מחשבות לפני חג השבועות

אני לא יודע מה אתכם, אבל אצלי לפני כל חג שבועות יש מאבק פנימי.
האם השנה אני אסיים את כל תיקון ליל שבועות, או שלהיפך - השנה אני אשב ואלמד כל הלילה גמרא בעומק העיון.
צדדי הספק הם כך:
מצד אחד, ידוע גודל מעלת אמירת התיקון.
אבל מצד שני, אחרי שאני לומד כמה דפים בעומק העיון אין לתאר הרגשת הרוממות וקרבת האלוקים שמתעוררים בי לגודל מתיקות תורת ה' הקדושה.
ואת ההרגשים האלו אין לי אחר אמירת כל התיקון.
וכאן עולה השאלה - מה יותר חשוב?
האם אמירת התיקון או ההרגשים המרוממים?
אני עדיין לא הצלחתי להחליט השנה מה אעשה.
אשמח לשמוע דעת הרבנים.