דיני הזכרות בראש השנה ובר"ה שחל בשבת
א. הדין ידוע דמי ששכח להזכיר רצה בשבת וכן יעו"י ביו"ט שצריך לחזור ולברך כדקיי"ל בשו"ע סימן קפח ס"ו. אמנם השוכח יעו"י בר"ח אינו חוזר, והטעם מפורש שם בס"ז: "מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון", ובמ"ב ס"ק כו: "דדוקא בשבת ויו"ט שמחויב לאכול דוקא פת, וא"כ חיוב ברכת המזון קבוע הוא בימים האלה, לכן תקינו רבנן לעכובא ג"כ להזכיר שם מעין המאורע וכמו בתפילה, אבל בר"ח אע"ג שאסור להתענות בו, מ"מ אינו מחויב לאכול דוקא פת, וא"כ אין חיוב ברכהמ"ז קבוע בו, ולהכי לא תקנו חכמים הזכרת מעין המאורע שלו לעכובא בברכהמ"ז, ועל כן אם שכח אין צריך לחזור".
ודבר חידוש כתב המג"א (שם ס"ק ז) לגבי השוכח יעו"י בראש השנה: "דנראה לכאורה דאין מחזירין אותו דהא י"א דמצוה להתענות בראש השנה, וצ"ל דלא חיישינן לסברא הנ"ל. ועיין סימן תקצז דסומכין אהאי סברא אפילו לקולא דאין צריך למיתב תענית לתעניתו, ולכן נ"ל דאומר בר"ה בלא חתימה כמו בר"ח ע"כ".
היינו, דאעפ"י שפסק השו"ע בסימן תקצז ס"א כדעת הסוברים שאין מתענים בראש השנה, מ"מ חיישינן לסוברים שבר"ה יש להתענות, ולהכי דינו כשל ר"ח שאם שכח יעו"י אינו חוזר. והמג"א הוכיח כדבריו שחיישינן להך שיטה, מהא דכתב הרמ"א בסימן תקצז ס"ג לגבי מי שהתענה בר"ה: "ואין צריך למיתב תענית לתעניתו דהא יש אומרים דמצוה להתענות בר"ה", הרי דחיישינן להך שיטה אף לקולא, וא"כ הוא הדין לגבי שכחת הזכרת יעו"י.
והמ"ב בס"ק יט הביא דעת המג"א, וכתב שהאליה רבה חולק עליו וס"ל דחוזר, ולא הכריע. והרבה מפוסקי זמננו נקטו דלמעשה אין לחזור ומשום שספק ברכות להקל[1].
ב. והנה המ"ב בסימן תקצז ס"ק ה כתב: "אבל בלילה של ראש השנה בודאי אסור להתענות לכו"ע כמו בשארי יו"ט". ולפי"ז נראה דאף לדעת המג"א שאין חוזרין על שכחת יעו"י בר"ה, זהו דוקא ביום, אבל בלילה כיון שלכו"ע אסור להתענות הדר דינו להיות ככל יו"ט דלא סגי דלא אכיל וממילא חוזרים. וכן נקט הגר"ז בסידורו, וכן הביא בשמו האלף המגן (סימן תקפג סכ"ט): "ורבי שניאור זלמן פסק דבליל ר"ה חוזר, וביום אינו חוזר".
אמנם נראה דמטעמא אחרינא אין לחזור על שכחת יעו"י בליל ר"ה. דהנה נודע מש"כ החיי אדם בכלל כד ס"י בשם רבי אבלי פאסוועליר: "שאם טעה בליל ראש השנה ולא אמר המלך הקדוש, אינו צריך לחזור, כדין טעה ולא הזכיר יעו"י בליל ר"ח שאינו צריך לחזור, מחמת שאין מקדשין את החודש בלילה, א"כ גם בליל ר"ה הדין כן, שאי"צ לחזור". והשעה"צ בסימן תקפב אות ד הביאו, ותמה: "ולענ"ד לא נהירא, דזה היה שייך רק אם היה מתפלל תפילת חול, משא"כ בזה שמתפלל תפילת יום טוב ממה נפשך אינו יוצא". היינו, דבשלמא הטועה בליל ר"ח ואינו מזכיר יעו"י, מ"מ תפילה יש לו. אבל הטועה בליל ר"ה ולא הזכיר המלך הקדוש, ממנ"פ אינו יוצא, דתפילת ר"ה אין כאן, שהרי לא הזכיר המלך הקדוש, ותפילת חול גם אין כאן שהרי התפלל תפילה של יו"ט[2].
והשעה"צ כתב לתרץ: "ואולי דהוא מיירי שנזכר תכף שסיים הא-ל הקדוש [לאחר כדי דיבור] ולדידיה צריך לסיים בשל חול". ואאמו"ר שליט"א בכרם שמואל סימן לג ס"ק ב כתב לתרץ: "דהג"ר אבא מיירי בר"ה שחל בשבת שאז שפיר הוי תפילה גמורה בז' ברכות, ומה שמוסיף בברכה האמצעית גם קדושת יו"ט אינו מגרע כמובן".
והנה כל קושיית השעה"צ היא רק לגבי הזכרת המלך הקדוש דבזה מנ"פ התפלל שלא כדין וכנ"ל, אבל במי ששוכח יעו"י בברכהמ"ז בזה קיים דינו של רבי אבא בלא שום קושיא. ולפי"ז נראה דמי ששכח יעו"י בליל ר"ה אינו חוזר. וראה מש"כ בכרם שמואל (שם ס"ק א): "מצאתי בהגהות הגרע"א לשו"ע או"ח סימן רסח שכתב: "עיין רבינו יונה פ"ד דברכות דמצדד לדינא בטעה בליל ר"ה והתפלל תפילת חול דאפשר דאין מחזירין דהוי כמו ר"ח דעלמא ולא הזכיר ר"ח דבערבית אין מחזירין עיי"ש". והוא סייעתא גדולה לעיקר חידושו של רבי אבא.
המורם עד עתה; השוכח יעו"י בברכת המזון הן בליל ר"ה והן ביומו אינו חוזר, ביום עפ"י דעת המג"א דחיישינן לשיטות שמתענים בר"ה, וסברא זו שייכת רק ביום ולא בלילה וכמשנ"ת, ובלילה אינו חוזר עפ"י דעת רבי אבא משום שאין מקדשין את החודש בלילה, וסברא זו שייכת רק בלילה לא ביום.
ג. והשתא יש לדון היאך הדין בראש השנה שחל בשבת. והנה אם שכח יעו"י, פשוט שאינו חוזר, דאף אי נימא דבר"ה שחל בשבת לכו"ע אין מתענים, מ"מ אין החיוב אכילה מחמת ראש השנה, והוי כמי ששכח יעו"י בר"ח שחל בשבת שאינו חוזר כמבואר בשו"ע סימן קפח ס"ז, וביאר המ"ב שם ס"ק כח: "ואע"ג דבההוא יומא לא סגי דלא אכיל פת, ההיא משום שבת היא ולאו משום ר"ח, דאכילת פת בר"ח ליכא חיובא". ואם כן הוא הדין בנידו"ד, אע"ג דלא סגי דלא אכיל, מ"מ משום שבת היא ולאו משום ר"ה.
אמנם אם שכח להזכיר רצה, לכאורה הוא תלוי האם לשיטות שמתענים בר"ה אם הוא הדין כשחל בשבת. והנה במהרי"ל (הלכות ימים נוראים דף לו) כתב דכשחל ר"ה בשבת כו"ע לא פליגי דאין מתענים שלא לבטל עונג השבת. אמנם באור זרוע (סימן רנז) כתב דלשיטות דמצוה להתענות בר"ה הוא הדין כשחל בשבת. וכך ס"ל למשנ"ב, דהנה עמש"כ הרמ"א (הו"ד לעיל) דמי שעבר ונתענה בר"ה שאי"צ למיתב תענית לתעניתו משום די"א דמצוה להתענות, כתב המ"ב בס"ק יא: "אפילו חל בשבת", הרי להדיא דלשיטות שמצוה להתענות הוא הדין כשחל ר"ה בשבת.
והגרב"צ פלמן (שלמי תודה, ימים נוראים עמוד קכג) צידד דהשוכח רצה בר"ה שחל בשבת אף להאו"ז והמ"ב חוזר, דלכאורה פשוט דמי שלא מתענה ודאי שיש עליו חובת סעודה, ודוקא בר"ה בלחוד אזי להנך שיטות אין חובת סעודה כל עיקר דר"ה אינו יום שמחויב באכילה, משא"כ כשחל בשבת דבעלמא מחויב בסעודה, א"כ אף כשר"ה חל בשבת ויש רשות להתענות מ"מ כל כמה שלא מתענה חוזר עליו החיוב סעודת שבת וממילא אם שכח רצה מסתבר דלכו"ע יצטרך לחזור. ודימה זאת להא דקיי"ל שמותר להתענות תענית חלום בשבת (או"ח סימן רפח ס"ה, ויעו"ש פרטי הדינים), ובזה פשוט שאם אינו רוצה להתענות דשוב חל עליו חיוב דסעודות שבת וצריך לחזור על שכחת רצה.
אמנם הביא שם דהגראי"ל שטיינמן ס"ל דאף כשחל בשבת אינו חוזר על שכחת רצה, דסו"ס להנך שיטות אין חובת סעודה באותו יום, ולא דמי לנידון תענית חלום, דשאני התם דהטעם שמותר להתענות תענית חלום בשבת הוא משום שהתענית עונג לו דטריד משום רוע החלום (וכמ"ש המ"ב שם ס"ק טו), ולהכי היכא שאינו מתענה אלא אוכל הרי גילה בדעתו שהתענית אינה עונג לו ושפיר הדר עליה החיוב לאכול סעודת שבת, משא"כ בר"ה שחל שבת הלא הטעם שמותר להתענות הוא משום עצמו של יום, וא"כ אף אם אכל סו"ס לאותה שיטה לא רמי עליה חיוב אכילה ואמרינן אי בעי לא אכיל ואינו חוזר, ודפח"ח.
ד. אמנם לענ"ד נראה דמטעמא אחרינא יש לחזור על שכחת רצה. דהנה עיקר דעת המג"א שאין לחזור על יעו"י בר"ה משום דחיישינן להנך הסוברים שיש להתענות בר"ה צ"ע, דהלא יש סיעת ראשונים הסוברת שבכל יו"ט אין חוזרים על שכחת יעו"י, משום דסברי שאין חובת אכילת פת ביו"ט (מלבד ליל ט"ו דניסן ותשרי), הביאם הטור באו"ח סימן קפח[3], ואם לזה לא חש המג"א למה זה חש לשיטות דחויות שיש להתענות בר"ה.
וצ"ל דהיא הנותנת, דהיות ובלא"ה דעת כמה מהראשונים שבכל יו"ט אין חובת אכילת פת ואין חוזרין על שכחת יעו"י, א"כ נהי דבזה לא פסקינן כוותיהו, מ"מ ס"ל להמג"א דבאופן שיש שיטה נוספת שאין חובת אכילה – בזה ודאי יש לחוש ואין לחזור מספק.
ואם כנים הדברים נמצא שכל דברי המג"א אמורים רק בר"ה לחוד שהוא יו"ט ובלא"ה כמה מהראשונים סוברים שאין לחזור על שכחת יעו"י וכמשנ"ת, אבל לגבי שבת ל"ש כל זה, דבשבת לכו"ע יש חובת אכילת פת וחוזרים על שכחת רצה, וא"כ אף אם אי נימא דלשיטות שמתענים בר"ה הוא הדין כשחל בשבת, מ"מ יש למעשה יש לחזור על שכחת רצה.
[1] ונשים פשיטא דאינם צריכות לחזור על שכחת יעו"י דהלא דעת הגרע"א (שו"ת סימן א) דבכל יו"ט אינם חוזרות על יעו"י.
[2] ובזכרון שמואל סימן כב ס"ק ב כתב ליישב דרא"פ סובר דאף אם נקטינן להלכה דאם לא אמר המלך הקדוש מחזירין אותו, אי"ז משום דכך נוסח התפילה וממילא חשיב כלא התפלל, אלא הוי הזכרה וכדין הזכרות שאם לא אמר מחזירין אותו, וא"כ ממילא לא הוי תרתי דסתרי דהרי חשיב תפילה אף בלא הזכרה אלא דצריך להזכיר, ולענין זה דצריך לחזור ולהתפלל משום הזכרה בזה יש הקולא דכיון דאין מקדשין את החודש בלילה אינו חוזר כמו בר"ח. וכן הביא בשלמי תודה (ימים נוראים עמוד קכה) לתרץ בשם הגאב"ד דפוניבז'.
ולא הבנתי כלל מה יושיענו זה, לו יהי שהזכרת המלך הקדוש אי הזכרה גרידא, מ"מ קושיית השעה"צ שרירה וקיימת, דמנ"פ, אי נקטינן דלא קידשו את החודש ואכתי לא ר"ה, א"כ בחינם התפלל תפילת יו"ט, ואי נקטינן שקידש החודש א"כ חסרה לו הזכרה דהמלך הקדוש שמעכבת בכל עשי"ת. וכן תמה בשלמי תודה שם.
[3] וכן הורו למעשה הבן איש חי פרשת חוקת אות כא והכף החיים סימן כד. וכן המנהג אצל רבים מבני ספרד.
