בן סירא
לפני שאציע את מרכולתי, אבקש מאד מכל היודע דבר להאיר עינינו בעניין. לא נעשתה כאן חקירה יסודית.
בן סירא הוא ספר שחיבר רבי יהושע בן סירא, והיה הוא קדמון מאד [והיו שכתבו שהיה הוא מתקופת הזוגות]. ואם נאמין ל"ספרי חיצונים" - כלשון התשב"ץ (ח"ג סי' רס"ג) שמסתייג מהאגדה דלהלן, הרי שהוא הרבה לפני זה - מתקופת בית ראשון, ומוזכר הוא הרבה בש"ס (חגיגה יג., יבמות סג:, כתובות קי:, ב"ב צח:, ועוד) ובירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) בשם בר סירא.
מיהו אותו בן סירא
מסופר שם (אלפא ביתא דבן סירא – ספרו השני) בריש דבריו וז"ל "כתיב עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא וראה כמה גדולים מעשיו של הקדוש ברוך הוא. ...כנגד שלשה שנולדו בלא שכיבת הורתן עם אדם, ואלו הם בן סירא ורב פפא ורבי זירא, וכלם צדיקים גמורים היו וחכמים גדולים בתורה, ... והאיך ילדתן אמן בלא בעל? אמרו, פעם אחת הלכו לבית המרחץ... ונתעברו וילדו מהם ולא היו יודעים מי היה אביהם. אבל בן סירא נודע לו מי היה אביו והאיך ילדתו אמו בלא ב"ב... כי בת ירמיהו הייתה, פעם אחת הלך ירמיה לבית המרחץ... וכו'. ושמורה הייתה טיפה של אותו צדיק עד שבאתה בתו של אותו צדיק לבית המרחץ ונכנסה בקובתה, ולשבעה חדשים ילדה בן בשיניים ובדיבור, וכיון שילדה הייתה מתביישת מבני אדם..., ופתח פיו הנער ואמר לאמו, על מה מתביישת מבני אדם כי בן סירא אני. אמרה לו סירא זה מי הוא? אמר לה "ירמיהו". ולמה נקרא סירא שהוא שר על כל השרים והוא עתיד ליתן שם לכל שר ומלך, וכשתחשוב סירא וירמיהו בגימטריא שוין (271)". וכו' עיין שם.
אח"כ כתוב "ואמרו עליו על בן סירא שאותה שנה [שבא למלמד בשעה שנגמל] למד ספר תורה כלה, לשנה שנית למד מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות, לשנה שלישית למד דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, לשנה רביעית למד קלות וחמורות תקופות וגימטריאות, לשנה חמישית למד שיחת דקלים שיחת מלאכי השרת שיחת שדים ומשלות שועלים, לשנה ששית למד ספרא וספרי ותנא דבי אליהו, לשנה שביעית לא הניח דבר גדול ולא קטון שלא למד. בא וראה כמה הייתה חכמתו של בן סירא, שהיו מביאין לו סאה של חטים והיה אומר להם חשבו חטים של סאה זו ותמצאו בו כך וכך גרגרים בחשבון, עד שיצא שמו בכל העולם, וכו'.
אך חשוב לדעת שספרו מלא בתמיהות ודברים אשר צריך לשקול ולקחת בעירבון מוגבל, אם יד זרים הייתה בו אין לדעת, רק שבוודאי עבר תרגומים ועוד, ולהלן דברי חכמינו שהסתייגו מקריאתו. והיו שאף יותר מכך.
בסנהדרין (ק:) כתב ר' יוסף שאין לקרא בספר 'בן סירא' משום שהוא גרוע מסתם ספרי הבאי, אע"פ שאין בו חלילה דברי כפירה, אך סתם חכמות יש בו, וחושש הוא שימשכו האנשים בזמן אחרי זה, ויבטלו תורה ועוד יחשבו שלומדים הם תורה. ובאמת כמה ראיות לזה שרש"י ובעלי התוספות לא למדו בו, שכתב רש"י (עירובין סה: ד"ה בצר) "בדקתי אחר המקרא זה ואינו בכל הכתובים, ושמא בספר בן סירא הוא" - ואכן איתא שם. וכן תוס' (ב"ק צב: ד"ה משולש) כתבו "אין זה מקרא בכל התורה, ושמא בבן סירא הוא" - ואכן הפסוקים נמצאים שם.
הרמב"ם בפירוש המשניות (סנהדרין פ"י ) כתב "וספרים החיצונים אמרו ספרי מינין. וכן ספרי בן סירא, שהיה איש חֹבר ספרים בהזיות מעניני "אלפראסה", שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא אבוד הזמן בדברים בטלים, כגון אלו הספרים המצוים אצל הערבים מספרי הדורות ומנהגי המלכים ויחוסי שבטי הערבים וספרי השירים וכיוצא בהם מן הספרים שאין חכמה בהם ולא תועלת גשמית אלא אבוד הזמן בלבד". וממנו משמע שהוא גם מדבר שטויות, שכינהו "איש חבר ספרים בהזיות" וכו'.
[כפי שהבנתי אלפראסה זה משפט כולל לחוכמות מענייני החכמה שא"א להוכיחה בנקל כחכמת כף היד והפרצוף ושאר עניני פסיכולוגיה של זמנם]
ובכלל האגדה הנ"ל מפוקפקת ביסודה, כאשר עובדה היא שאמר ה' לירמיה שלא יהיו לו ילדים כדכתיב (טז א-ב) "וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. לֹא תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה", כך שכלל לא הייתה לו בת.
ועוד שהתשב"ץ שהובא לעיל הסתייג מאגדה זו. ועוד שאין זה מסתדר לאמור שהיה הוא בן ירמיהו, שהיה בחורבן בית ראשון, לבין כל שאר דבריו, שמהם מוכח שהוא בכלל בזמן בית שני, כדוגמת היותו משבח הוא את שמעון בן חוניו (בפ"נ) - הכהן הצדיק. (וז"ל "גְּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ, שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִפְקַד הַבָּיִת, וּבְיָמָיו חֻזַּק הֵיכָל").
לפני שאציע את מרכולתי, אבקש מאד מכל היודע דבר להאיר עינינו בעניין. לא נעשתה כאן חקירה יסודית.
בן סירא הוא ספר שחיבר רבי יהושע בן סירא, והיה הוא קדמון מאד [והיו שכתבו שהיה הוא מתקופת הזוגות]. ואם נאמין ל"ספרי חיצונים" - כלשון התשב"ץ (ח"ג סי' רס"ג) שמסתייג מהאגדה דלהלן, הרי שהוא הרבה לפני זה - מתקופת בית ראשון, ומוזכר הוא הרבה בש"ס (חגיגה יג., יבמות סג:, כתובות קי:, ב"ב צח:, ועוד) ובירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) בשם בר סירא.
מיהו אותו בן סירא
מסופר שם (אלפא ביתא דבן סירא – ספרו השני) בריש דבריו וז"ל "כתיב עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא וראה כמה גדולים מעשיו של הקדוש ברוך הוא. ...כנגד שלשה שנולדו בלא שכיבת הורתן עם אדם, ואלו הם בן סירא ורב פפא ורבי זירא, וכלם צדיקים גמורים היו וחכמים גדולים בתורה, ... והאיך ילדתן אמן בלא בעל? אמרו, פעם אחת הלכו לבית המרחץ... ונתעברו וילדו מהם ולא היו יודעים מי היה אביהם. אבל בן סירא נודע לו מי היה אביו והאיך ילדתו אמו בלא ב"ב... כי בת ירמיהו הייתה, פעם אחת הלך ירמיה לבית המרחץ... וכו'. ושמורה הייתה טיפה של אותו צדיק עד שבאתה בתו של אותו צדיק לבית המרחץ ונכנסה בקובתה, ולשבעה חדשים ילדה בן בשיניים ובדיבור, וכיון שילדה הייתה מתביישת מבני אדם..., ופתח פיו הנער ואמר לאמו, על מה מתביישת מבני אדם כי בן סירא אני. אמרה לו סירא זה מי הוא? אמר לה "ירמיהו". ולמה נקרא סירא שהוא שר על כל השרים והוא עתיד ליתן שם לכל שר ומלך, וכשתחשוב סירא וירמיהו בגימטריא שוין (271)". וכו' עיין שם.
אח"כ כתוב "ואמרו עליו על בן סירא שאותה שנה [שבא למלמד בשעה שנגמל] למד ספר תורה כלה, לשנה שנית למד מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות, לשנה שלישית למד דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, לשנה רביעית למד קלות וחמורות תקופות וגימטריאות, לשנה חמישית למד שיחת דקלים שיחת מלאכי השרת שיחת שדים ומשלות שועלים, לשנה ששית למד ספרא וספרי ותנא דבי אליהו, לשנה שביעית לא הניח דבר גדול ולא קטון שלא למד. בא וראה כמה הייתה חכמתו של בן סירא, שהיו מביאין לו סאה של חטים והיה אומר להם חשבו חטים של סאה זו ותמצאו בו כך וכך גרגרים בחשבון, עד שיצא שמו בכל העולם, וכו'.
אך חשוב לדעת שספרו מלא בתמיהות ודברים אשר צריך לשקול ולקחת בעירבון מוגבל, אם יד זרים הייתה בו אין לדעת, רק שבוודאי עבר תרגומים ועוד, ולהלן דברי חכמינו שהסתייגו מקריאתו. והיו שאף יותר מכך.
בסנהדרין (ק:) כתב ר' יוסף שאין לקרא בספר 'בן סירא' משום שהוא גרוע מסתם ספרי הבאי, אע"פ שאין בו חלילה דברי כפירה, אך סתם חכמות יש בו, וחושש הוא שימשכו האנשים בזמן אחרי זה, ויבטלו תורה ועוד יחשבו שלומדים הם תורה. ובאמת כמה ראיות לזה שרש"י ובעלי התוספות לא למדו בו, שכתב רש"י (עירובין סה: ד"ה בצר) "בדקתי אחר המקרא זה ואינו בכל הכתובים, ושמא בספר בן סירא הוא" - ואכן איתא שם. וכן תוס' (ב"ק צב: ד"ה משולש) כתבו "אין זה מקרא בכל התורה, ושמא בבן סירא הוא" - ואכן הפסוקים נמצאים שם.
הרמב"ם בפירוש המשניות (סנהדרין פ"י ) כתב "וספרים החיצונים אמרו ספרי מינין. וכן ספרי בן סירא, שהיה איש חֹבר ספרים בהזיות מעניני "אלפראסה", שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא אבוד הזמן בדברים בטלים, כגון אלו הספרים המצוים אצל הערבים מספרי הדורות ומנהגי המלכים ויחוסי שבטי הערבים וספרי השירים וכיוצא בהם מן הספרים שאין חכמה בהם ולא תועלת גשמית אלא אבוד הזמן בלבד". וממנו משמע שהוא גם מדבר שטויות, שכינהו "איש חבר ספרים בהזיות" וכו'.
[כפי שהבנתי אלפראסה זה משפט כולל לחוכמות מענייני החכמה שא"א להוכיחה בנקל כחכמת כף היד והפרצוף ושאר עניני פסיכולוגיה של זמנם]
ובכלל האגדה הנ"ל מפוקפקת ביסודה, כאשר עובדה היא שאמר ה' לירמיה שלא יהיו לו ילדים כדכתיב (טז א-ב) "וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. לֹא תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה", כך שכלל לא הייתה לו בת.
ועוד שהתשב"ץ שהובא לעיל הסתייג מאגדה זו. ועוד שאין זה מסתדר לאמור שהיה הוא בן ירמיהו, שהיה בחורבן בית ראשון, לבין כל שאר דבריו, שמהם מוכח שהוא בכלל בזמן בית שני, כדוגמת היותו משבח הוא את שמעון בן חוניו (בפ"נ) - הכהן הצדיק. (וז"ל "גְּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ, שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִפְקַד הַבָּיִת, וּבְיָמָיו חֻזַּק הֵיכָל").
