אז מה עשיתי למעשה בליל שבועות?

כהמשך למה שכתבתי פה:

למעשה, לא יכולתי לוותר על אמירת התיקון.
התחלתי לאמרו לפני תפילת ערבית, המשכתי פה ושם בין המנות בסעודה - כמובן בלי שזה יפגע באווירה הכללית.
אמרתי גם מהר יחסית.
גמרתי את התיקון בערך באחד וחצי בלילה, ואחרי הספקתי ללמוד עוד שתי דפים בעומק העיון.
אין לתאר את הרגשת הרוממות שקיבלתי אחרי הלילה המתוק הזה.
לתחושתי זו היתה הרגשה יותר מרוממת מאשר אילו הייתי רק לומד בעיון או רק אומר את התיקון.
השילוב של שניהם, גורם לסיפוק הרבה יותר גדול.
כמובן שזה לא קל גם לגמור את התיקון מהר וגם ללמוד אחרי זה בעיון, אבל זה שווה.