בעזהשי"ת
ג’ לימודים יש לקנייין כסף באשה. א) ק"ו מאמה העברי’, שאם אמה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף, אשה שנקנית בביאה בוודאי שתקנה בכסף! (ואין להקשות מיבמה שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף (וא"כ אין חומר מצד האשה), שיבמה גם אינה נקנית בשטר, ואין לה זיקה כ"כ לעיניינו) ב) גז"ש קיחה קיחה משדה עפרון, (“כי יקח איש אשה" “נתתי כסף השדה קח ממני") דמה קיחה בשדה בכסף אף קיחה בקידושין בכסף. ג) “ויצאה חינם אין כסף" – אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, (מימרת ר’ יהודה בשם רב [לעיל ג:]). [תוספות: ולא ניתן ללמוד קידושי כסף מהיקש "ואם אחרת יקח לו" שהקיש הפסוק אשה ל"אחרת" (אמה עברי’) שנאמר שכמו שאמה נקנית בכסף אף אשה כן, ולכאו’ גם יותר טוב ללמוד מהיקש ש"אין משיבין על ההיקש", משום ב’ סיבות: א) שאם נלמד קידושין מאמה נאמר שכמו שאמה עברי’ נקנית לכל הפחות בב’ פרוטות, אבל אשה נקנית גם בפרוטה, ואם נלמד את עצם הקנין נצטרך ללמוד גם את זה. ב) שאם נלמד היקש מאמה, נצטרך ללמוד מאמה שגם אשה מתגרשת בכסף ובאמת אינה מתגרשת כי אם בשטר. (וכתי’ הגמ’)]
א) שניתן לפרוך הק"ו, שאם נלמד ק"ו מאמה, נאמר שכמו שאמה יוצאת בכסף כן הוא באשה שיוצאת (היינו מתגרשת) בכסף. [תוספות: ולא פרכה הגמ’ שאמה יוצאת גם בשש שנים ובשנת היובל, ובסימני נערות, משא"כ באשה, בשביל שלא נוכל לפרוך גם משפחה כנענית שאינה יוצאת באלו.] ב) שאם היינו לומדים רק מ"ויצאה חינם" הייתי אומר שהאשה היא היא מקדשת הבעל [תוספות: פי’ רש"י שהאשה מתקדשת לבעל באמירה "הרי אני מקודשת לך", וקשה שענין ה"קידושין" (שאינך יכולה להתחתן לאיש מעתה.) שיי’ רק באשה, אך לאיש מן התורה מותר להתחתן עם כמה נשים. ולכן מתרצים שאומרת לו האשה "הרי אני מקודשת לך".], ולא דהאשה מקדשתו, ולכן כתוב "כי יקח" ולא ‘כי תקח’. [תוספות: ולכאו’ אם נצרך הגז"ש ד"קיחה קיחה" אך למען שהאיש מקדש האשה, דיו בלימוד "כי יקח" ולא ‘כי תקח’ ואין צורך בגז"ש! ומתרצים שאם כן היינו חושבים שרק בביאה צריך שהבעל יקדש, אך בכסף לא, ולכן נצרך "קיחה קיחה" ללמד שגם בכסף הבעל הוא הוא המקדש.] ג) שהיינו חושבים שכסף הקידושין שנותן הבעל ניתן לאשה, ולכן נצרך "ויצאה חינם" ללמד שאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר והוא האב.
ב’ לימודים יש לקניין ביאה. א) “ובעלה". [תוספות: ואין להעמיד את "כי יקח איש אשה" לביאה מ"לא יקח איש את אחותו" וכל ה"קיחות" האמורות בעניין עריות שוודאי קאי בביאה, שכן בביאה אי אפשר לפרש את ה"קיחה" לעניין אחר (כגון לכסף), אבל אצלינו שאפשר להעמיד על כסף אז מעמידים. ואין ללמוד מגז"ש מקיחות דעריות כמו שמצינו בהעראה, שכן את עצם לימוד הביאה לומדים מ"ובעלה", וזה שלומדים העראה מקיחה, הוא משום שהעראה היא כ’גמר’ הביאה.] ב) ק"ו מיבמה, שאם יבמה שלא נקנית בכסף נקנית בביאה, אשה שנקנית בכסף בוודאי שתקנה בביאה! (ואין לפרוך מאמה העברי’ שנקנית בכסף ולא בביאה, שאמה סוג קנינה הוא שונה מקנין אישות.) אך למסקנא פורכת הגמ’ הק"ו, משום שיבמה היא מחצה קנוי’ ליבם מכח קידושי בעלה המת, ובנידונינו מדובר אודות קידושין גמורים.
ב’ לימודים יש לקניין שטר. א) ק"ו מגירושין, שאם כסף שלא מגרש את האשה, מקדש את האשה, שטר שמגרש את האשה בוודאי שיקדש את האשה! ב) היקש "ויצאה והיתה" (ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר), שכמו שבגירושי’ מתגרשת בשטר, אף בקידושי’ מתקדשת בשטר. ולמסקנא פורכת הגמ’ הק"ו מגירושין, שכן בכסף גם פודין הקדש ומעשר שני, וא"כ אינו "קל" כ"כ לעומת השטר. מדוע שלא נלמד מפה במקום שאשה מתקדשת בשטר שאשה מתגרשת בכסף, (היקש "והיתה" “ויצאה") שכמו שמתקדשת בכסף אף תתגרש בכסף!. ומציעה הגמ’ ב’ דחיות: א) אין סניגור (“קידושין") נעשה קטיגור (“גירושין"). (ואין לומר כן אף בשטר שיגרש ויקדש, שכן בכל שטר כתוב דבר אחר, ובכסף בצורתו עכ"פ נראה אותו דבר) ב) כתוב "וכתב לה" היינו שרק בשטר היא מתגרשת ואינה מתקדשת בכסף. (ואין לומר ש"וכתב לה" נצרך למעט קידושין בשטר, ו"ויצאה והיתה" לרבות גירושין בכסף, שכן מסתבר ש"וכתב לה" האמור בנידון דגידושין יכתב לנידון דקידושין).
הקנינים בקידושין – גמ’ מס’ קידושיו דפים ד-ה
קנין כסף:
קנין כסף:
ג’ לימודים יש לקנייין כסף באשה. א) ק"ו מאמה העברי’, שאם אמה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף, אשה שנקנית בביאה בוודאי שתקנה בכסף! (ואין להקשות מיבמה שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף (וא"כ אין חומר מצד האשה), שיבמה גם אינה נקנית בשטר, ואין לה זיקה כ"כ לעיניינו) ב) גז"ש קיחה קיחה משדה עפרון, (“כי יקח איש אשה" “נתתי כסף השדה קח ממני") דמה קיחה בשדה בכסף אף קיחה בקידושין בכסף. ג) “ויצאה חינם אין כסף" – אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, (מימרת ר’ יהודה בשם רב [לעיל ג:]). [תוספות: ולא ניתן ללמוד קידושי כסף מהיקש "ואם אחרת יקח לו" שהקיש הפסוק אשה ל"אחרת" (אמה עברי’) שנאמר שכמו שאמה נקנית בכסף אף אשה כן, ולכאו’ גם יותר טוב ללמוד מהיקש ש"אין משיבין על ההיקש", משום ב’ סיבות: א) שאם נלמד קידושין מאמה נאמר שכמו שאמה עברי’ נקנית לכל הפחות בב’ פרוטות, אבל אשה נקנית גם בפרוטה, ואם נלמד את עצם הקנין נצטרך ללמוד גם את זה. ב) שאם נלמד היקש מאמה, נצטרך ללמוד מאמה שגם אשה מתגרשת בכסף ובאמת אינה מתגרשת כי אם בשטר. (וכתי’ הגמ’)]
למה צריכים את כל ג’ הלימודים?
א) שניתן לפרוך הק"ו, שאם נלמד ק"ו מאמה, נאמר שכמו שאמה יוצאת בכסף כן הוא באשה שיוצאת (היינו מתגרשת) בכסף. [תוספות: ולא פרכה הגמ’ שאמה יוצאת גם בשש שנים ובשנת היובל, ובסימני נערות, משא"כ באשה, בשביל שלא נוכל לפרוך גם משפחה כנענית שאינה יוצאת באלו.] ב) שאם היינו לומדים רק מ"ויצאה חינם" הייתי אומר שהאשה היא היא מקדשת הבעל [תוספות: פי’ רש"י שהאשה מתקדשת לבעל באמירה "הרי אני מקודשת לך", וקשה שענין ה"קידושין" (שאינך יכולה להתחתן לאיש מעתה.) שיי’ רק באשה, אך לאיש מן התורה מותר להתחתן עם כמה נשים. ולכן מתרצים שאומרת לו האשה "הרי אני מקודשת לך".], ולא דהאשה מקדשתו, ולכן כתוב "כי יקח" ולא ‘כי תקח’. [תוספות: ולכאו’ אם נצרך הגז"ש ד"קיחה קיחה" אך למען שהאיש מקדש האשה, דיו בלימוד "כי יקח" ולא ‘כי תקח’ ואין צורך בגז"ש! ומתרצים שאם כן היינו חושבים שרק בביאה צריך שהבעל יקדש, אך בכסף לא, ולכן נצרך "קיחה קיחה" ללמד שגם בכסף הבעל הוא הוא המקדש.] ג) שהיינו חושבים שכסף הקידושין שנותן הבעל ניתן לאשה, ולכן נצרך "ויצאה חינם" ללמד שאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר והוא האב.
קנין ביאה:
ב’ לימודים יש לקניין ביאה. א) “ובעלה". [תוספות: ואין להעמיד את "כי יקח איש אשה" לביאה מ"לא יקח איש את אחותו" וכל ה"קיחות" האמורות בעניין עריות שוודאי קאי בביאה, שכן בביאה אי אפשר לפרש את ה"קיחה" לעניין אחר (כגון לכסף), אבל אצלינו שאפשר להעמיד על כסף אז מעמידים. ואין ללמוד מגז"ש מקיחות דעריות כמו שמצינו בהעראה, שכן את עצם לימוד הביאה לומדים מ"ובעלה", וזה שלומדים העראה מקיחה, הוא משום שהעראה היא כ’גמר’ הביאה.] ב) ק"ו מיבמה, שאם יבמה שלא נקנית בכסף נקנית בביאה, אשה שנקנית בכסף בוודאי שתקנה בביאה! (ואין לפרוך מאמה העברי’ שנקנית בכסף ולא בביאה, שאמה סוג קנינה הוא שונה מקנין אישות.) אך למסקנא פורכת הגמ’ הק"ו, משום שיבמה היא מחצה קנוי’ ליבם מכח קידושי בעלה המת, ובנידונינו מדובר אודות קידושין גמורים.
קניין שטר:
ב’ לימודים יש לקניין שטר. א) ק"ו מגירושין, שאם כסף שלא מגרש את האשה, מקדש את האשה, שטר שמגרש את האשה בוודאי שיקדש את האשה! ב) היקש "ויצאה והיתה" (ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר), שכמו שבגירושי’ מתגרשת בשטר, אף בקידושי’ מתקדשת בשטר. ולמסקנא פורכת הגמ’ הק"ו מגירושין, שכן בכסף גם פודין הקדש ומעשר שני, וא"כ אינו "קל" כ"כ לעומת השטר. מדוע שלא נלמד מפה במקום שאשה מתקדשת בשטר שאשה מתגרשת בכסף, (היקש "והיתה" “ויצאה") שכמו שמתקדשת בכסף אף תתגרש בכסף!. ומציעה הגמ’ ב’ דחיות: א) אין סניגור (“קידושין") נעשה קטיגור (“גירושין"). (ואין לומר כן אף בשטר שיגרש ויקדש, שכן בכל שטר כתוב דבר אחר, ובכסף בצורתו עכ"פ נראה אותו דבר) ב) כתוב "וכתב לה" היינו שרק בשטר היא מתגרשת ואינה מתקדשת בכסף. (ואין לומר ש"וכתב לה" נצרך למעט קידושין בשטר, ו"ויצאה והיתה" לרבות גירושין בכסף, שכן מסתבר ש"וכתב לה" האמור בנידון דגידושין יכתב לנידון דקידושין).
