בס"ד

שיטת התורה כוללת כל השיטות שבעולם

דורנו זה התברך בשיטות רבות בבניית וריפוי נפש האדם, וזה דבר יפה ונחמד. אולם בעקבות כך נוצר מן הרגשה שח"ו חסר בתורה את הדרך בבריאות הנפש, ומחמת כך לא מנסים לדלות זאת מתוך התורה, כאילו אין קשר בין התורה לנפש האדם.

והרי ידוע ממקומות רבים בתורה, בחז"ל, במוסר ובחסידות, שהתורה אינה חכמה בלבד, אלא חיים. הן במה שיש בה הרבה דרכים להשכיל ולהבין דרכי חיים והן בהשפעה הסגולית בעצם לימודה.

ויותר מכך מבואר בזהר (ויקרא יב ע"א )(ע"ז ג.,ה. ושבת פח.), עה"פ "אם לא בריתי יומם ולילה" וגו' (ירמיה לג, כה), שבלא לימוד וקיום התורה, אין זכות וקיום לעולם. ועוד אמרו בזהר (תרומה קסא ע"א), אסתכל באורייתא וברא עלמא. א"כ כל מה שיש בעולם וכל החולאים וכל הרפואות, טמונים בתורה. ושמעתי בשם החיד"א () שחכמת התורה, כוללת את כל החכמות שיש בעולם. ויש עוד הוכחות לכך ממקורות רבים בתורה.

לפי דברים אלו מבואר, שבתורה קיימים כל השיטות שיצרו בני אדם כל עוד שאינם נוגדות את דרך התורה. [ופשוט שאלו הנוגדות את התורה אין להם תועלת, אלא רק היזק ופגיעה בנפש האדם.] ונוסיף עוד, ששיטה אנושית אדם ממציא אותה היא שיטה יפה, אלא שהיא מוגבלת עד כמות מסוימת של בני אדם שהאופי שבהם פחות או יותר דומה למי שהמציאה. אבל שיטה אלוקית שיצר הקב"ה, היא מתאימה לכל אחד ואחד, וכל השיטות שהמציאו ושימציאו טמונות בה. והראיה לכך היא גדולי ישראל שהנה רבים מהעם מתייעצים עימם, וכל אחד מקבל דרך אישית שפעמים היא הפוכה ונוגדת בתכלית מאחד לרעהו, הן בגישה והן בהסתכלות, והכל בנוי רק על עקרונות התורה הברורים.

מה שהולכים לכל מיני שיטות, הוא משני טעמים. א' עצם זה שהקב"ה נתן רשות לרופא לרפאות (ש"ע סי' של"ו א'), ונתן אפשרות לבני אדם כביכול להמציאם. ב' בעקבות ירידת הדורות וחלישות כח שכלנו, יכולתנו מועטת לתרגם את דברי חכמנו שדברו בלשון גבוהה ועמוקה. ואין מחשבתנו כמותם ולא שפת הדיבור כמותם, ולכן הולכים לטיפולים אלו, כי הם מופשטים יותר לעם בלי לדעת את מקורותם מהתורה.

החסרון שיש בטיפולים אלו, שצריך לחפש ולתור אחר הטיפול המתאים ולא תמיד תמצאם מיד, והרבה מן הפעמים תגיע לטיפול שאינו מתאים ורק יזיק ויוסיף עוד פצעים וקשיים. וכן אמרו בגמ' דאין מן הכל אדם זוכה ללמוד (בבלי עירובין מז:) וכן אמרו אין מן הכל אדם זוכה להתרפאות (ירושלמי כתובות פי"ג, ה"ב)

לכן אם נצרכים לשיטות אלו, יש ללכת בידיעה שזה מחמת רוב חולשתנו. כי אם היינו יכולים ללומדם מן התורה, לא היינו זקוקים ללומדם ממקורות אחרים. ואם לא נחשוב כן, עלולים לחשוב שרק בשיטות אלו יש מענה לבריאות הנפש וח"ו בתורה אין מענה.

ובאמת מי שכן מצליח להוציא זאת מהתורה, לא זקוק להם ולא חולה כמו אלו שאינם יודעים כן. ועובדה לכך, תראה את גדולי הת"ח איך הנפש יודעת להתמודד ולצאת מכל צרה הרבה יותר משאר בני אדם. וניכר זאת אצל כל הגדולים בלי יוצא מן הכלל, אף שכל אחד מהם שונה באופי ובסגנון מחברו.

וההוכחה לכך שהרי התורה ניתנה לעם ישראל באופן שווה וכולם חייבים באותם מצוות, לא יתכן שבבריאות הנפש היא לא תתאים לכל אחד, בפרט שהרבה ממצוותיה תלויות בנפש האדם. משום שהתורה ניתנה ממקור אלוקי ולא אנושי כנ"ל, ולכן היא תתאים לכל אחד.

ולפי"ז צריך לומר, שבתורה יש כללים וכלים בסיסיים בבניית הנפש השווים בין כולם, והם טמונים במצוותיה ובדברי חז"ל. ואם תעמיק בדברי חז"ל, תמצא בהם מקור לכל השיטות הקיימות [חוץ משיטות שמנוגדות לדרך התורה]. ומכיון שאמרו בגמ' כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות (), תדע שאין דבר כזה שיטה שתצליח אצל כולם. אלא, שכל שיטה תצליח אצל קבוצה מסוימת שמתאימה לה. ולכן אם תצליח לתרגם ולהוציא את דבריהם לחיי המעשה, תמצא את השיטה המתאימה לך במדויק.

וכדי להתלות באילן גדול מצאתי אח"כ בספר תורת העולה להרמ"א (ח"א פי"א אות ג-ד) וז"ל (באות ג')"גפן של זהב שהייתה עומדת על פתחו של היכל ומודלת ע"ג כלונס[א]ות וכל מי שמתנדב עלה או גרגיר או אשכול מביא ותולה בו עכ"ל לשון הגמ' הרמז בזה כי עיקרי החכמות אלו הרמוזים בבנין המקדש ... אינו נמצא אלא בישראל הנמשלים לגפן ... ואמר שמודלת ע"ג כלונסאות שהם הצדיקים שבהן שעליהם נסמכין ... רצה לומר כי כל אחד מחכמי האומות ... שהשיגו דבר אחד מאלו החכמו הן בטבעיות שהוא הנמשל בעלה שבגפן שהוא הפסולת שבו או בחכמת התכונה ... הנמשל בגרגיר העגול כדמות הכדור או בחכמה האלוקית שהוא הנמשל באשכול כמו שאמרו ב[גמ'] סוטה ( ) משבטלו האשכולות וכו'"

וכתב עוד (באות ד') "מאי אשכולות איש שהכל בו (שם) ולכן המשילן לאשכולות ואמרו כל מי שהתנדב ליבו לעסוק בחכמות אלו (הוא) תולה בגפן זה כי באמת כל חכמת הפילוסופים והחוקרים בא להן מישראל וכל חכמתן כלול בתורה כמו שהאריך הרב המורה ( ) להורות שכל חכמות הפילוסופים נמצא במדרשי חז"ל ואגדותיהן. וראיתי בספר אחד ישן מאוד והיו מצוירים בו כל הפילוסופים בצורתן וחכמתן איך המציאו והיה כתוב בו שסאקרו"ט שהוא שקראוהו הפילוסופים סקרא"ט האלוהי להיותו שהוא המציא בראשונה בפילוסופיה שיש נמצא ונבדל ואחריו נמשכו הפילוסופים האחרים וכתב שם שהוא קיבל החכמה מאסף הקרחי ומאחיתופל. ועוד כתב בשבילי אמונה ( ) כי כל עיקר חכמת אריסטו' גנובה מחכמת שלמה המלך ע"ה כי כאשר כבש אלכסנדרוס מוקדון [את] ירושלים השליט לאריסטו' רבו על אוצר ספרי שלמה וכל דבר טוב שמצא בהן כתב [ו]שמר עליו ועירב בהן מקצת דעות רעות כמו קדמות העולם וכפירת ההשגחה כדי לחפות עליו שלא ידעו הבריות שבאו[שיבואו] אחריו שגנב החכמה מ[ה]יהודים ואפשר שכל דבר שלא מצא עליו מופת חותך בדברי שלמה לא האמינו ומכל מקום נתבאר ... שכל בר ישראל ראוי להאמין אמונה זו ולא לתת תהילתנו ותפארתנו לזרים חכמי העמים והרי הכתוב שיבח [את] שלמה [המלך] ע"ה שדיבר על ארז בלבנון ועל האזוב שבקיר ואי לא הייתה עיקר חכמה זו גנובה מאיתו מה הייתה מעלתו על אריסטו' והבאים אחריו שחקרו על כל טבע וטבע כמו שנתבאר בדבריהם לכן ראוי להאמין בדברים האלה [ש]כמו שכתבנו כן הוא" עכ"ל.

והדברים נפלאים וברור שגם שיטות הריפוי בנפש הם חלק מחכמות אלו ולכן אמרו חכמה בגויים תאמין כי באמת הכל לקחו מאיתנו וחשוב ליישב אותם בליבו שלא נכשל בלא תחנם כדי שלא להמשך אחרי תרבות הגויים כמו שנכנס לתוך מחנה ציבור בני התורה.​