הפולמוס סביב התקיעה בירושלים בראש השנה שחל בשבת
הג"ר עקיבה יוסף שלזינגר (תלמיד של הכתב סופר, וחתנו של רבי הלל קליימער) רצה לחדש תקיעה בראש השנה שחל בשבת בירושלים.והביא בספר עיר הקודש והמקדש (ח"ג פרק כ') כי בשנת תרמ"א הוציא קונטרס שלם בו הציג את טענותיו ונמוקיו לחידוש תקיעת השופר בירושלים בראש השנה שחל בשבת, ועשה תעמולה בירושלים עד שהצטרפו אליו כמה רבנים וחכמים בירושלים, ובשנת תרמ"ב התעתדו ביחד לתקוע בשופר בראש השנה שחל אותה שנה בשבת, ובגיע יום ראש השנה התחמקו רובם ופחדו לעשות מעשה כזה שהוא כנגד רוב הפוסקים, והשמיע קול שופר באופן ובמקום צנוע, ושוב לא תקע יותר מאחר שראה שהציבור אינו הולך עמו.
וכך הגרע"י מציג את התשלשלות הענינים בקובץ תל 'תלפיות' (חוברת יב חצי אב תרס"ד) שיצא לאור בהונגריה.
כאשר הגיע למעשה סמוך לראש השנה והזמן היה בהול, המהרי"ל דסקין אב"ד בריסק קרא לעשות אסיפה בבית מדרשו כשגם הרבנים הספרדים ישתתפו לדון הלכה למעשה האם לתקוע בשופר השנה בראש השנה שחל בשבת, אך לאחר מכן ביטל המריל"ד את האסיפה, ושאלתיו מאיזה סיבה התבטלה האסיפה, ולא רצה המהרל"ד לגלות לי הטעם, והפצרתי בו כי תורה היא ולללמוד אני צריך, עד שנענה לי ואמר לי כי אין לנו בי"ד קבוע כהלכה (היינו כדעת הפוסקים דצריכים שיהיו בי"ד קבועים כדי שיוכלו לתקוע בפניהם), ועניתי לו דאין זה בכלל מעוות לא יוכל לתקון, ואע"פ שאין השעה כשירה לכך כעת מ"מ אפשר לקבוע בי"ד כהלכה, ולאחר מכן הלכו לבית עולמם המהריל"ד ובל התורת חסד מלובלין, אך כעת שיש שהות בידינו לתקן בי"ד קבוע אני רוצה לגלות ברבים לתקן דבר זה כדי שנוכל בשנה הבאה עלינו לתקן לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת.
לאחר כמה חודשים אנו מוצאים את הגרע"י שב ושולח לקובץ 'תל תלפיות' (חוברת י"גכסלו תרס"ה) את המשך התשלשלות הענינים.
כאשר הגיע חודש אלול בשנה שעברה לקחתי את הכ"י ואת מה שנדפס בענין תקיעת שופר בשבת להרב האדר"ת (מונה לרבה של ירושלים לצידו של הגר"ש סלנט, על ידו) ולאחר שעיין בחידו"ת, שאלתי אותו מה דעתו בענין תקיעת שופר בשבת כאן בירושלים, והוא ענה לי כי הוא התלהב מהענין והוא מסכים עימי לדינא ועוד פלפל עימי בסברות שונות, ונענה ואמר כי גם השנה וגם שנה הבאה יחול ראש השנה בשבת, ואין לנו להמתין ג' דשנים לתקוע בשופר מדאורייתא.
וכשראיתי שהוא כל כך מולהב מן הענין יותר ממה שחשבתי, אמרתי לו שניסע לראשון לציון לקבל ממנו הסכמה שיתן רשות לתקוע בית הכנסת של רבי יוחנן בן זכאי במושב ג' בתי דינים של הספרדים ובתי דינים של רבנים האשכנזיים, והשיב שאיננו בקו הבריאות על שלח את חתנו הראי"ה כשבאנו לראשון לציון לבקשו על זה, וקראו לפניו את כל הפסק שכתבתי לחדש את התקיעה בירושלים, ופלפל בזה היטיב, אך אמר שכדי שלא יהיו תמהים על החידוש הזה צריך לשלוח לבעל השדי חמד רבה של חברון שיתיעץ עמו (במכתבם הבאים נראה שהשדי חמד הסכים לפסק שיש לתקוע בשבת), ואמר שבעוד ח' ימים יתן לנו תשובה ברורה, אך סירב לתת את הההתר לתקוע בבית הכנסת של רבי יוחנן בן זכאי מחמת שיהיה דוחק גדול ויכול הדבר לבא לידי פקוח נפש, אמרתי לו כמה אופנים שלא יהיה דוחק ואמר לי שיתיישב בדבר , וכעבור הימים הללו שבתי לראשון לציון, השיב שאם האשכנזים יתקעו בבתי כנסת שלהם אף אנו נתקע ואם לאו לאו, והבנתי ממנו שהענין שלא רצה לתקוע בלתי האשכנזים עמו מחמת פקוח נפש כנ"ל, ואמר שאמנם האדר"ת מסכי עימי לחדש את התקיעה ך רבי שמואל סלנט מתנגד לזה, וכאשר שמעתי כלמ זה התייאשתי מתקיעת השופר.
לאר מכן שמעתי את השמועה הבאה אלנו מרוסיה על הרדיפות העלילות והרציחות שסובלים אחינו בית ישראל, רגזתי ואמרתי אל ליבי, לעלות ולשאול את רבי שמואל סלנט למה הוא מתנגד לתקיעת שופר בשבת, וכאשר נכנסתי בביתו, אמרו בני ביתו כי הוא שוכב חולה וחלש על מיטתו, נכנס המשמע לחדרו ואמר לו כי אני רוצה להכנס אליו, מכך לבש את מלבושו העליון וישב על המיטה, ספרתי לו ככל הנ"ל וששמעתי שהוא מתנגד לדין לתקוע בשבת, ענה רבי שמואל כי לא שמע על זה עד כה, ואדרבה בשנת תרמ"ב כאשר היה מדובר שיתקעו בשופר בשבת, היה מצפה לילך לשמוע, ונתתי לו את כל הכתבי יד ופלפל בהם הרבה, ובסופו אמר שאינו יכול להתנגד לתקיעת השופר, אך לעזור לזה אינו יכול כי הוא חלוש ונמצא במיטה, ועל כן הביא את האדר"ת שיסייע לו ברבנות, מיד הבנתי שרק דיבה הוציאו על הגאון שליט"א.
יש לציין כי בספר עיר הקדש והמקדש (שם) כתב את פיסקו של רבי שמואל סלנט באופן קצת שונה שכתב כי שמע מהרב אליהו מרדכי אייזנשטיין כי רבי שמואל סלנט אמר כי אינו מורה להלכה לתקוע, ואם מישהו ישאל את פיו, יורה לו שלא לתקוע, אך אעפ"כ אינו יכול לערער ולמנוע את אלו שכן ילכו לתקוע בשופר, והוסיף מצטער אני שלא דברתי אם מו"ר בחייו על כך אך נאמן עךי עד זה, עכ"ד.
עכ"פ ממשיך הגרע"י לספר שכשמוע את הפסק הברור מפי רבי שמואל הלכתי להאדר"ת, וספרתי לו כל המאורע, וכבר היינו מוכנים ומזומנים לשמור ולעשות את התקיעות בראש השנה הבעל"ט שיחול ביום השבת, כשבשעת המנחה נתקע שלושים קולות אחרי קריאת התורה בבית הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד במותב תרי בי דינא של האשכנזיים והספרדיים ועליהם הגאוניםשליט"א ולצרך עליהם עוד רבנים, וכאש רשמנו ברשימה מעשה שטן הצליח, והגיע יהודי א' תקיף וצעק עלי חירף וגידף ובזעם חטף את הרשימה מן שולחן הרב, ואמר שאני אראה לכם שלא תתקעו בשבת, וכדי שלא חגרום לבזיון התורה, ושלא לגרום לבזיון המצוה, על כן נגמר בינו כי בשנה הבאה נכתוב לגדולים אם הם יאמרו לעשות, ובפרט אשר יש להם יד ושם כנגד המערערים.
במכתב מהאדר"ת לחתנו הראי"ה בשלהי אלול תרס"ד כתב כיי מאחר שמרננים עליו כי רוצה לחדש חדשות, הסחתי דעתי מזה ואין לדבר מזה לעת עתה. ובספר עיר הקודש והמקדש (שם) כותב הרי"מ טקיצי'נקי כי בקיץ תרס"ד אמר לו האדר"ת כי אם בראש השנה הבא הגרע"י יתקע בשבת הלך לשצוע קולו מאחורי הכותל.
