הכשלון הנוראה של 'יחיאל מיכל'
מצאתי בבוקרו של ערב ראש השנה תשפ"ו, אחד ממכירי וחבריי, ושמו 'יחיאל מיכל' ופניו זועפים ומרי נפש. לשאלתי מה אירע לו, השיב לי: "מוטב שלא תשאל, כל ההכנות וכל הדרשות הנלהבות עלו בתוהו ובתהום... סבור הייתי כי כבר פעלתי אצל הבורא יתברך שמו שכוונתי רצינית השנה, והייתי בטוח כי כבר מביט הוא עלי בעין אחרת; שאין מדברים עוד על 'מיכלי' של אשתקד שנכשל בעוונותיו, אלא על 'מיכלי' חדש לגמרי. והנה, סטירת לחי עזה קיבלתי מאת הבורא יתברך!"ומה אירע לו?
לא פחות ולא יותר: "התעוררתי בבוקר וראיתי כי כבר האיר היום. רצתי למקוה בבהלה, ומדלת הבית המדרש שמעתי את בעל התפילה מסיים בקול רם: 'הבוחר בעמו ישראל באהבה!'.
הישמעו אזניך? לא 'זכור ברית', לא י"ג מידות של רחמים, לא 'שמע קולנו', מאומה! הרגשתי כי הבורא הראני: השנה תפסתי אותך בקלקלתך. סבור הייתי כי בחודש אחד תפייסני ונפתח דף חדש? לא כי, עדיין מביט אני עליך כעל אותו מיכלי הישן, ולא עוד אלא שהשנה מתחיל אני עמך במידת הדין עוד קודם ראש השנה, להראותך כי נכשלת!"
ביקשתי מאת השי"ת שאזכה לחזק לבבו הנשבר של ידידי, ולומר לו דברים כהווייתם, וכה אמרתי לו, ומביא אני זאת לפניכם כי יסוד הדברים יכול להועיל לכל אדם במצבו.
אמרתי לו: אדרבה, פוק חזי דהוא איפכא מסתברא. אין הקב"ה כפי שאתה מדמה בדעתך. בראש השנה אין השי"ת מחפש איזה 'מיכלי' אחר שעדיין אינו נמצא בעולם. אין הקדוש ברוך הוא עומד בפנים זועפות בחודש אלול ומורה באצבעו על היהודי: יודע אני כל כישלונותיך, מכיר אני אותך לפני ולפנים, יודע אני שנשמתך מזוהמת, ורק ברירה אחת בידך - השתנה ואז אולי נדבר!
לפעמים נדמה לאדם כאילו הקדוש ברוך הוא בחר בו להיות 'שעיר לעזאזל' ואומר לו: לא, לך איני מניח להשתנות, מכיר אני אותך מכבר ויודע אני שאין תקוה עמך. ואראך זאת: הנה שכבת לישון בהחלטה נחושה להראות להשי"ת שאינו מכירך אל נכון, ושאינך אותו מיכלי הכושל, אלא תקום לסליחות ותתחנף לפניו בסליחות התעוררות וב'זכור ברית' עד שיתפעל וישנה מבטו עליך.
רבי מיכל – אמרתי לו – טעות גדולה היא זו בכל עבודת חודש אלול ותשרי.
בחודש אלול בא הקדוש ברוך הוא אל כל אחד מישראל ואומר לו: מיכלי, אוהב אני אותך הרבה יותר מכפי שאתה משער. אם ברצונך לשוב בתשובה – הרי זה טוב, אך אין עושים תשובה רק מצד רצונך, אלא מצד רצוני. 'כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה', ועל כן מברכים שלוש פעמים ביום בשם ומלכות: 'ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה', ואין איש מוחה לומר שזו ברכה לבטלה חלילה, כי השי"ת רוצה שנשוב בתשובה יותר ממה שאנו רוצים בכך.
חזור על אמרתי, ותפנים זאת בלבבך ואל תשכח: על רצונך לחזור בתשובה יש לדון הרבה, ואם אחד יברך ברכה בשם ומלכות: "ברוך אתה ה' שהחיינו וקיימנו והגיענו לרצות לשוב אליך", יש לדון שזהו 'ברכה לבטלה'. כי אין בטחון שהאדם באמת רוצה בתשובה. אבל על זה שהקב"ה רוצה שאתה תחזור אליו בתשובה, על זה אין לדון כלל, זהו וודאי, ועל זה אנו מברכים בכל יום שלש פעמים: "ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה"!
הקב"ה רוצה ברצון אמיתי וחזקה שאנו יחזרו אליו – זוהו עובדה!
ואין הקב"ה חפץ לראות 'מיכלי'ם' אחרים. הוא רוצה שאותו 'מיכלי' עצמו יבוא בבגדיו המלוכלכים ויאמר להשי"ת: איני מרמה את עצמי, אכן אני הוא מיכלי הפשוט, חטאתי לפניך ואני שב אליך כפי שאני. 'אני לדודי' – שלך אני, נשמתי היא חלק אלוה ממעל, ישראל וקודשא בריך הוא חד הוא, ואני מאוחד עמך. אלא שבמשך השנה שכחתי זאת, שכחתי שאני חלק אלוה ממעל ועשיתי פירוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה שהיא נשמת ישראל. ועתה אני שב בתשובה, שהן אותיות 'תשוב-ה'', להשיב את ה' תתאה, ה' האחרונה שבשם הוי"ה, שהיא נשמת ישראל, ולהחזירה אל הבורא.
מיכלי, הקדוש ברוך הוא ממתין לך. אך אתה לא רצית להשיב את נשמתך המקורית, את מיכלי האמיתי, אלא רצית להביא לפניו 'מיכלי' אחר, המיטלטל ומתנועע באמירת סליחות. ומה יפיק השי"ת מתשובה כזו? הרי הוא חפץ במיכלי האמיתי והקדוש שלו, עם כל בעיותיו ועבירותיו, אותו הוא רוצה להשיב אליו.
לכן זיכך הקדוש ברוך הוא שתישן היטב בזמן הסליחות, והתעוררת כמיכלי המקורי, ומצאת את עצמך כפי שאתה באמת בלא סיפורי כזב. והקדוש ברוך הוא ממתין לך עתה 'באשר הוא שם', שנפגש עתה. וכשבאת לבית המדרש ברעננות, שמעת בת קול מן השמים: 'ברוך אתה ה' הבוחר בעמו ישראל באהבה' – שהבורא בחר בנשמת ישראל באהבה גמורה!
פוק חזי כיצד הבת עין מצגת את מהות עמידה לבקש סליחה בעשיית תשובה – הוא אינו מעמיד תמונה, שנעמד כאילו אנו מתוקנים, אלא אדרבה אנו נעמדים לפני הקב"ה בהכרת צורתינו האמיתי, ומלא בושה וחרטה אנו נעמדים לפניו בהכרת מעמדנו האמיתית, וכה אנו מבקשים סליחה:
אכן השכל מחייב, שאם יעמוד אדם בעוד שמכיר שהוא מלוכלך בחטאים, לפני המלך מלכי המלכים הקב"ה, בוודאי לא יקבלו, ויהיה מורד במלכות שעמד במעמד זה. אבל מדת הקב"ה אינו כמדת מלך בשר ודם, ומי שעומד ומבקש רחמים ונפשו זכאי מכל חטא, אזי המלאכים מקבלים תפילתו. אבל מי שמכיר את מרת נפשו, ויודע שמלוכלך בחטא, ועומד לפני המלך בבושה וכלומה. תפילה כזו מקבלו הקב"ה בכבודו ועצמו, ולא שום מלאך!
וכלשונו של המראה יחזקאל:
עניין אמירת הסליחות הוא לא להגיע לאמירת סליחות, בדמיון שוא, שכבר תיקון האדם את עצמו, ולהרבות בזכותים לזכות אל הסליחה וכפרה, על ידי עשיית הרבה מצוות, כגון קימה באשמורת בסליחות, והקב"ה יראה שכבר תיקנו את עצמם במאוד ובאופן נעלה.
אלא ענין הסליחות הוא: לבוא אל המלך בהכרה שאנו מלוכלכין בחטאים, ועל ידי אמירת הסליחות אנו מנקים עצמינו שלב אחר שלב מכל הפגמים שעלו על נשמתינו.
וכמו שממתיק הערבי נחל במשל נאה וחריף ומיוחד לבאר הדבר:
והרבי מפיסעצנא זי"ע מבאר בספרו דרך המלך, האיך שדרך התשובה האמיתית, הוא להכיר תוך ועומק את מצבו, ורק כשידע באמת שפל מצבו, אזי אפשר להגיע לידי תשובה:
שאלני רבי מיכל: אם כן, מה עניין הקימה לסליחות? למה עלינו להפציר כל כך ולעורר רחמי שמים ורצונו בנו?
השבתי לו: תאמר לי תחילה מה אתה חושב, ואחר כך אומר לך מהי האמת - מסכים?
וזהו מה שענה לי ר' מיכלי: אני מדמה הנהגת הבורא להנהגת המלכויות שבימינו. כגון הממשלות הדמוקרטיות, שעובדיהן אינם בהכרח אנשים טובים, ולפעמים הם רעים ושונאי ישראל, אלא שיש להם שיטה הנקראת 'דמוקרטיה' ועל פיה הם קובעים חוקים. אך כשאדם מסתבך עמהם, הוא עובר שבעה מדורי גיהנום עד שמתפייסים עמו. הם רוצים לראותך שפל ונבזה, ואין לך שום ערך בעיניהם, אלא אם כן רואים הם שאתה שייך לקהילה חשובה ויראים הם מאיבוד קולות בבחירות – או אז משתנה היחס. אך אין להם שום התחייבות אישית כלפי האדם.
כשהם מודיעים שמשרדם פתוח משמונה עד ארבע, אינך יכול לבוא דקה קודם או דקה אחר כך, כי אינך חשוב בעיניהם כלל. כמו כן אני מסתכל על עניין הסליחות.
בעצם אין הקב"ה צריך להעולם, ומצדו יתברך אם חטאו בני אדם ולא התנהגו כרצונו, היה ראוי שיתייסרו ויאכלו פרי מעלליהם אשר הרעו לעשות. אך מה עשה, סידר הנהגת העולם באופן כעין "דמוקרטיה", וקבע ענין התשובה, אך הציב לה תנאים מדויקים, שצריך אדם להשכים בבוקר ולעורר רחמיו יתברך, ומי שזוכה לכך הרי הוא יוצא זכאי בדין.
על זה עניתי לו, שלבבי לא כך מדמה את הנהגת השי"ת בעולמו, ולענ"ד הענין הוא שונה, וזהו מה שהבנתי את עניינה של תשובה ואמירת סליחות:
שיש להקב"ה קשר פנימי ואהבה עזה עם כל איש ישראל, ולא רק מפני שהוא חלק מהכלל והקב"ה צריך כביכול ל"קולות" של הציבור כדי להמליך מלכותו על כל העולם. לא כן הדבר, אלא שהרבונו של עולם חפץ בקשר של כל יחיד ויחיד דוקא, כי כל אחד חשוב ויקר אצלו כבן יחיד. ואין לו להקב"ה בעולמו אלא אותו ה"מיכל'ע". הן, אתה מיכל'ע, בשבילך נברא כל העולם כולו, עליונים ותחתונים, כל העולמות לא נבראו אלא בשבילך. וצרתו של הבורא בראותו אותך חוטא, גדולה יותר מצרתך שלך. ועל המדרש האומר "נמלך הקב"ה בנשמותיהם של צדיקים" כשברא את העולם, הוסיף בעל התניא זי"ע את הפסוק "ועמך כולם צדיקים", להוציא מלב האומרים שלא נברא העולם אלא בשביל צדיקים מפורסמים, אלא בשביל כל נשמה ונשמה מישראל ברא הקב"ה את עולמו!
והמלאכים כבר טענו לפניו: הלא אדם זה עתיד לחטוא, והשיב השי"ת: אף על פי כן, עם כל זה, הקדמתי תשובה לעולם קודם שבראתיו, ואני חפץ ביהודי זה כמות שהוא, ואברא את העולם לא בשביל מלאכים ולא בשביל צדיקים, אלא בשביל אותו יהודי שעתיד לחטוא, דוקא בעבורו!
ואל תדמה בנפשך שיש לתשובה זמן מוגבל, אלא "אין ועתה אלא תשובה", תשובה היא בכל רגע, ובכל מקום שאתה נמצא פנה אל השי"ת ואמור לו: "שלך אני", הנני מחזיר לך נשמתי, שהיא ה"א אחרונה שבשם הוי"ה, ומאחדה עם הבורא, "אני לדודי", שבתי אל ידידי, הוא אלקי!
וכפי שאומרים בתחילת הסליחות: "גם כי נסתמה תפלת הגיונים, גלי שבים פתוחים כונם, דברך נצב לעולמי עדנים, דרכי טובך נצח לא שונים". פירוש: "אף בעת ששערי שמים סגורים בפני תפלות הגיונות הלב, שערי תשובה פתוחים ועומדים, והבטחתך קיימת לעד בכל הזמנים, ומדותיך הטובות לא ישתנו לעולם". כשתבוא בתשובה לפני השי"ת יפתח לך השערים, כי מדותיו הטובות נוהגות תמיד ולא ישתנו לעולם.
אלא מה?
הצדיקים חכמינו ז"ל רצו להקל עלינו העבודה, והשיגו ברוח קדשם הדרך הטובה והקלה ביותר לפתוח הלב ולשוב בתשובה, וראו שבשעות המוקדמות של אשמורת הבוקר פותח השי"ת מדת הרחמנות והרצון יותר מכל שעות היום. לכן תיקנו בתורת "עצה טובה" לבוא אז לבית המדרש, כי אז מתקבץ עת רצון גדול, הן מצד המנין שבכל עת הוא עת רצון בשמים והשכינה באה שם, ובפרט בשעות אלו שאז שורר עת רצון גם בלאו הכי. ובפרט בחודש אלול שאז מאירים י"ג מדות הרחמים והרצון של השי"ת, וזהו הזמן הקל ביותר להתקרב אליו.
אך חלילה לומר שהבורא מוגבל בזמנים, כי הבורא אינו מוגבל, והוא למעלה מכל מקום ומכל זמן, ועיקר התשובה אינה תלויה בזמנים. ויותר ממה שהפסדת אתה שלא חטפת את העת רצון של אשמורת הבוקר בערב ראש השנה, "הפסיד" כביכול הקב"ה, והוא ממתין ומצפה עתה: מתי יבוא מיכל'ע שלי ויבין שאני מחכה לו כבר זמן רב, ויבוא אלי ויחזיר נשמתו הפרטית, בחינת ה"א תתאה, אלי?!
ועתה ר' מיכל, קח את ה'סליחות', ועמוד בקרן זוית במנוחת הנפש, והבא אל הבורא את עצמיותך, את מיכל'ע שלך, ואמור לו: אני מיכל'ע הישן והנרדם, מביא את עצמי אליך כמות שאני, ועתה "באשר הוא שם" מבקש אני רחמים ורצון, קבלני בחזרה, יודע אני שחפץ אתה לבחור בי באהבה. והאמן באמונה שלימה ברצון השי"ת לקבלך כמות שאתה.
ואז תהיה מרוצה וחביב לפני השי"ת יותר מהרבה יהודים שהשכימו היום לסליחות אך לא הביאו את עצמם אל השי"ת אלא הביאו נשמה אחרת, והשי"ת מתחנן כביכול כל הזמן: איני חפץ בסיפורים מזויפים, איני מחכה ל"זעמיל" או "נחמיה" שלא חטאו המנסים להראות פנים של צדיקים לפני, אלא מחכה אני לבני החוטא שישוב אלי ויאמר לי: הנני כאן, מכיר אני את עצמי ויודע אני היטב מה שאתה יודע עלי, ושבתי אליך, ומבטיח אני שלא אשכחך עוד!
רבותי! מקנא אני בסליחות של מיכל'ע יותר מסליחות של רבים אחרים. ובטוחני שאילו היו צדיקים בדורנו המגידים מה שנעשה במרומים, היו מספרים מעשה בזה הלשון:
שנה אחת ראו בעת אמירת סליחות של "זכור ברית" שצדיק פלוני עמד בפנים רציניות ודאוגות מאד, וכן היה בכל זמן התפלה. ופתאום לאחר התפלה האירו פניו וסרה הדאגה מעליו.
הרהיב עוז אחד מזקני החסידים לגשת אל הרבי ושאלו: ילמדנו רבינו, מה היתה דאגת הרבי בכל זמן הסליחות, ומה ראו פתאום לאחר התפלה שהאירו פני הרבי?
והשיב הרבי: ראיתי קטרוג נורא בשמים, ולמרות כל הסליחות והתאמצות הצדיקים לא הועילו לבטל הקטרוג, כי המקטרגים טענו לפני השי"ת שאין ישראל שבים בתשובה בלב שלם אלא רק מצות אנשים מלומדה היא בידם.
עד שעלתה בשמים תפלת הסליחות המאוחרת של מיכל'ע, שבא בפשיטות, לא מצד המנהג אלא מתוך רצון אמיתי להתפייס עם השי"ת – וזהו שביטל ומחה את כל הקטרוג, ועל כן מובן מדוע האירו פני שוב!
