בורר - גדרי המלאכה

בורר - גדרי המלאכה​

הצעת הסוגיא​

ת"ר היו לפניו ב' מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב מיתה וברש"י היו לפניו מיני אוכלים ולא גרסינן שני ובתוס' היו לפניו ב' מיני אוכלים גרסינן וכן פי' ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שיייכא ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאוכל מתוך אותו שחפץ לאכול דאותו אינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שאינו חפץ לאוכלו וכן משמע בירושלמי דגרס הבורר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר וכו'

וברמב"ם איתא [פ"ח הי"ב י"ג] הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין וברר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב, בקנון או בתמחוי פטור, ואם ברר בידו לאכל לאלתר מותר, הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב, היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין בורר אחד מאחר ומניח לאכל מיד, ואם ברר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שברר בשחרית לאכול בין הערביים חייב.

ג' שי' בברירת אוכל מאוכל​

נמצא בברירת אוכל מאוכל ג' שיטות

ממשמעות דברי רש"י מדלא גריס ב' מיני אוכלים אפשר שאין בברירת ב' מיני אוכלים כלל בורר ושרי אף בנפה וכברה ולאחר זמן וע"כ גורס היו לפניו מיני אוכלים שצריך לבוררם מן הפסולת המצויה בהם וכן איתא במאירי שיש מאן דס"ל הכי

שי' הרמב"ם שיש בב' מיני אוכלים תערובת, וע"כ בנפה ולאחר זמן אסור, אולם כשבורר ביד ולאלתר יכול להוציא איזה חתיכה שירצה דאין כאן אוכל ופסולת וכל מה שמוציא הרי הוא אוכל.

שי' תוס' שאותו שאינו רוצה הוי פסולת והשני אוכל.

תערובת ב' מיני אוכלים אי הוי תערובת​

ויש לעיין בשי' תוס', אי פליג על הרמב"ם בתרתי, או בחדא, דהינו אי ס"ל שאין תערובת בב' אוכלים כלל, אולם כיון שאותו שלא רוצה חשיב פסולת שוב הוי תערובת, או"ד ס"ל שברירת ב' מינים הוי תערובת, אולם גם שבורר ביד ולאלתר בעי לברור את מה שרוצה לאכול דמה שלא רוצה לאכול הוי פסולת ובורר פסולת מתוך אוכל דאסור.

והנפק"מ אי לא רוצה את שניהם אלא לאחר זמן, דאי כצד א' הוי אין כאן תערובת ושרי, ואי כצד ב' אסור, דהא יש כאן ב' מינים שאסור לבררם ללאחר זמן.

ההבדל בין נאכל ע"י הדחק למה שאינו רוצה לאוכלו​

באמת יל"ע לשי' תוס' שאותו שאינו רוצה לאכלו הוי פסולת והוי ברירה דאו', מאי שנא ממין אחד שחלקו הוא מעופש שנאכל רק ע"י הדחק דהוי ברירה רק מדרבנן, אולם מדאו' מותר והא גם את מה שנאכל ע"י הדחק אינו חפץ לאוכלו והוי פסולת, ואמאי פטור וכן האם לתוס' אפש"ל דבמין אחד וחפץ בגדולות ואינו חפץ בקטנות שרי לבורר דאין בזה בורר דהא לכה"פ הקטנות הוו פסולת דאינו חפץ בהם.

אמנם אי נימא כהצד הב' א"ש, דיש כאן ב' נושאים, א' אי הוי תערובת, דכדי שיחשב תערובת בעי או שיהא ב' מינים או פסולת ואוכל, אולם גדר הפסולת לגבי להחשיבו לתערובת הוא דווקא כשהוא פסולת ממש שאינו ראוי לאכילה כלל, אולם אי ראוי לאכילה ע"י הדחק, או רק אי אינו חפץ בו, לא חשיב פסולת להחשיבו כתערובת, ב' אי הוי דרך אכילה או דרך ברירה, שדרך אכילה הוא כשלוקח את מה שרוצה עתה לאוכלו, ודרך ברירה הוא שלוקח את הפסולת, ובהא ס"ל לתוס' שסגי במה שאינו רוצה עתה לאוכלו להחשיבו כדרך ברירה, כמו שמוציא את הפסולת, אולם אינו ענין לפסולת המגדיר מהו תערובת.

אמנם כ"ז להצד שתוס' דיבר דווקא בב' מינים דס"ל שהוי תערובת ואסור ללאחר זמן, אולם אי תוס' ס"ל שברירה לאח"ז מותר דאין כאן ב' מינים, וע"כ דמה שאינו רוצה לאוכלו מגדירו כפסולת לגבי תערובת, וא"כ ה"ה כשהוא במין אחד, וקשה טובא מאי שנא.

אלא דבאמת צ"ע לפי' זה אמאי כתב תוס' דין זה בד"ה היו, שהרי היה צריך לכתוב דין זה בתי' אביי דפסולת מאוכל אסור, ואפשר דכל מה שהוקשה לו לבאר דמירי בב' מיני אוכלים דאיך מסביר אביי אוכל מפסולת, ויישב הקו', אמנם עדין יותר מתאים לכתוב את התוס' בדברי אביי שלא קשה אי איכא כאן ב' מיני אוכלים הי מיניהו פסולת, דאותו שאינו רוצה הוי פסולת.

סתירה בדעת תוס' בהגדרת פסולת​

ועו"ק לפי"ז דהתוס' סותר משנתו, שבד"ה היו כתב שאותו שאינו רוצה אוכל נחשב פסולת, ואילו בד"ה הבורר הק' דלקמן קלח. איתא שבורר אוכל מתוך פסולת הוי דרך ברירה, ותי' דהיכא דהפסולת מרובה הוי דרך ברירה לברור אוכל והיכא שהאוכל מרובה הוי דרך ברירה לבורר הפסולת, נמצא דאין הקובע בדרך ברירה מה אוכל או לא, מה שרוצה לאכול, אלא המרובה הוא האוכל והמועט הוא הפסולת, ואילו בד"ה היו איתא שאותו שרוצה אוכל הוי אוכל ואותו שאינו רוצה הוי פסולת, ולא חילק בין מרובה למועט, דלתוס' ד"ה הבורר אין החילוק בשם פסולת ואוכל אלא אי הוי דרך ברירה או לא.

והנה נחלקו בהגה"א ובפסקי התוס' בביאור התוס', דהגה"א כתב דפסולת מאוכל כשהפסולת מרובה שרי, ובפסקי תוס' משמע דפסולת אסור בכל ענין ורק כשפסולת מרובה גם אוכל אסור לברור, וא"כ להפסקי תוס' ליכא סתירה משום דאותו שאינו רוצה לעולם מיקרי פסולת ואסור, אולם להגה"א תיקשי.

מישב שתוס' מירי בהגדרת תערובת ולא בהגדרת פוסלת​

וע"כ נראה דתוס' ס"ל כהצד הא' דלעולם בב' מיני אוכלים לא הוי תערובת, ורק אי איכא פסולת הוי תערובת, אלא דס"ל דמה שאינו רוצה לאוכל הוי פסולת ושפיר איכא תערובת, אולם כדי להתחייב וודאי צריך להוציא את המרובה ולא את המועט בין אם רוצה לאוכלו עתה ובין אם לא, כדאיתא בד"ה הבורר.

והשתא יתיישב שפיר מה דהקשנו דהיה לתוס' לכתוב זה בתי' אביי, דלמשנ"ת אינו ענין לאביי כלל אלא להגדרת תערובת, וזה שייכא לתחילת הברייתא הבורר ב' מיני אוכלים, ותוס' לא דיבר כלל על החיוב או הפטור דלא הזכיר הדינים חייב ופטור, אלא רק הגדרת המצב שאותו שרוצה לאוכלו עתה הוי אוכל ואותו שאינו רוצה הוי פסולת, ודוק'.

אלא דקשה מה שהקשנו אמאי במין אחד מה שאינו רוצה לאוכלו לא יהא כפסולת וממילא יהא תערובת כמו בב' מינים, ומאי שנא.

ואפשר דבאמת אין קו' כלל, דדוקא בב' מינים שחולקים קצת זה מזה אפשר שמה שאינו רוצה לאכול עתה נותן לו הגדרה של פסולת כדי שיהא תערובת, אולם במין אחד שאינו חלוק כ"כ אפשר שלא יהני מה שאינו רוצה לאכול עתה לתת לו הגדרה של תערובת אלא עד שיהא פסולת גמור או עכ"פ שיהא אינו ראוי לאכול אלא בשעת הדחק דאז הוי תערובת מדרבנן

מק' לדעת הרמב"ם שבב' מינים לא הוי דרך אכילה​

ובאמת ילה"ק טובא להרמב"ם, מדוע שרי לברור מין ממין אחר והא לא הוי דרך אכילה, ומאי שנא ששניהם אוכל, דהא הרמב"ם לא למד דשונה אי הפסולת מרובה או מועטת ודרך ברירה הוא לברור המועט דרק דרך ברירה הוא האוסר, וא"כ לכאו' ס"ל דההיתר של אוכל מתוך פסולת הוא דרך אכילה, וא"כ אמאי לא יהא חייב בבורר את אותו שאינו חפץ לאוכלו, ומה בכך שאת השני אוכל, הא את מה שמוציא אינו אוכל, וא"כ לא הוי דרך אכילה, ומה אכפ"ל שאוכל את אותו שמונח לפניו, הא גם בבורר פסולת מאוכל ואוכל את אותו שמונח חייב, ומאי שנא.

גדר דרך ברירה לרמב"ם​

ונראה דגם הרמב"ם ס"ל שגדר ההיתר באוכל מתוך פסולת לא משום שהוא דרך אכילה, אלא יש ג' מצבים דהוי דרך ברירה, נפה, לאחר זמן, ופסולת מתוך אוכל שכה"ג הוי ברירה במה שמוציא פסולת, וא"כ כשבורר את האוכל מהאוכל א"כ אין כאן דרך ברירה דפסולת מאוכל, וע"כ כשהוא ביד ולאלתר הינו לאכול אפי' את מה שמניח שרי, אבל כשמניח את שניהם לאחר זמן הוי בורר אף שהוא אוכל, שלאחר זמן הוא גם מגדיר של ברירה.

ובאמת יש לעיין להרמב"ם כשיש לו מאכל הנאכל ע"י הדחק אי קרינן ביה פסולת או אוכל, ואי נימא דהוי פסולת, אי מותר לבררו מהאוכל להניח האוכל ולאכול את הפסולת או לא, אמנם אפשר דוודאי שרי משום דכיון שאוכלו הוי אוכל מאוכל ומאבד את הגדרת הפסולת שלו.

ב' שי' בהתירא דאוכל מתוך פסולת​

עלה בידינו שיש ב' שיטות בהתירא דבורר אוכל מתוך פסולת, א' שי' התוס' בסוגין דהענין הוא דאוכל מתוך פסולת לא הוי דרך ברירה, שדרך ברירה הוא לברור הרוב, ב' שיטת הרמב"ם שפסולת מתוך אוכל הוי ברירה, אבל אוכל מפסולת לא הוי ברירה.

אמאי לתוס' אין ברירה במין שמניח​

אמנם ילה"ק בשי' התוס', אמאי ב' מיני אוכלים כשבורר את אותו שרוצה לאוכלו שרי, והרי איכא ברירה במין השני ללאחר זמן, ואמנם בפשוטו היה מקום לומר שכיון שאותו שמוציא רוצה לאוכלו א"כ חשיב דרך אכילה ולא דרך ברירה, ואף שמניח השני ללאחר זמן, מ"מ עיקר המעשה הוא במה שעושה השתא והשתא הוא אוכל את מה שהוציא, וע"כ חשיב אכילה ולא ברירה, אולם זה אינו דהא דפסולת מתוך אוכל הינו שמוציא את המועט מהמרובה, ונמצא לתוס' שאם מוציא אוכל מועט מתוך פסולת מרובה חייב, ואף שלכאו' דברי תוס' מירי אף שאוכל את מה שהוציא, וא"כ הוי דרך אכילה ואמאי אסור, וע"כ דס"ל לתוס' שכל שיש כאן דרך ברירה לא אכפ"ל מה דהוא גם דרך אכילה, וא"כ תיקשי טובא אמאי בבורר ב' מיני אוכלים אף שמוציא המרובה וביד, מ"מ השני הוא להניח והוי דרך ברירה, ומה אכפ"ל שיש כאן גם דרך אכילה.

גדר בורר לשי' תוס'​

ונראה דשי' תוס' היא דלבורר יש ג' מאפיינים, שכל אחד מהם מחשיב את עושהו בורר, א' בכלי, ב' מועט ממרובה, וג' ללאחר זמן, והנה חלוק כלי ומועט ממרובה מללאחר זמן, שבכלי ומועט ממרובה, הוא מאפיין בצורת הברירה שהוא צורה מסוימת, משא"כ להניח הוא אינו מאפיין בצורה, אלא במטרה, דאותו פעולה אם היא לאלתר או ללאחר זמן הוא אותו פעולה רק מטרה שונה, וא"כ אפשר דבאמת אין בכח מה שהוא דרך אכילה להתיר את צורת הברירה, שאף שבורר לאכול מ"מ כל שהוא עושה כן בצורת ברירה הרי הוא בורר, אולם כשאנו דנים מה המטרה אשר שאם יש כאן גם מטרת אכילה, א"כ חסר במאפיין של המטרה שהיא להניח דהיא גם אכילה ובכה"ג שרי.

ביאור השקו"ט בגמ' לפי"ז​

ולפי"ז אפשר שזה היה הנושא בין המקשן והתרצן אי פחות מכשיעור הוא סיבה להתיר, דפי' תוס' דהתרצן ס"ל שפחות מכשיעור הוא דרך אכילה ונראה שהמקשן לא פליגי אי פחות מכשיעור הוא דרך אכילה או לא, אלא אי מה שהוא דרך אכילה הוא סיבה שיהא שרי כשהוא גם דרך ברירה וזה שביאר שמירי בנפה וכברה, שהוא דרך ברירה ודו"ק.

שי' הרמב"ן בגדרי בורר​

אמנם ברמב"ן מבואר פליג על תוס', וס"ל שאף בפסולת מרובה אין להוציא את הפסולת, אף שלהוציא את הפסולת לא הוי דרך ברירה שמוציא המרובה, מ"מ חייב דס"ס אינו דרך אכילה, ולעולם אסור להוציא הפסולת אף שאינו דרך ברירה דהוא המרובה.

ומבואר דגדר ברירה הוא הפרדת המינים, וכל שיש כאן תערובת ומפרידם אף אי אינו בדרך שרגיל להפרידם הוי בורר, ורק אי לוקח את האוכל ואוכלו לא הוי בורר אלא הוי מעשה אכילה ושרי.