ונשמח בדברי תלמוד תורתך

ליל שבועות. לילה כיום יאיר. כמה אותיות של תורה מתעופפות בחללו של עולם. הלוא בעת שיש ביטול תורה - דין יש בעולם, וכבר זכה מי שזכה למה שזכה, שלמד בעת שכולם היו עסוקים בפורים במצוות היום, ומצא זמן ללמוד. וכשהזמן כולו מוקדש על ידי כל ישראל הכשרים כמעט להגות בתלמוד תורתך באהבה, כמה אור יש בעולם, כמה חסדים ורחמים עד שנכתב בשם האר"י, שכל הוראת חייו של אדם תלויה בלילה הזה, ואם לא יירדם אף לרגע - הלוא מובטחת לו שנתו. מי יראה דברים אלו כתובים עלי ספר, ולא יתעורר במעוזו להיות ניעור ולשמור בשמירה מעולה על הלילה הקדוש הזה!
אלא שצריך לזכור, כי אין הצר שווה בנזק המלך, יש ואנשים עושים דברים בשביל סגולה, ולא עלתה להם, הן אמת שאנו אוהבים לקבל את כל מה שהבטיחו לנו, אך זהו רק ההיכי תמצי לגלות לנו את עומק הסוד של אותו לילה, אך הדברים הם גבוהים מזה הרבה. הלוא אם כך מקבלים על לילה אחד של לימוד התורה, כמה חשוב ויקר בעיני ה' הלימוד של הלילה הזה, כמה רוצה ה' את יראיו ואת המייחלים לחסדו, שהם נעשים עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, ואם הזוהר הקדוש משבח את הלימוד של כל לילה, וכמו שדורש על הפסוק היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני, והבורא יתברך לומד עם הצדיקים בגן עדן, ואורייתא קדישא דלתתא מתחברת עם תורת ה' דלעילא, אזי גם אם לא היו מבטיחים לנו שום הבטחה על הזכות להיות ניעורים בלילה - הלא לא היינו יכולים להרדם בלילה הזה כלל וכלל.
מי שמכניס לתוכו מחשבות כאלו, וחושב על קדושת בוראנו וקדושת תורתו הק', לא יחשב מלהיות 'מונח' בסוד היום והלילה, ולא יצטרך לחפש עצות כיצד להיות ער, וגם לא יכנס ללחץ אישי וגשמי מהשבועות הזה, אלא יהיה דומה לחתן ביום חופתו, שלא מעניין אותו שום דבר צדדי וכולו מואר ולוהט במהותו של הענין שהוא בתוכו, ונעשה למענו וכו'. כן הדבר הזה, קדושת הלילה לא מתחילה מהאמירה של תיקון ליל שבועות, או משמר קדוש של חברותא בלימוד גפ"ת וסוגיא, אלא כל השבועות כולו, החל מטבילתו בערב החג, כשהוא מטהר את עצמו לרגל החתונה הגדולה שרועשת בעולם והוא כפרט בתוך הכלל הקדוש, זוכה לזכות חנם שאין כמוה - - - והמשך בתפילת ערבית של ליל שבועות, עם קצת התבוננות, ועדיף הרבה, בעת אמירת המילים - אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת - רק לחשוב שה' הוא המלמד, חי החיים המחיה אותי - נותן לי את התורה ביום זה... על כן... ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תלמוד תורתך...
הופס, מה זו השמחה הזו, מילא ללמוד הצטוינו, אבל לשמוח? פשיטא! זה הפועל יוצא, של מי שלומד באמת בשביל הקב"ה, שיודע למה לומדים ואת תורת מי לומדים, ולפני מי לומדים... וכי תימא, כולנו יודעים, כולנו מבינים, אך בוודאי ככל כמות השמחה שנשקיע בחג השבועות שהכל מודים דבעינן נמי לכם - כולם מודים, שביום כזה, השמחה אינה צריכה לצווי מיוחד, אם הוא חג של תורה, הוא חג של שמחה. ומי שיודע את העריבות, הידידות, הנעימות וכו' שיש בתורה, מתמלא שמחה מכל אות ותיבה שלומד בתורה.
ושמחה עצומה לא נותנת לישון, היא מביאה חיות והרגשה של כל האברים, לכן כדאי לעשות פסק זמן בערב יום טוב, ולהתכונן בהכנה נפשית על הדבר הזה, לא כל כך העיון בספרים, כמו ההבנה הפנימית מה הולך להיות כאן, וכמה רחוק הדבר מליקוט הסגולה לגבי עצם הזכות ללמוד בלילה הזה, ולהיות שותף בדברים הנוראים שקורים בשמי מרומא עלאה, וזו סגולה גדולה שלא להרדם, כי מי יכול להרדם בליל שבועות? ולכן כל הסעודה היא תורה, תפילת ערבית היא תורה, הכל תורה ממש... וכשבאים לבית המדרש עם כזו הכנה פנימית, שכבר כמה שעות אני מחובר לתורה, מורשה - מאורסה, וארשתיך לי לעולם, מלילה זה ואילך עד ליל שבועות הבא עלינו לטובה, נזכה לחג מיוחד במינו.​