יחודיתו של התהלים- ביסוס עבודת הפרט
הנה למתבונן כל יהודי ''מוצא את עצמו'' בספר התהלים, וכמעט ואין יהודי שאינו מחובר באמת לאמירת התהלים, וראוי להתבונן בענין זה.
והנה למתבונן שינוי גדול מצינו בין ספר תהלים לבין שאר כתבי הקודש, בעוד כל כתבי הקודש מדברים כמעט ע''ד כלל באופן של דיבור מהשי''ת אל הכלל, ספר התהלים כולו עוסק ביחס בין הפרט לבוית''ש.
וניחד בכך דברים, דהנה באמת יש להתבונן בענין זה שלעולם התורה מופנית אל כלל ישראל ואף בביטויי הקרבה הם מופנים אל הכלל ''בנים אתם לה' אלוקיכם'', אך ביאור הענין הוא דהנה עיקר הבריאה ענינה הוא גילוי כבודו, כל הנברא בשמי לכבודי בראתיו, ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו.
עיקר המטרה היא גילוי כבודו בעולם, וברור שעיקר הצורה של גילוי כבוד המלכות הוא ע''י שיש עם וכלל הממליכים אותו, וע''כ לרוב עיקר צורת הדיבור בין הקב''ה אלינו הוא בדיבור לכלל ישראל.
ודבר זה חשוב להדגישו, שאין המטרה בכח המצוות רק הקשר בין האדם לבורא, אלא הוא האמצעי לגילוי כבודו בעולם, והינו שעיקר המטרה היא גילוי כבודו, והצורה בזה ע''י שיש כאן מציאות של כלל ישראל.
וכמובן שיש מציאות של גילוי כבודו ית''ש ע''י היחידים, וכ''א שמתעלה בתורה וריאה ובקרב''ה הרי הוא מעמיד באופן מעולה יותר את כבוד ה' בעולם, אך ברור שעיקר גילוי המלכות הוא בעבודת הכלל יחד, ובכ''א כחלק מהכלל, וע''כ לעולם התורה מדברת אל הכלל, וכמובן לאידך גיסא שיש מקום גם לעבודת הפרט בתוך המציאות של גילוי כבודו בעולם.
וכמדומה שבזה בא רבינו הנפה''ח זי''ע להעמיד עיקר דבריו שלא יחשוב האדם דכל תומ''צ הוא רק היכ''ת למצב של קרבת ה' בין האדם לבורא, אלא הכל הוא מטרה של תיקון העולמות במלכות ש-קי וע''כ אם שיש מקום רחב לאדם הפרטי בגילוי המלכות בעולם, מ''מ לעולם הוא עומד כיחיד מתוך כלל, והינו כשם שבצבא המלך יש מושג של ''צבא'' ובתוך זה יש ''חיל'' ויש ''גנרל'' ויש ''רמטכ''ל'' כך הוא היחס שגילוי כבודו הוא במציאות עם ישראל, ובתוך מציאות זו יש הבולטים יותר[וכבודם משום שהם הבולטים בגילוי כבודו].
[ואולי הוא הכיוון בביאור מאמר הגמ' דואהבת לרעך כמוך הוא הכלל שהכל נסמך עליו, שהוא מעמיד יסוד ושורש עבודת ה' שכלל ישראל הם חטיבה אחת שמגלים כבודו בעולם, ומהא מגיע שורש ועומק החיוב דואהבת לרעך כמוך, ואכמ''ל]
ואמנם איננו באים כאן כלל לעקור המושג של יחס בין האדם הפרטי לבורא, שכל דברי חז''ל מלאים בזה ''ועושה נחת רוח ליוצרו'', '''העוסק בתורה לשמה משמח את המקום ואהוב על המקום'' וכו' וכו' עוד מקורות רבים יש בזה, והינו דודאי דמלבד המטרה הכללית של הבריאה יש יחס בין כל יהודי ויהודי לבוית''ש, יחס של קרבה אהבה ובכל צער של יהודי ויהודי שכינה אומרת קליני מזרועי וכו', אך מ''מ אי''ז צורת המטרה של גילוי כבודו בעולם, אלא דסו''ס כל יהודי יש לו שיכות וחלק אלו-ק ממעל.
ובזה ביארנו קצת במקו''א מה דמחד מצינו לשונות הפלגה על גודל אהבת ה' לכל יהודי וגם הפושעים וכו', ומאידך כתב הרמב''ם דקודם שעשה תשובה הרי הוא משוקץ ושנוי, אלא הביאור בזה דבכל יהודי יש הנקודה מה שהוא משויך אל כלל ישראל, ובזה יש לבוית''ש אהבה גדולה אליו, אך יש המקום של כל יהודי באופן אישי בעמידתו מול השי''ת ובזה בהחלט שיך שינוי היחס כפי מעשיו.
וכמדומה שבהא מגיע מקומו של ספר התהלים, אשר הוא מעמיד את מציאות האדם מול הבוית''ש, ונכצב ע''י דוד המלך ע''ה שכל מציאותו היה התענגות על ה' ''ואני קרבת אלוקים לי טוב'', דוד המלך ע''ה חי את גילוי המלכות באופן הכללי מחד, אך מאידך גם חי היטב את הקשר עם הבוית''ש [שיש בו גם מצד גילוי המלכות בעצם אותו הקשר, אך מ''מ דוד המלך ע''ה היה במצב שהתענג על עצם קרבת ה'].
ושאר כתבי הקודש הבאים ממבט של החיוב לעבודת ה' ועיקר אופן גלוי המלכות בהכרח שנכתבו בלשון הכלל אל כלל ישראל, אך התהלים הק' נכתב ממבט הקשר שבין יהודי לקונו.
וע''כ מאריך בתהלים גם לבאר את אושר הצדיק, ומיהו שיגור באהלך וישכון בהיכל קדשך, בדגש אל הפרט, בתוך מציאות כלל ישראל מיהו ה''גר באהלך'' ומי זוכה ל'אשרי איש שלא ישכחך''.
ובמאמר א' התבאר שזהו עומק חיוב הביטחון, ודו''ק גם ממה שנתבאר הכא, שחיוב הביטחון ענינו להעמיד הקשר האישי של האדם עם הבוית''ש במציאות העולם.
והעולה מהדברים שמוטל עכאו''א מחד לחזק ההבנה של תפקידו בגילוי מלוכת ה' בעולם, וצאידך לבסס הקשר האישי שלו עם הבוית''ש מתןך הבנה שהוא הוא גילוי כבודו, ושהבוית'''ש חפץ שיקשרו עמו הנבראים, וכל הספר התהלים מדבר ממבט זה של התקשרות האדם הפרטי אל קונו.
וארחיב הדברים עוד בנוס''א ובהרגש אחר[והכל אמת בזה כמובן], שהנה יש כמה מבטים בעבודת ה' ישנו המבט האישי של שכר ועונש שהקיום של תומ''צ משתלם לאדם שיהיה לו השכר בלא נהמא דכיסופא וכו', וישנו מבט כללי יותר של שותפות במטרה הנעלה של גילוי כבודו בעולם שאנו מצווים בזה וזה עיקר המטרה של בריאת העולם, וישנו המבט של החיבור לזה מצידינו בתור הכרת הטוב לבו''ע שרוצה בטובתנו וגם כל יצירת במטרה של כבודו המתגלה על ידינו היא בעבור טובתינו וכו' וכו'.
אמנם חובה על כל יהודי לידע גם ממבט כללי וגם ממבט פרטי שהן אמנם שזה הסיבות לבריאה ולעבודת האדם, אך מ''מ לאחר שישנם סיבות אלו כבר עיקר צורת הקשר בין כלל ישראל הוא קשר של אהבה חיבה וריעות, ובזה מתיחד מחד שיר השירים שהוא שיר האהבה הגדול בין כלל ישראל להשי''ת, והתהלים הרי הם השירה של הפרט בקשר שלו עם השי''ת.
והינו שהן אמנם שיש כל הסיבות הנ''ל, אך משל [שמעתי מחכ''א] לחתן שבחר בכלתו מפני כ''מ סיבות אם מפני חכמתה אם מפני עשרה אם מפני יופיה וכו' אך סו''ס לאחר שכבר נשאו הרי יש ביניהם אהבה וקשר אמיתי, וכנ''ל' הקשר של עמ''י וקוב''ה מצד הכלל שבו יש בזה כל הסיבות וכו' אך מאידך כיום הוא כבר קשר עמוק ואמיתי, וכל דברי חז''ל מלאים מזה שאע''פ שחטאו עדין הם בנים, והינו שכבר ישנו מציאות הקשר בין עמ''י לקב''ה אף אם הסיבות אינם מתקימות,''חביבים ישראל שחיבה יתירה נודעת להם''.
וגם בין הפרט לבו''ע יש קשר עמוק של אהבה וחיבה כאשר מלא כל ספר התהלים הק' מזה וכאשר נמצא הרבה בחז''ל מזה שבכל צער של יהודי השכינה אומרת קליני מראשי ואפ' בחוטא הנסקל, ואע''פ שכבר ''אינו רוחי'' כביכול, מ''מ עצם קשר נשמת ישראל לבו''ע הוא עמוק עמוק ומי ישורנו, וק''ו המשתדל בקיום תורתו ובעשית רצונו שהוא נכלל באהוב על המקום ועושה נח''ר ליוצרו.
וצריך לדעת שכל ענין התפילה לגוניה זעקה ושועה וכו' אע''פ שהיא מענין הביטחון, מ''מ המשמעות היא שאינו רק היכ''ת להעמיד ענין הביטחון והאמונה אלא הוא מערכת אמתית של קשר בין האדם לקונו,וצריך הרבה לעבוד ע''ז[ובפרט בדורינו שב''ה נתרבה העיסוק בעניני המחשבה וכו' צריך זהירות גדולה לא לבוא מכוח כל הדיבורים בעומק מערכת הבריאה לשכוח הדבר הפשוט של קשר עמוק בין היהודי לבוראו, וכל ענין ביטחון הרי הוא כולל דבר זה של קשר עמוק בין היהודי לבורא,ודו''ק כי צריך זהירות רבה בזה לא לבוא מכוח ההבנות הכלליות לירידה בהשגה הרגשית הפשוטה שיש לנו בורא עולם שאוהב אותנו רוצה בנו, ובקשר תמידי איתנו]
וע''כ נראה החשיבות הרבה לעסוק בלימוד פרקי התהלים ואמירתם בכונה ורגש, שעי''ז האדם מתחבר אל המקום השורשי שהוא קשר עמוק עם בורא העולם.
ומתבקש מכל אדם לפתח בקרבו באופן תמידי ובפרט ע''י ענין ספר התהלים רגשות קודש של חיבור וקשר אהבה ויראה עם בורא העולם אשר ציוונו על אהבתו[וודאי אין הציווי כהיכ''ת בעלמא אלא חלק מרצונו הוא שנהיה באהבה גדולה עמו ית''ש, והוא גם גילוי כבודו כמובן בזה], ולהעמיד בעצמו רגשות קודש אלו בין מצד מה שהוא משויך אל כלל ישראל ובין מצד הקשר הפרטי שלו עם בו''ע המשגיח עליו בפרטות.
הנה למתבונן כל יהודי ''מוצא את עצמו'' בספר התהלים, וכמעט ואין יהודי שאינו מחובר באמת לאמירת התהלים, וראוי להתבונן בענין זה.
והנה למתבונן שינוי גדול מצינו בין ספר תהלים לבין שאר כתבי הקודש, בעוד כל כתבי הקודש מדברים כמעט ע''ד כלל באופן של דיבור מהשי''ת אל הכלל, ספר התהלים כולו עוסק ביחס בין הפרט לבוית''ש.
וניחד בכך דברים, דהנה באמת יש להתבונן בענין זה שלעולם התורה מופנית אל כלל ישראל ואף בביטויי הקרבה הם מופנים אל הכלל ''בנים אתם לה' אלוקיכם'', אך ביאור הענין הוא דהנה עיקר הבריאה ענינה הוא גילוי כבודו, כל הנברא בשמי לכבודי בראתיו, ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו.
עיקר המטרה היא גילוי כבודו בעולם, וברור שעיקר הצורה של גילוי כבוד המלכות הוא ע''י שיש עם וכלל הממליכים אותו, וע''כ לרוב עיקר צורת הדיבור בין הקב''ה אלינו הוא בדיבור לכלל ישראל.
ודבר זה חשוב להדגישו, שאין המטרה בכח המצוות רק הקשר בין האדם לבורא, אלא הוא האמצעי לגילוי כבודו בעולם, והינו שעיקר המטרה היא גילוי כבודו, והצורה בזה ע''י שיש כאן מציאות של כלל ישראל.
וכמובן שיש מציאות של גילוי כבודו ית''ש ע''י היחידים, וכ''א שמתעלה בתורה וריאה ובקרב''ה הרי הוא מעמיד באופן מעולה יותר את כבוד ה' בעולם, אך ברור שעיקר גילוי המלכות הוא בעבודת הכלל יחד, ובכ''א כחלק מהכלל, וע''כ לעולם התורה מדברת אל הכלל, וכמובן לאידך גיסא שיש מקום גם לעבודת הפרט בתוך המציאות של גילוי כבודו בעולם.
וכמדומה שבזה בא רבינו הנפה''ח זי''ע להעמיד עיקר דבריו שלא יחשוב האדם דכל תומ''צ הוא רק היכ''ת למצב של קרבת ה' בין האדם לבורא, אלא הכל הוא מטרה של תיקון העולמות במלכות ש-קי וע''כ אם שיש מקום רחב לאדם הפרטי בגילוי המלכות בעולם, מ''מ לעולם הוא עומד כיחיד מתוך כלל, והינו כשם שבצבא המלך יש מושג של ''צבא'' ובתוך זה יש ''חיל'' ויש ''גנרל'' ויש ''רמטכ''ל'' כך הוא היחס שגילוי כבודו הוא במציאות עם ישראל, ובתוך מציאות זו יש הבולטים יותר[וכבודם משום שהם הבולטים בגילוי כבודו].
[ואולי הוא הכיוון בביאור מאמר הגמ' דואהבת לרעך כמוך הוא הכלל שהכל נסמך עליו, שהוא מעמיד יסוד ושורש עבודת ה' שכלל ישראל הם חטיבה אחת שמגלים כבודו בעולם, ומהא מגיע שורש ועומק החיוב דואהבת לרעך כמוך, ואכמ''ל]
ואמנם איננו באים כאן כלל לעקור המושג של יחס בין האדם הפרטי לבורא, שכל דברי חז''ל מלאים בזה ''ועושה נחת רוח ליוצרו'', '''העוסק בתורה לשמה משמח את המקום ואהוב על המקום'' וכו' וכו' עוד מקורות רבים יש בזה, והינו דודאי דמלבד המטרה הכללית של הבריאה יש יחס בין כל יהודי ויהודי לבוית''ש, יחס של קרבה אהבה ובכל צער של יהודי ויהודי שכינה אומרת קליני מזרועי וכו', אך מ''מ אי''ז צורת המטרה של גילוי כבודו בעולם, אלא דסו''ס כל יהודי יש לו שיכות וחלק אלו-ק ממעל.
ובזה ביארנו קצת במקו''א מה דמחד מצינו לשונות הפלגה על גודל אהבת ה' לכל יהודי וגם הפושעים וכו', ומאידך כתב הרמב''ם דקודם שעשה תשובה הרי הוא משוקץ ושנוי, אלא הביאור בזה דבכל יהודי יש הנקודה מה שהוא משויך אל כלל ישראל, ובזה יש לבוית''ש אהבה גדולה אליו, אך יש המקום של כל יהודי באופן אישי בעמידתו מול השי''ת ובזה בהחלט שיך שינוי היחס כפי מעשיו.
וכמדומה שבהא מגיע מקומו של ספר התהלים, אשר הוא מעמיד את מציאות האדם מול הבוית''ש, ונכצב ע''י דוד המלך ע''ה שכל מציאותו היה התענגות על ה' ''ואני קרבת אלוקים לי טוב'', דוד המלך ע''ה חי את גילוי המלכות באופן הכללי מחד, אך מאידך גם חי היטב את הקשר עם הבוית''ש [שיש בו גם מצד גילוי המלכות בעצם אותו הקשר, אך מ''מ דוד המלך ע''ה היה במצב שהתענג על עצם קרבת ה'].
ושאר כתבי הקודש הבאים ממבט של החיוב לעבודת ה' ועיקר אופן גלוי המלכות בהכרח שנכתבו בלשון הכלל אל כלל ישראל, אך התהלים הק' נכתב ממבט הקשר שבין יהודי לקונו.
וע''כ מאריך בתהלים גם לבאר את אושר הצדיק, ומיהו שיגור באהלך וישכון בהיכל קדשך, בדגש אל הפרט, בתוך מציאות כלל ישראל מיהו ה''גר באהלך'' ומי זוכה ל'אשרי איש שלא ישכחך''.
ובמאמר א' התבאר שזהו עומק חיוב הביטחון, ודו''ק גם ממה שנתבאר הכא, שחיוב הביטחון ענינו להעמיד הקשר האישי של האדם עם הבוית''ש במציאות העולם.
והעולה מהדברים שמוטל עכאו''א מחד לחזק ההבנה של תפקידו בגילוי מלוכת ה' בעולם, וצאידך לבסס הקשר האישי שלו עם הבוית''ש מתןך הבנה שהוא הוא גילוי כבודו, ושהבוית'''ש חפץ שיקשרו עמו הנבראים, וכל הספר התהלים מדבר ממבט זה של התקשרות האדם הפרטי אל קונו.
וארחיב הדברים עוד בנוס''א ובהרגש אחר[והכל אמת בזה כמובן], שהנה יש כמה מבטים בעבודת ה' ישנו המבט האישי של שכר ועונש שהקיום של תומ''צ משתלם לאדם שיהיה לו השכר בלא נהמא דכיסופא וכו', וישנו מבט כללי יותר של שותפות במטרה הנעלה של גילוי כבודו בעולם שאנו מצווים בזה וזה עיקר המטרה של בריאת העולם, וישנו המבט של החיבור לזה מצידינו בתור הכרת הטוב לבו''ע שרוצה בטובתנו וגם כל יצירת במטרה של כבודו המתגלה על ידינו היא בעבור טובתינו וכו' וכו'.
אמנם חובה על כל יהודי לידע גם ממבט כללי וגם ממבט פרטי שהן אמנם שזה הסיבות לבריאה ולעבודת האדם, אך מ''מ לאחר שישנם סיבות אלו כבר עיקר צורת הקשר בין כלל ישראל הוא קשר של אהבה חיבה וריעות, ובזה מתיחד מחד שיר השירים שהוא שיר האהבה הגדול בין כלל ישראל להשי''ת, והתהלים הרי הם השירה של הפרט בקשר שלו עם השי''ת.
והינו שהן אמנם שיש כל הסיבות הנ''ל, אך משל [שמעתי מחכ''א] לחתן שבחר בכלתו מפני כ''מ סיבות אם מפני חכמתה אם מפני עשרה אם מפני יופיה וכו' אך סו''ס לאחר שכבר נשאו הרי יש ביניהם אהבה וקשר אמיתי, וכנ''ל' הקשר של עמ''י וקוב''ה מצד הכלל שבו יש בזה כל הסיבות וכו' אך מאידך כיום הוא כבר קשר עמוק ואמיתי, וכל דברי חז''ל מלאים מזה שאע''פ שחטאו עדין הם בנים, והינו שכבר ישנו מציאות הקשר בין עמ''י לקב''ה אף אם הסיבות אינם מתקימות,''חביבים ישראל שחיבה יתירה נודעת להם''.
וגם בין הפרט לבו''ע יש קשר עמוק של אהבה וחיבה כאשר מלא כל ספר התהלים הק' מזה וכאשר נמצא הרבה בחז''ל מזה שבכל צער של יהודי השכינה אומרת קליני מראשי ואפ' בחוטא הנסקל, ואע''פ שכבר ''אינו רוחי'' כביכול, מ''מ עצם קשר נשמת ישראל לבו''ע הוא עמוק עמוק ומי ישורנו, וק''ו המשתדל בקיום תורתו ובעשית רצונו שהוא נכלל באהוב על המקום ועושה נח''ר ליוצרו.
וצריך לדעת שכל ענין התפילה לגוניה זעקה ושועה וכו' אע''פ שהיא מענין הביטחון, מ''מ המשמעות היא שאינו רק היכ''ת להעמיד ענין הביטחון והאמונה אלא הוא מערכת אמתית של קשר בין האדם לקונו,וצריך הרבה לעבוד ע''ז[ובפרט בדורינו שב''ה נתרבה העיסוק בעניני המחשבה וכו' צריך זהירות גדולה לא לבוא מכוח כל הדיבורים בעומק מערכת הבריאה לשכוח הדבר הפשוט של קשר עמוק בין היהודי לבוראו, וכל ענין ביטחון הרי הוא כולל דבר זה של קשר עמוק בין היהודי לבורא,ודו''ק כי צריך זהירות רבה בזה לא לבוא מכוח ההבנות הכלליות לירידה בהשגה הרגשית הפשוטה שיש לנו בורא עולם שאוהב אותנו רוצה בנו, ובקשר תמידי איתנו]
וע''כ נראה החשיבות הרבה לעסוק בלימוד פרקי התהלים ואמירתם בכונה ורגש, שעי''ז האדם מתחבר אל המקום השורשי שהוא קשר עמוק עם בורא העולם.
ומתבקש מכל אדם לפתח בקרבו באופן תמידי ובפרט ע''י ענין ספר התהלים רגשות קודש של חיבור וקשר אהבה ויראה עם בורא העולם אשר ציוונו על אהבתו[וודאי אין הציווי כהיכ''ת בעלמא אלא חלק מרצונו הוא שנהיה באהבה גדולה עמו ית''ש, והוא גם גילוי כבודו כמובן בזה], ולהעמיד בעצמו רגשות קודש אלו בין מצד מה שהוא משויך אל כלל ישראל ובין מצד הקשר הפרטי שלו עם בו''ע המשגיח עליו בפרטות.
