אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ

בכל מתגוננים, הן בחוסר מודעות מגוחך, והן בתירוצים מפולפלים, כל אדם צודק אצל עצמו, ואין רואה שום חוב לעצמו, אלא כאשר נהנה להשתכשך במי מדמנת האשמה. כדי להיות ברור עם עצמו אמיתי ונוקב, עליו לעבור שבע מדורי כנות ולטבול בנהר דינור של אותנטיות. הנפש החמקמקה כל כך שיכולה לראות המון רוע בזולתה אך אפס אצל עצמה, לפעמים שואלת את עצמה, ומי אני בכלל?! האם אי פעם אוכל לצייר את קווי המתאר של הסתירות הפנימיות, והחוקים הפנימיים שהיא יוצרת מדי פעם, גם את שרטוט הגבול של הקו האדום, שכה ידוע בכל שיח, אינה יכולה לשרטט על נכונה, כי האדום הופך לוורוד כהה, ומשם לאדמומית פחות קשוחה, ואחר כך היא מתאיידת, והקו עובר מקום, הגבולות האישיים שנפרצים, ההיתרים האישיים הסודיים שאין להם על מה לסמוך כי אם, כמובן, על עצמו...

וכאשר האדם מחנך את ילדיו או חניכיו, והוא חש כי המלים אינם מסוגלות לפצוע את השריון העצמי שלו, הענינים מפליגים עד ממדים מצחיקים ממש. כך יכול אדם לשבת ולשוחח עם נער על שמירת העינים, כשהוא בגילו המתקדם, כבר לא חש לדרכא אחרינא, משום שכמובן אין יצרו גובר עליו, הוא אומר דבר תורה בשולחן נגד מריבות ולשון הרע, והנוכחים משותקים בהפתעה כי רק אתמול היו עדים לשיחת טלפון שלא פסחה על אף אחד מהשבעה עשר לאוין, זהו, שכדי שהאדם יבחן את עצמו ממקומו האמיתי, הוא יכול רק אם הוא יסכים להחשף, לא בפני אחרים, זה כבר יותר מדאי, אבל לפחות להצלב בינו לבין עצמו בכידוני אמת נוקבים ויורדים עד תהום רבה. יש ואנשים מנהלים יומנים אישיים מפליאים, שם הם מרמזים על חיים מלאי עשיה, כשהצנזורה הפנימית עובדת כמאליה ללא מאמץ, הם אינם משכתבים את המציאות, אלא יוצרים אותה מחדש כשבעיני רוחם הם רואים את הקורא הנדהם,

אך אותה קריאת הלב הפנימית, עם חסר ויתר, אין מי שיקרא כי אם בוחן כליות ולב, עמו, כמרומז כבר, הם די מסתדרים, האהבה שלהם לאלוקים היא דו סטרית, ולא בגלל שיש בהם אהבת הבורא, אלא הם אינם רואים אותו כלל, ומשכך אהבתם את עצמם זה מספיק כדי לתרץ עוד כמה תירוצים על אבדן האימון האישי במושג הזה. חיים שלמים יכול אדם לשרבט זיוף ללא הפסקה, כשחייץ ברור יש בין למה שהוא מראה את עצמו לבין מה שהוא הנהו.

בשעת חסד ממרומים, כשיד שלוחה מן השמים לגאול את איש הניגודים ממחוז כזביו הבלתי נלאים, הוא עשוי להרתע, וגם להדחיק מידית הרהור אודות שינוי, כי תובנה זרה שכזו עלולה חלילה לפגום ביצירה הנפלאה שהוא, והלוא הוא חייב להיות שמח ומרוצה, כל ספרי המודעות מלאים מזה, איך שאדם צריך לחשוב על עצמו רק טוב, גם אם הוא נוצר כעת במוחו הקודח. נכון שהנקודות הטובות חשובות לציון, אך הוא לא מציין אותן בכלל, רק איך שהן תשרתנה את גברת המושלמות שהרכיב לראשו... כמה טוב קורה לאדם, שביום מן הימים, מתעורר, וחושב​