ו' סיון ב' אלפים תמ"ח הוא היום אשר בו ניתנה התורה הקדושה, כל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, כולם ללא יוצא מן הכלל כמ"ש חז"ל שכל דורות העתידים היו במעמד גדול ונעלה זה, הנה בתפילת שב"ק אנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו וכו' כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת וכו'.
וידוע שלנפש ישנם ג' לבושים והם מחשבה דיבור ומעשה, וכן בכל מצוה יש ג' חלקים אלו, וצריך להשלים המצוה בכל החלקים הנ"ל, בחלק המעשה של מצוה זו נכללים כל ההכנות לשב"ק, בקניית מאכלים ערבים ובהכנתם, וכמו שאנו רואים שהלל ושמאי היו מקיימים המצוה הזו, בימי השבוע כל אחד בדרכו, ובכל שאר ההכנות לשב"ק.
בחלק הדיבור יש את מצות הקידוש, שאנו אומרים בליל שב"ק, ובזה אנו מייחדים ומזמנים את קדושת השב"ק להיכנס בתוכנו, כמ"ש שמבואר בתוס' בקידושין (ב' ע"ב, ד"ה דאסר לה) וז"ל ופשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי. המשמעות של הקידוש היא לייחד ולזמן את השבת, כמו בקידושין שע"י אמירה זו נקנית האישה לבעל ונעשית מיוחדת לו, כך על ידי אמירת הקידוש, הרי האדם מקדש את השבת, והשבת נעשית בת זוגו. כמו דאיתא במדרש (ב"ר, פר' י"א) תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְכֻלָּן יֵשׁ בֶּן זוּג, וְלִי אֵין בֶּן זוּג. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ. וְכֵיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִכְרוּ הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְשַׁבָּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ, הַיְנוּ דִּבּוּר (שמות, כ' ח') : זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְשׁוֹ. וכן בחלק הזמירות שהם בבחי' קישוטי כלה, לעטרה ולקשטה ולחבבה על בעלה.
ובחלק המחשבה הוא שלא להסיח את דעתו מקדושת השבת, כמו שצווה הקדוש ברוך הוא זכור את אשר עשה לך עמלק, שלא ישכח מהמעשים אשר עשו, ולמחותן מן העולם, כך צווה השי"ת זכור את יום השבת, שלא לשכוח את היום הנעלה הזה, ואף בימי השבוע אנו מצווים לזכור את השבת, ואנו מזכירים בכל יום בתפילה היום יום ראשון בשבת וכו'.
ובקיום חלק זה יש דרך נוספת והיא ללמוד במשך ימי השבוע את ההלכות של שב"ק, ובזה מקיים ג"כ מצוות זכירת השבת, ועל ידי זה שמירתה נעשית בהידור רב, כיון שעוסק בכל ימי השבוע בשבת הרי הוא מתחבר אליה, ומתדבק בה.
וכבר אמרו חז"ל לא ניתנו שבתות לישראל אלא בכדי שיעסקו בתורה, ואף התורה ניתנה בעצם יום השבת. וכל זה להראותנו את השייכות האדוקה שיש בין לימוד התורה הקדושה ליום השבת.
ובפרט בלימוד כזה שלומדים בקביעות בכל יום הרי הוא מכין את עצמו לשבת כבר מיום ראשון בשבוע, ואפשר לומר שהימים של ימי השבוע ההם בבחי' ימי השבע ברכות, וגם אנו רואים שת"ח הוא בבחי' שבת.
כי זה הוא התכלית לעסוק בתורה וכמ"ש בתניא קדישא שכאדם לומד תורה ותופס בשכלו את דברי התורה הק', שהיא חכמתו ורצונו יתברך הרי הוא כמחבק את המלך, וזהו ענין מה שאמרו שת"ח בבחי' שבת, כי ביום השבת אנו מדובקים בשכינה הק', ות"ח שעוסק בתורה הק' הרי הוא מדובק בשכינה בכל עת.
וע"י לימוד זה ג"כ מקיים את החלק של שמור את יום השבת לקדשו, שבכל ימי השבוע הוא לומד את תורת השבת, וענין שמור חוץ מעצם השמירה והימנעות מעשיית המלאכה, היא ג"כ להמתין ולצפות כמו שאנו רואים אצל בחלום יוסף שנאמר על יעקב אבינו ואביו שמר את הדבר, וכך אנו ממשיכים את הארת השבת לימי החול, ומקדשים אותם בקדושת השבת, וע"י לימוד התורה הק' והלכות שבת אנו מתכוננים ליום השבת שהוא בבחי' קידושין, כדרך שמתכוננים לחתונה בלימוד ובהכנת כל הצרכים. וזהו ג"כ ענין ויכלו השמים והארץ וכל צבאם כמ"ש בספרים שויכל הוא מלשון כלות הנפש שכל הבריאה השתוקקה והמתינה ליום המקודש הזה, יום שבו הבריאה שבה וחוזרת אלא שורשה, מעין עולם הבא. וכן ויכל מלשון כלה הוא ענין הקידושין הנ"ל, וכל ימי השבוע נמשכים מן השבת שהיא בחי' החתונה, והם בבחי' ימי השבע ברכות שמקבלים השפע מיום חתונתו.
כי שבת הוא יום של שלימות, יום בו הכל מתוקן. וכמ"ש שבשבת כל מלאכתך עשויה, וידוע מהאריז"ל שבשבת יש עליית העולמות והכל מתוקן, ולכן שבת היא מעין עולם הבא, שאז יהיה התיקון השלם.
ויעזור ה' יתברך שנזכה להתענג וליהנות מנועם השבת, ולהיות מעם מקדשי שביעי שכולם ישבעו ויתענגו מטובו וחסדו יתברך, אכי"ר.
וידוע שלנפש ישנם ג' לבושים והם מחשבה דיבור ומעשה, וכן בכל מצוה יש ג' חלקים אלו, וצריך להשלים המצוה בכל החלקים הנ"ל, בחלק המעשה של מצוה זו נכללים כל ההכנות לשב"ק, בקניית מאכלים ערבים ובהכנתם, וכמו שאנו רואים שהלל ושמאי היו מקיימים המצוה הזו, בימי השבוע כל אחד בדרכו, ובכל שאר ההכנות לשב"ק.
בחלק הדיבור יש את מצות הקידוש, שאנו אומרים בליל שב"ק, ובזה אנו מייחדים ומזמנים את קדושת השב"ק להיכנס בתוכנו, כמ"ש שמבואר בתוס' בקידושין (ב' ע"ב, ד"ה דאסר לה) וז"ל ופשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי. המשמעות של הקידוש היא לייחד ולזמן את השבת, כמו בקידושין שע"י אמירה זו נקנית האישה לבעל ונעשית מיוחדת לו, כך על ידי אמירת הקידוש, הרי האדם מקדש את השבת, והשבת נעשית בת זוגו. כמו דאיתא במדרש (ב"ר, פר' י"א) תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְכֻלָּן יֵשׁ בֶּן זוּג, וְלִי אֵין בֶּן זוּג. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ. וְכֵיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִכְרוּ הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְשַׁבָּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ, הַיְנוּ דִּבּוּר (שמות, כ' ח') : זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְשׁוֹ. וכן בחלק הזמירות שהם בבחי' קישוטי כלה, לעטרה ולקשטה ולחבבה על בעלה.
ובחלק המחשבה הוא שלא להסיח את דעתו מקדושת השבת, כמו שצווה הקדוש ברוך הוא זכור את אשר עשה לך עמלק, שלא ישכח מהמעשים אשר עשו, ולמחותן מן העולם, כך צווה השי"ת זכור את יום השבת, שלא לשכוח את היום הנעלה הזה, ואף בימי השבוע אנו מצווים לזכור את השבת, ואנו מזכירים בכל יום בתפילה היום יום ראשון בשבת וכו'.
ובקיום חלק זה יש דרך נוספת והיא ללמוד במשך ימי השבוע את ההלכות של שב"ק, ובזה מקיים ג"כ מצוות זכירת השבת, ועל ידי זה שמירתה נעשית בהידור רב, כיון שעוסק בכל ימי השבוע בשבת הרי הוא מתחבר אליה, ומתדבק בה.
וכבר אמרו חז"ל לא ניתנו שבתות לישראל אלא בכדי שיעסקו בתורה, ואף התורה ניתנה בעצם יום השבת. וכל זה להראותנו את השייכות האדוקה שיש בין לימוד התורה הקדושה ליום השבת.
ובפרט בלימוד כזה שלומדים בקביעות בכל יום הרי הוא מכין את עצמו לשבת כבר מיום ראשון בשבוע, ואפשר לומר שהימים של ימי השבוע ההם בבחי' ימי השבע ברכות, וגם אנו רואים שת"ח הוא בבחי' שבת.
כי זה הוא התכלית לעסוק בתורה וכמ"ש בתניא קדישא שכאדם לומד תורה ותופס בשכלו את דברי התורה הק', שהיא חכמתו ורצונו יתברך הרי הוא כמחבק את המלך, וזהו ענין מה שאמרו שת"ח בבחי' שבת, כי ביום השבת אנו מדובקים בשכינה הק', ות"ח שעוסק בתורה הק' הרי הוא מדובק בשכינה בכל עת.
וע"י לימוד זה ג"כ מקיים את החלק של שמור את יום השבת לקדשו, שבכל ימי השבוע הוא לומד את תורת השבת, וענין שמור חוץ מעצם השמירה והימנעות מעשיית המלאכה, היא ג"כ להמתין ולצפות כמו שאנו רואים אצל בחלום יוסף שנאמר על יעקב אבינו ואביו שמר את הדבר, וכך אנו ממשיכים את הארת השבת לימי החול, ומקדשים אותם בקדושת השבת, וע"י לימוד התורה הק' והלכות שבת אנו מתכוננים ליום השבת שהוא בבחי' קידושין, כדרך שמתכוננים לחתונה בלימוד ובהכנת כל הצרכים. וזהו ג"כ ענין ויכלו השמים והארץ וכל צבאם כמ"ש בספרים שויכל הוא מלשון כלות הנפש שכל הבריאה השתוקקה והמתינה ליום המקודש הזה, יום שבו הבריאה שבה וחוזרת אלא שורשה, מעין עולם הבא. וכן ויכל מלשון כלה הוא ענין הקידושין הנ"ל, וכל ימי השבוע נמשכים מן השבת שהיא בחי' החתונה, והם בבחי' ימי השבע ברכות שמקבלים השפע מיום חתונתו.
כי שבת הוא יום של שלימות, יום בו הכל מתוקן. וכמ"ש שבשבת כל מלאכתך עשויה, וידוע מהאריז"ל שבשבת יש עליית העולמות והכל מתוקן, ולכן שבת היא מעין עולם הבא, שאז יהיה התיקון השלם.
ויעזור ה' יתברך שנזכה להתענג וליהנות מנועם השבת, ולהיות מעם מקדשי שביעי שכולם ישבעו ויתענגו מטובו וחסדו יתברך, אכי"ר.
