כמה עניינים בקנייני שטר שיש בזה פחות ידע, בס"ד. [קצת חסר, ואשמח להוספות]
א. בבא בתרא עה,ב ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במסירה ובשטר, ומק' בגמ' שטר לספינה למה לי הא מטלטלין הוי, וביארו שם הר"ן והריטב"א דכוונת הגמ' להקשות דלא שייך שטר במטלטלין ורק בקרקעות ובעבדים דאפשר לסיים מקום הקרקע ושמו של העבד מהני אבל במטלטלי לא מהני, וברשב"א הביא ביאור נוסף דלא למדו הקניינים אלא מן הכתוב וכדאיתא בקידושין בפ"ק ולא מצינו שטר אלא בקרקע.ונראה דפליגי ביסוד קנין שטר אם ענין קניינו הוא מחמת הראיה שבו ומהאי טעמא לא שייך במטלטלי דא"א לסיימם דבזה לא יהא השטר ראיה, או דהוא חידוש שחידשה תורה ששטר הוי קנין אך לא מחמת הראיה שבו אלא עצם השטר הוא הקנין, ומש"ה ס"ל להרשב"א דהתורה חידשה דין זה דווקא בקרקע ולא במטלטלין[1].
ובמחנה אפרים (קנין מעות סי' י) הקשה להסוברים דאין שטר קונה במטלטלין כיון דלא מסיימי, א"כ ק' מהא דאמרינן בבכורות (יג,א) דכסף קונה בגוי בק"ו מגופו, ומקשי' אי הכי אפילו שטר ליקני בק"ו מגופו, והנה אם החסרון הוא דלא שייך בהו קנין שטר מה שייך למילף בה קנין מק"ו הא החסרון הוא בזה דלא מהני בהו שטר כלל, והוכיח מזה דהחסרון בשטר הוא דקרא איירי בקרקע ולא במטלטלין, והשתא א"ש דמקשי' בגמ' כיון דבגוי איכא ק"ו מגופו למילף קנין כסף ה"נ נילף דקונה בשטר.
ובקובץ שיעורים (ב"ק אות פז) כתב דאף במטלטלין שייך לסיים בשטר על ידי סימנים מובהקים של החפץ, ולפי זה צ"ב על הני ראשונים הא שייך לסיים את החפץ בסימנים מובהקים, ובאמת יעויין בראשונים בב"מ (מז,א) שכתבו דהטעם דלא תקנו שטר במטלטלין הוא כיון דאי אפשר לסיים ואפילו אם יסיים מ"מ לא נהגו, וביאור דבריהם דבאמת בסימן מובהק היה שייך קנין אלא כיון דסתם מכר בדבר חדש לא שייך בו סימן מובהק דהא כל המטלטלין נראין כך, ורק מי שמוכר את מטלטליו דאינם חדשים שייך סימן מובהק, וכיון שאין זה שכיח שימכור אדם את מטלטליו יתכן להציע שזהו הטעם דביטלו במטלטלין את השטר.
ב. והנה כתב הרשב"א בב"ב (עז,ב) בהא דאמרינן כותבין שטר למוכר ואע"פ שאין לוקח עמו, דכל שטר מכר שנעשה ליתנו ללוקח לצורך הלוקח והמלוה, עם הכתיבה זכו הן בשעבוד ובכל מה שכתוב בתוכן, דעם שטרות אלו נשתעבדו ונתחייבו המוכר והמלוה ולפיכך אי"צ להקנותן דהן עצמן שלהן הן, אבל שטר זה שכתבוהו לא ללוקח כתבוהו ולא לזכות במה שכתבוהו כתבוהו, ושלא ליתנו ללוקח אלא למוכר, שאם יתפייס לו הלוקח יתן לו שטר זה ושיקנה אותו לו, ולפיכך למ"ד אין אותיות נקנות במסירה אף זה כן, ולפיכך כל שכותבין שטר קודם הלואה או קודם מכירה הרי"ז על דעת שאם יתרצה הלוקח לקנות והמלוה להלוות שימסור המוכר ללוקח והמלוה ללווה וכשהוא מוסרן ליד הלוקח והמלוה צריך להקנותם להם בהקנאת אותיות, עכתו"ד הרשב"א.
ומבואר ברשב"א דהלוקח והמלוה זוכים בשטר רק אם כשנכתב כתבוהו על שמו של המלוה, אבל אם המוכר או הלוה כתבו שטר קודם המקח או ההלואה, כשירצו להקנות או להלוות יצטרכו הלוקח והמלוה לזכות בשטר בפני עצמן וכדין מכירת שטרות דלרבנן בעינן כתיבה ומסירה.
ולכאו' כ"ז שייך רק אי נימא דקנין שטר הוא בעצם השטר ולא מכח הראיה שבו, ומשום הכי הא דהלוקח והמלוה זוכים בגוף השטר הוא רק כשלכתחילה נכתב על שמם, אבל כשלא נכתב על שמם אע"ג דכשהלוה והמוכר מוסרים את השטר נקנה הקרקע והשעבוד מ"מ לא קנה גוף השטר, וע"כ בעינן שיקנה את השטר מדין כל השטרות בכתיבה ומסירה, דהא אי נימא דקנין שטר הוא מכח הראיה שבו מאי נפק"מ אם כתבו לשטר קודם הקנין או בשעת הקנין הא בכל גוונא חלות הקנין הוא מכח הראיה הכתובה בשטר, וא"כ כמו שאם כותבו לשטר בשעת הקנין עבור הלוקח אמרינן דקונה את השטר ה"נ אם כותבו לפני הקנין, ויעויין בחי' הגרש"ש בגיטין (סימן ח) שג"כ כתב לפרש כן.
והוסיף שם הגרש"ש לבאר מש"כ הרשב"א [הו"ד בר"ן בנדרים כט,ב] לגבי המקנה קרקע לחברו בשטר וכתב בשטר שמקנה לו הקרקע עד שיעלה לירושלים, ובתוך הזמן קנה המוכר בחזרה הקרקע מהלוקח, דבתחילה כתב הרשב"א דהלוקח חוזר מיד וזוכה ממילא בקרקע מכח השטר הראשון שכתוב בו שזוכה בקרקע עד שיעלה המוכר לירושלים, ואח"כ חזר בו הרשב"א וס"ל דכיון שהמוכר חזר וזכה בו, הפסיק בזה את הקנין הראשון ואין הלוקח יכול לחזור ולזכות בו מכח הקנין הראשון.
וביאר בזה הגרש"ש דכיון והקנין הוא מכח הראיה שבו מש"ה כשחזר המוכר ולקח ממילא בטלה ראייתו של הלוקח ולא שייך לזכות מכח השטר הראשון שכתוב בו עד שיעלה לירושלים, ולכאו' יש לתמוה בדבריו דאדרבה אם הקנין מכח הראיה מה חסר בראיה והא בשטר שיש ללוקח כתוב שהקרקע שלו עד שהמוכר יעלה לירושלים, ואם כן אף שהמוכר חזר וזכה בו, הלוקח חוזר וזוכה בו מיד כיון דיש לו ראיה.
ואכן להנתבאר א"ש דבאמת הרשב"א סובר דאין הקנין מכח הראיה אלא בעצם השטר, ואם כן בעינן מעש"ק והיינו מה שקונה על ידי מסירת השטר, ומשום הכי התם כיון שהמוכר חזר וזכה בקרקע בטלה ממילא מסירתו הראשונה ואין לו במה לקנות את הקרקע, אבל אם הקנין מכח הראיה שפיר חוזר וזוכה בו דהא באין כאחד, [ועיין עוד בקצוה"ח סימן ר סק"ה].
[1] ויש לתלות בזה פלוג' התוס' והרא"ש בכתובות (קה,א) דהנה התוס' שם (ד"ה אליבא) כתבו דהא דאפשר להתחייב ממון בשטר אף דהוה מטלטלין הוא הואיל וטרח למכתב שטר גמר ומשעבד נפשיה, שהרי אף באמירה בעלמא יש דברים הנקנין, ומתוך שטרח ליתנם בשטר גמר ומקני, מאידך הרא"ש בתוספותיו הוסיף על זה דדוקא במטלטלין המיוחדים אינם נקנין אלא במשיכה, אבל שעבוד חוב נקנה בשטר.
ומבואר מד' הרא"ש דס"ל כדעת הראשונים דהחסרון במטלטלין הוא מכיון דא"א לסיימם וכ"ז כשקונה חפץ, אבל אם מתחייב ממון לית ביה האי חסרון, אבל מהתוס' משמע דסברי כהרשב"א דהחסרון הוא כיון דליכא ילפותא ששטר יקנה מטלטלין, ואם כן הוא הדין דשטר אינו יכול לקנות התחייבות, וע"כ הא דאפשר להתחייב בשטר אינו משום דהשטר עושה הקנין אלא השטר הוא רק היכי תמצי לגמירות דעת, וכשיש גמי"ד לקנין הרי זה קונה אפילו ללא מעשה קנין.
- מאמר קודם בסדרה '"קניינים" גדרם ומהותם': תוכן ומהות ענין הקניינים [בקצרה]
