב דהיו יפות הרבה, קים להו לרבנן דבזקנותם נשתנה יופיים כדרך כל הארץ, ולא הוה בהו הפלאת הטבע הזה, שגם בזקנותם יופיים שוה כבבחרותם.
(וכ"כ הברכת אברהם: כתוב "ואסתר ירקרוקת הייתה וכו'" והקשה הגר"א בביאורו והרי כתוב "והנערה טובת מראה" וגו'? ותי' שמחמת גודל צערה נעשית ירקרוקת, ולפי"ז הקשה הברכת אברהם שהרי לכאו' זה סותר את הגמ' שלפי"ז משמע שאין כל סתירה בין עצם זה שהייתה אסתר ירקרוקת לבין זה שימנו אותה בין ה-ד' נשים יפיופיות בעולם? ומהגמ' משמע הרי שכן יש סתירה בין זל"ז? ותי' ע"פ דברי הבן יהוידע שהלשון "יפיפיות" היינו יופי כפול = יופי מהצעירות לזקנה, ואסתר הרי לא הייתה יפה כל חייה, ולכן הירוקת כן סותר לזה שיכתבו אותה בת"ר ד' נשים וכו',
ונ"ל עוד שניתן לתרץ דברי הגר"א ע"פ מ"ש התכלת מרדכי, (בתי') שמזה שאסתר הגיע לירוקת מוכח שלא הייתה מלכתחילה יפה כ"כ, וממילא זה אכן סותר את זה שתיכנס לברייתא וכפי פשט הגמ', ולפי"ז הגר"א לא סותר את הגמ',
- ואלא שמ"מ צע"ק על ביאור זה של הברכת אברהם ע"פ דברי הבן יהוידע שהרי אף לושתי היה כיעור - הצרעת שפרחה בה\(הזנב שצמח בה) וא"כ מ"ט ושתי כן נכנסה לברייתא? ושמא י"ל שיש חילוק בין כיעור שנעשה כעונש משמיים שזה נחשב מ"מ יופי מהצעירות עד לזקנה, ויש שינוי לגבי כיעור הנעשה ע"י הצער מחמת הגזירה, ומ"מ יקשה שהרי אף הירוקת לא נעשתה ע"י אסתר עצמה כביכול לא היה לה "בחירה לזה" שהרי הייתה בצער רב וממילא זה נעשה, ואף ושתי זה נגרם ע"י לא מחמתה כלל, וא"כ לפי"ז יקשה קצת לפי' של הבן יהוידע, ושמא מ"ש הבן יהוידע הוא רק למ"ד הראשון שמונה את אסתר ובתור יפה, ולא את ושתי, וממילא מדבריו אין שום תי' לקושיית התכלת מרדכי שהקשה למ"ד השני שמונה את ושתי במקום אסתר,
ומ"מ תי' התכלת מרדכי שמכיוון שהגיע למצב של "ירוקת" מוכח שלא הייתה בתחילה יפה כ"כ, וק"ל
- מצינו בסנהדרין דף מ"ה: אמר רבה: גמירי, אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות. וכתבו ע"ז וז"ל: אלא במה שעיניו רואות - והא דאמר סוף פ"ק דמגילה (דף טו:) כל האומר רחב רחב מיד נקרי! ותי' - האמר התם ביודעה ומכירה: וכתב ע"ז האמרי בינה שהוקשה לו מה חשבו בתחילה ומה חשבו בסוף? וכי יעלה על הדעת שהתוס' לא ידעו את סוף הגמ'?? ואלא פי' (בדוחק) שהוקשה לתוס' שלכאו' מה שעיניו רואות אפשר אפי' לאחר כמה שנים וכמו ברחב!? ותי' התוס' - שאצל רחב נאמר\נכתב - רק ביודעה ומכירה, והיינו כפי שכתב בתוס' בתענית (דף ה') מי שנבעל אצלה ורואה אותה ואומר בשמה רק אז הוא נקרי,
על התוס' בתענית כתב הראש משביר רק אחרי שבא עליה ורואה אותה וקרא בשמה - נקרי, וכתב בשדה יצחק על התוס' בתענית, מי שבא עליה אפי' שלא רואה אותה עכשיו כשקורא בשמה - נקרי, ומי שלא בא עליה רק מתי שרואה אותה - נקרי, וא"כ לפי דבריו צע"ק לדברי האמרי בינה בסנהדרין! ונ"ל שכוונת האמרי בינה \ הראש משביר (שלכאו' קשה ג"כ על דבריו) במ"ש "לאחר כמה שנים" - היינו לאחר מות רחב, ומ"ש השדה יצחק זה מדבר עוד בחיי רחב, והיינו יוצא לפי שניהם:
בחייה: בא עליה - לא רואה אותה עכשיו (ומוכרח מ"מ ראה אותה לפני כן) - קורא בשמה = נקרי, לא בא עליה - רואה אותה - קורא בשמה = נקרי,
ובמותה: באמת אין אפשרות של ראיית קרי לאחר מותה, כיוון שצריכים אנחנו גם שבא עליה - גם שרואה אותה - וגם שקורא בשמה,
ולפי"ז פשט הגמ': אמר רבי יצחק: כל האומר ״רחב״ ״רחב״ — מיד ניקרי. אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא ״רחב״ ״רחב״ ולא איכפת לי! אמר ליה: כי קמינא ביודעה ובמכירה. היינו שא"א כלל לראות כיום קרי מכיוון שא"א לראות אותה, לאחר מותה, וכן מובן עפ"ז פשט התוס': אלא במה שעיניו רואות - והא דאמר סוף פ"ק דמגילה (דף טו:) כל האומר רחב רחב מיד נקרי האמר התם ביודעה ומכירה: - היינו הכוונה שאצל רחב היית צריך לראות אותה, לבוא עליה, ורק אם תעשה ככה ותקרא בשמה ותראה אותה - אז תבוא לידי קרי, ומכיוון שעכשיו אנחנו לאחר מותה - ממילא מי שסתם יקרא בשמה - לא יקרה לו כלום, וק"ל
- הקשה התמורת איל דלפי כל הנ"ל (ומקשה בעיקר על רש"י ד"ה בשמה זינתה) משמע שהנשים הללו גרמו בעצם רעה ותאווה לאנשים הסובבים סביבם, שהרי על רחב אמרנו בחייה מי שנבעל אליה ורואה אותה וקורא בשמה - נקרי, וכן מ"מ עצם הבעילה הראשונה שלו היא ג"כ בגלל רחב, שלא שמרה ע"ע שאנשים ברחוב לא יראו אותה!
ונ"ל לתרץ בפשטות ע"י הבאת דברי המדרש שלמה שכתב: רחב - לאו דווקא זנות אלא עוררה תאווה אצל אחרים, יעל - משכה בקולה את סיסרא, אביגיל בזכר - רושם עז שהותירה על דוד, ומיכל - כתב המהרש"א כתוב בפס' " ותשקף.." היינו ששמרה ע"ע והצניעה עצמה, ות'כלס יוצא מכאן - שאכן אפ"ל שבאמת כל הנשים הללו הסתירו עצמן, והצניעו עצמן כפי שכתב הבן יהוידע וז"ל "ובודאי נשים צדקניות אלו היו מסתירות עצמן מעמא דארעא הנוטה לבבם לניאוף כדי שלא יבואו לידי מכשול" - ואלא מה קרה?
רחב - זה לא אשמה שלה - כלב ופנחס הגיעו אליה לביתה, אביגיל - רצתה לשמור ולהגן על חיי בעלה, (ולפי' האב"א השלישי במהרש"א שם בפסחים דף ג' נימא שאביגיל באה כדי להגן על כל בית נבל והייה "מותר לה") יעל - משכה בקולה את סיסרא והרגתו, (וכן למ"ד סיסרא בא כבר לבד לביתה אף לולי קריאתה - מ"מ קראה לו כדי להתיש כוחו (עיין לעיל) ומיכל - מפורש בפסוק שהצניעה עצמה מאין כל,
ואם באמת נאמר ככה הרי שצ"ע כיצד א"כ ידענו שרחב - בשמה זינתה? (ואלא שלרחב זה לא קשה, שהרי כפי שכתב הכסא רחמים - שרחב התגיירה וממילא לפני שהתגיירה ידענו שהיא זינתה ע"י שמה, וכפי שכתוב בזבחים דף קט"ז ע"ב ושם: דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה) אביגיל - בזכירתה (למרות שבאמת אצל אביגיל זה מובן, שהרי הותירה רושם עז אצל דוד המלך אשר אמרה לו "וזכר את אמתך - לשון זיכרון - כך כותב - (אם אני לא טועה) המדרש שלמה) ויעל (שגם אצלה זה מובן שראינו שמשכה את סיסרא, (ובאמת לאפשרות השנייה שקראה לו רק כדי להתיש כוחו היינו לשיטת הריח דודאים - קשה ג"כ מאין נדע שאכן יעל זינתה בקולה?) ומיכל (שהרי מפורש שהיא הצניעה עצמה, וא"כ מניין לנו שזינתה בפסיעותיה? ולכן נ"ל הכי בהיר פי' המהרש"א שכתב (כפי שכתב ג"כ בת"ר הקודם - ד' נשים וכו') – "שאף דברים אלו מדברי "קבלה" הן", וממילא למרות ש(רחב) (אביגיל) יעל ומיכל, למרות שזה לא קרה בפועל הזנות שלהם (ח"ו) אנחנו יודעים שהייתה להם אפשרות זאת מדברי קבלה, וק"ל
אשמח לשמוע הערות והארות על תוכן זה
