שבעה שבועות בעומר

'היום ארבעים ותשעה ימים... שהם שבעה שבועות...'

לב מי לא פעם עת מישש בלשונו מילים יקרות אלו.
מחר נגיע אל היום, לו ייחלנו וציפינו קרוב לחודשיים. נזכה לקבל שוב את התורה הקדושה. נזכה להיכנס תחת עולה של תורה.

ומאידך - שמחה עצומה מזדחלת ופורצת ממעמקי הלב. הן זכינו להשלים מצווה חשובה, אשר שבעה שבועות קיימנוה יום יום.
אכן, מצווה נדירה היא, ואיתה שמחתה המיוחדת לה.

---

אך עלינו לזכור, כי בכל מצווה ומצווה טמונה שמחה עד אין קץ. צריך רק לשים לב אליה.

אם היינו שמים אל ליבנו כי רק בתוך דקות ספורות מעת קימתנו אנו מברכים חמשה פעמים 'אשר קדשנו במצוותיו',
כמה מאושרים היינו.