מדוע מזכירים כל הזמן את בקשת הגאולה תוך כדי הסליחות? מדוע הסליחות נאמרות בלשון רבים ובפרט הוידוי? יבואר בעז''ה במאמר דלהלן.
א} הנה יש לעמוד על ב' ענינים באמירת הסליחות והתחינות חדא,בבקשות המובאות בסליחות הרבה מהם [ובפרט בסליחות אצל בני אשכנז הם חלק מרכזי ממש] הוא בענין בקשת הגאולה והפסקת הגלות, וצריך לעין מה השיכות בין זה לבין בקשת הסליחות שאנו עוסקים בה.
ואמנם היה אפ''ל דכיון דהשתא הוא יום הדין אז מבקשים בעיקר על הדבר החשוב ביותר, ואינו משמע אלא נראה דעיקר בקשת הסליחות נכלל בהם ענין בקשת הגאולה, וצל''ע בביאור הענין, והן אמנם דע''י ביהמ''ק כ''א יקבל יצר טוב ויהיה עובד ה' נעלה מ''מ עדין אי''ז מבאר כ''כ מדוע הוא חלק מרכזי כ''כ בסליחות.
כמו כן צריך להבין מדוע כל בקשת הוידוי הוא בלשון כלל אשמנו בגדנו וכו' ולכאורה בשלמא בכל תפילת שמו''ע הוא באופן של כלל דמבקשים על השפעת השפע לכלל ישראל, וכמה שהרחיב בזה בנפה''ח ש''ב, אך לכאורה בקשת הסליחה והוידוי היא מצוה אישית של כל אחד ומה שיכא בזה שתקנו אנשי כנה''ג שיהיה בלשון הכלל.
ב} ואמנם הביאור בזה הוא פשוט דהתשובה של יוה''כ אינה תשובה פרטית של האדם השב א השי''ת ואינה ככל שתובה של כל השנה, יש כאן תושבה של עם ישראל השב למלכו וכל אחד הוא פרט בתוך אותו כלל, התשובה היא דבר כללי- עם ישראל שב אל השם.
וז''ל האריז''ל שמבאר ענין זה מדוע הוידוי הוא בלשון רבים ''לפי שכלל ישראל הוא גוף אחד המחולק להרבה אברים פרטיים''[ועי''ש עוד שמבאר שזהו ענין ''ערבות'' במצוות לחבירו], וביאור כונתו דיש יחס של הקב''ה מול עמ''י, ויש יחס פרטי לכל אחד בתור מה שהוא חלק מעמ''י, מאותו גוף אחד של הכלל, ועל כן לעולם התשובה עומדת בלשון רבים.
ואמנם מוטל על כל אחד התשובה הפרטית, כי צריך האדם להעמיד עצמו בתוך הכלל השב אל השי''ת,והצורה להעמיד עצמו בתוך מהלך התשובה הוא ככל שעושה תשובה יותר, ומקבל על עצמו עזיבת החטא ומתחרט ביותר על עוונתיו וכו' אלא דסו''ס צרות השיבה אל השי''ת הוא בתור עמ''י השב אל מלכו, אלא דכל אחד מתקבל בתשובה בתוך אותה הארת פנים שמאיר ה' לשיראל וכ''א כפי רמת התשובה שלו כך הוא זוכה להארת פני ה' אל תוך הכלל, וככל ששב באיכות יותר כך מתיחסת אליו אותה הארת ''סלחתי'' הנעמדת כלפי כלל ישראל.
ואמנם עוד תקנו חלק מהתפילות שיהיו בלשון פרטית והינו מענין זה שהאדם צריך להעמיד עצמו בתוך מהלך התשובה אל השי''ת.
ובאופן שבדברים אלו אין בכדי לגרוע מעבודת היחיד בתשובה דידיה אלא לתת את המבט הנכון בצורה של התשובה והעמידה לפני ה' בעבודת התשובה.
ג} מעתה יובן היטב ענין גודל בקשת המקדש בסליחות שהרי המרכז של שיבת עמ''י אל ה' הוא ע''י בנין ביהמ''ק ששם מתאחדין כל המושג של כלל ישראל והיחס של עם ה' ומלכינו בראשינו ופשוט שכל הצורה של בקשה לחדש את הקרבה בין עמ''י לקב''ה הוא בעיקר יהיה ע''י ביהמ''ק וממילא כל שאנו מבקשים חידוש הקרבה בין עמ''י לבורא ית''ש הוא בהכרח יהיה ע''י ביקוש בנין הבית במהרה.
ויש להעיר הערה חזקה למעשה- שהנה הרי בהכרח עבודת הימים הקדושים צריכה להביא האדם לחיבור למושג של ''כלל ישראל'', להבין שהוא חלק מכלל והוא אבר בתוך הגוף הכללי של עמ''י שהוא גוף אחד, וממילא אם אינו מגיע בהכרח לאהבת ישראל הרי סימן הוא שלא דרך בעבודת הימים הקדושים הללו, היאך אפשר להעמיד כל העבודה ביחד עם הכלל ולא להעמיד עצמו כמשויך אל אותו כלל, והרי''ז תרתי דסתרי ממש.
וכמו''כ כל בקשת המלכות בר''ה ויעשו כולם אגודה אחת, והיאך יכול האדם לבכות ולהתחנן ע''ז כשהוא אינו עושה צעדים באותו כיוון של ויעשו כולם אגודה אחת?....
א} הנה יש לעמוד על ב' ענינים באמירת הסליחות והתחינות חדא,בבקשות המובאות בסליחות הרבה מהם [ובפרט בסליחות אצל בני אשכנז הם חלק מרכזי ממש] הוא בענין בקשת הגאולה והפסקת הגלות, וצריך לעין מה השיכות בין זה לבין בקשת הסליחות שאנו עוסקים בה.
ואמנם היה אפ''ל דכיון דהשתא הוא יום הדין אז מבקשים בעיקר על הדבר החשוב ביותר, ואינו משמע אלא נראה דעיקר בקשת הסליחות נכלל בהם ענין בקשת הגאולה, וצל''ע בביאור הענין, והן אמנם דע''י ביהמ''ק כ''א יקבל יצר טוב ויהיה עובד ה' נעלה מ''מ עדין אי''ז מבאר כ''כ מדוע הוא חלק מרכזי כ''כ בסליחות.
כמו כן צריך להבין מדוע כל בקשת הוידוי הוא בלשון כלל אשמנו בגדנו וכו' ולכאורה בשלמא בכל תפילת שמו''ע הוא באופן של כלל דמבקשים על השפעת השפע לכלל ישראל, וכמה שהרחיב בזה בנפה''ח ש''ב, אך לכאורה בקשת הסליחה והוידוי היא מצוה אישית של כל אחד ומה שיכא בזה שתקנו אנשי כנה''ג שיהיה בלשון הכלל.
ב} ואמנם הביאור בזה הוא פשוט דהתשובה של יוה''כ אינה תשובה פרטית של האדם השב א השי''ת ואינה ככל שתובה של כל השנה, יש כאן תושבה של עם ישראל השב למלכו וכל אחד הוא פרט בתוך אותו כלל, התשובה היא דבר כללי- עם ישראל שב אל השם.
וז''ל האריז''ל שמבאר ענין זה מדוע הוידוי הוא בלשון רבים ''לפי שכלל ישראל הוא גוף אחד המחולק להרבה אברים פרטיים''[ועי''ש עוד שמבאר שזהו ענין ''ערבות'' במצוות לחבירו], וביאור כונתו דיש יחס של הקב''ה מול עמ''י, ויש יחס פרטי לכל אחד בתור מה שהוא חלק מעמ''י, מאותו גוף אחד של הכלל, ועל כן לעולם התשובה עומדת בלשון רבים.
ואמנם מוטל על כל אחד התשובה הפרטית, כי צריך האדם להעמיד עצמו בתוך הכלל השב אל השי''ת,והצורה להעמיד עצמו בתוך מהלך התשובה הוא ככל שעושה תשובה יותר, ומקבל על עצמו עזיבת החטא ומתחרט ביותר על עוונתיו וכו' אלא דסו''ס צרות השיבה אל השי''ת הוא בתור עמ''י השב אל מלכו, אלא דכל אחד מתקבל בתשובה בתוך אותה הארת פנים שמאיר ה' לשיראל וכ''א כפי רמת התשובה שלו כך הוא זוכה להארת פני ה' אל תוך הכלל, וככל ששב באיכות יותר כך מתיחסת אליו אותה הארת ''סלחתי'' הנעמדת כלפי כלל ישראל.
ואמנם עוד תקנו חלק מהתפילות שיהיו בלשון פרטית והינו מענין זה שהאדם צריך להעמיד עצמו בתוך מהלך התשובה אל השי''ת.
ובאופן שבדברים אלו אין בכדי לגרוע מעבודת היחיד בתשובה דידיה אלא לתת את המבט הנכון בצורה של התשובה והעמידה לפני ה' בעבודת התשובה.
ג} מעתה יובן היטב ענין גודל בקשת המקדש בסליחות שהרי המרכז של שיבת עמ''י אל ה' הוא ע''י בנין ביהמ''ק ששם מתאחדין כל המושג של כלל ישראל והיחס של עם ה' ומלכינו בראשינו ופשוט שכל הצורה של בקשה לחדש את הקרבה בין עמ''י לקב''ה הוא בעיקר יהיה ע''י ביהמ''ק וממילא כל שאנו מבקשים חידוש הקרבה בין עמ''י לבורא ית''ש הוא בהכרח יהיה ע''י ביקוש בנין הבית במהרה.
ויש להעיר הערה חזקה למעשה- שהנה הרי בהכרח עבודת הימים הקדושים צריכה להביא האדם לחיבור למושג של ''כלל ישראל'', להבין שהוא חלק מכלל והוא אבר בתוך הגוף הכללי של עמ''י שהוא גוף אחד, וממילא אם אינו מגיע בהכרח לאהבת ישראל הרי סימן הוא שלא דרך בעבודת הימים הקדושים הללו, היאך אפשר להעמיד כל העבודה ביחד עם הכלל ולא להעמיד עצמו כמשויך אל אותו כלל, והרי''ז תרתי דסתרי ממש.
וכמו''כ כל בקשת המלכות בר''ה ויעשו כולם אגודה אחת, והיאך יכול האדם לבכות ולהתחנן ע''ז כשהוא אינו עושה צעדים באותו כיוון של ויעשו כולם אגודה אחת?....
