אונקלוס הגר ותרגומו

לדמותו של אונקלוס הגר

איתא בגמרא גיטין דף נו:, וז"ל הגמרא:

"אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי.

אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל במאי דפסיק אנפשיה כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי.

אזל אסקיה לבלעם בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאידבוקי בהו א"ל (דברים כג, ז) לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בשכבת זרע רותחת.

אזל אסקיה בנגידא לפושעי ישראל א"ל מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאדבוקי בהו א"ל טובתם דרוש רעתם לא תדרוש כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בצואה רותחת דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת".

בגמרא מבואר שאונקלוס היה אחיינו של טיטוס, ורצה להתגייר והלך והעלה באוב כמה אנשים כדי לשאול לדעתם על כך.

וכל אחד ענה לו לפי דרגתו, ואין זה שייך לענין שלפנינו.

אבל בגמרא כאן לא מבואר מה עשה אונקלוס למעשה.

את המשך הסיפור אנו מוצאים בגמרא עבודה זרה דף יא., וז"ל הגמרא:

"אונקלוס בר קלונימוס איגייר.

שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה משכינהו בקראי איגיור.

הדר שדר גונדא דרומאי [אחרינא] אבתריה אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי כי הוו שקלו ואזלו אמר להו אימא לכו מילתא בעלמא ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא פיפיורא לדוכסא דוכסא להגמונא הגמונא לקומא קומא מי נקט נורא מקמי אינשי אמרי ליה לא אמר להו הקב"ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם וגו' איגיור [כולהו].

הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר (תהלים קכא, ח) ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור.

תו לא שדר בתריה".

בגמרא מבואר, שאונקלוס התגייר והקיסר שלח כמה קבוצות של חיילים להביאו והוא הצליח לשכנעם בכל פעם להתגייר, עד שהקיסר התייאש.

ומתוך הדברים משמע שבגלל שהתגייר ברח לארץ ישראל.

והגמרא בבבא בתרא (דף צט.) מביאה ברייתא של אונקלוס הגר, ומשמע שהיה תנא מן המנין.

וז"ל הברייתא:

"דתניא אונקלוס הגר אמר כרובים (דברי הימים ב' פרק ג', פסוק י') מעשה צעצועים הן ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו".

ייחוסו של התרגום לאונקלוס

איתא בגמרא (מגילה דף ג.) וז"ל:

"וא"ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע".

ובהמשך הגמרא שם:

"ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב (נחמיה ח, ח) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקין ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורת שכחום וחזרו ויסדום".

היינו שהגמרא אומרת שאונקלוס העביר את התרגום מפי ר' אליעזר ור' יהושע.

והגמרא מקשה, שהרי לומדים מפסוק בנחמיה שכבר היה להם את התרגום.

ומתרצת הגמרא, שהתרגום נשכח, ור' אליעזר ור' יהושע חזרו ויסדו אותו, ואונקלוס הגר העביר את התרגום לדורות הבאים.

אך לא נתבאר כאן בגמרא מי היה הראשון שחיבר את התרגום.

ואיתא בגמרא (קידושין דף מט.), וז"ל:

"ר' יהודה אומר עד שיקרא ויתרגם יתרגם מדעתיה והתניא ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף אלא מאי תרגום תרגום דידן".

ומבאר ברש"י, וז"ל:

"הרי זה מחרף. מבזה את המקום משנה את דבריו ואונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו כדאמרי' במגילה (דף ג.) ושום שכל זה תרגום".

היינו שרש"י מבאר שהתרגום ניתן לעם ישראל כבר במעמד הר סיני, ואונקלוס לא הוסיף בו שום דבר מדעתו, ולכן המוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף.

ותמוה קצת ברש"י, שרש"י אומר שאונקלוס חזר ויסד את התרגום לאחר שנשתכח, ואילו בגמרא במגילה שהבאנו לעיל כתוב שר' אליעזר ור' יהושע חזרו ויסדו את התרגום, ואונקלוס רק אמרו מפיהם.

ולפי זה לא מבורר למה נקרא התרגום על שמו של אונקלוס, הרי לא הוא חיברו וגם לא הוא חזר ויסדו.

ואמנם בגמרא לא נקרא התרגום על שמו, אלא נקרא 'תרגום' סתם.

ושמעתי לומר, ואיני יודע אם נכון הוא - שהמקור הראשון בכתובים שבה נקרא התרגום על שמו של אונקלוס הוא בתשובת שר שלום גאון, שהיה ראש ישיבת סורא, וז"ל:

”ושמענו מפי חכמים קדמונים שעניין גדול עשה הקב"ה באונקלוס הגר על שנעשה התרגום על ידו”.

ובכל אופן יש ליישב, שהרי גם בגמרא משמע שאונקלוס הגר היה חוליה משמעותית בהעברת התרגום מדור לדור, ואם ישראל אינם נביאים – בני נביאים הם, ולא לחינם זכה אונקלוס שיקרא התרגום על שמו.

לסיכום המאמר, אונקלוס הגר היה אחיינו של טיטוס קיסר רומי והתגייר.

בגמרא במגילה מבואר שקיבל את התרגום מפי ר' אליעזר ור' יהושע, שגם הם לא חיברוה – אלא חזרו ויסדו את התרגום שקיבלו עם ישראל מסיני כמו שמבאר רש"י בקידושין.

ותמוה קצת מדוע נקרא התרגום דווקא על שמו של אונקלוס.

והצענו לומר – שמכיוון שהיה חוליה משמעותית בהעברת התרגום מדור לדור כמו שמשמע בגמרא, זכה ונקראת על שמו.

תגובות: אוצר התורה ו-מפתח הזהב

הערות

אחד יחיד

מידע על המאמר

עוד ב-ספרות תורנית

מאמרים נוספים מ-אחד יחיד

שתף מאמר זה