ירושלמי ר"ה פ"ד ה"ז. הקשיות על המשנה: א. מה הטעם שאומרים עשרה פסוקים של זכרונות מלכיות ושופרות?
ב. ת"ק ס"ל מתחיל בתורה אח"כ כתובים ואח"כ משלים בנביא, מה טעם של סדר זה.
ג. שיטת ר' יוסי למס' המובא בפנ"מ דמשלים בתורה ולכאורה זהו השי' שהקרבן העדה מפרש הת"ק שאח"כ תנ"ך משלים בתורה מה טעם משלימים אח"כ בתורה.
והנה בפנ"מ יש תירוץ על זה, כי בעצם כתובים נכתבו קודם נביאים כי דוד המלך ושלמה היה קודם רוב הנביאים. – ויותר מבואר ברמב"ם פ"ג דשופר ה"ח, ששלשה דכתובי הן דוקא מספר תהלים - ואכן צ"ב למה אנו אומרים בדרך כלל "תנ"ך".
והנה בתוס' לב. ד"ה מתחיל מקשי' קושיא זו מכח מגילה לא. ומתרצי' תירץ זה של הפנ"מ אמנם לכאו' שם במגילה ג"כ מביאים פסוקים פסיקו דכתיבים שקדמו לנביאם והדרי קושיא לדוכתי למה מקדימין שם נביאי.
ובפי' רבינו מנוח על הרמב"ם פ"ג ה"ח מקשה מכח מגילה כז. שלא יניח כתיבים ע"ג נביאים הרי לנו שנביאים חשיבי יותר. ועיי"שש שי"ל עוד תירוץ.
שם. כנגד עשרה קילוסין. מה השייכות של הילולים למלכות. והקושיא הוא יותר חמור, כי הטעם שכתבו המפרשים הוא משום שנאמר בה "בתקע שופר" א"כ זהו יוכל להיות הטעם של עשרה שופרות וענין הקרבנות היו יכול להיות הטעם למלכות.
ובבלי לב. מקשי' רק הני עשרה מלכיות כנגד מי, ומיישב ג' מהלכים, א. כנגד עשרה מילולים. ב. כנגד עשרת הדברות. ג. כנגד עשרה מאמרות, ולא מקשי' כלל כנגד מי אמרי' זכרונות שופרות וזהו פלא.
וראיתי בר"ח שלא גרס הני עשרה "מלכיות" אלא הני עשר כנגד מי, ולפי גי' מיושב שמקשה על כל הפסוקים יחדיו.
וראיתי בר"ן על הרי"ף שכתב כן על הגמ' "ומשמע די' פסוקים דמלכיות ובזכונות ובשופרות כולהו אהני עשרה אסמכינהו" ע"כ. ולפי"ז אין צריך למצוא ענין מלכיות בכולן, אלא צריכין למצוא איזה שייכות לענין ר"ה.
אמנם לפי הפשטות הקושיא הוא רק למצוא מקור של עשרה פסוקי מלכיות.
והנה עי' מהרש"א לב: ד"ה כי ה' הוא האלקים, דמפרש שענין מלכיות הוא ענין שתמליכוהו עליכם להאמין במציאתו ואחדותו.
ולפי"ז י" ל שכל הני ג' הוא עניני אמונה במציאתו ואחדותו. דעשרה הילולים של מזמור ק"נ מבואר בסידור אריז"ל שכל הללו הוא ענין של ספירה אחת יעו"ש, וענין אחדות הבורא מתבטאה במה שכל מדה הוא קשור אליו, ואין שום מדה חוץ ממנו, כמש"כ בזרע קודש ע"מ שאמרי' בסוף כל המדות בויברך דוד ואתה מושל בכל שה' מושל בכל המדות. ועשרת הדברות הרי הוא פשוט שעיקרה הוא ב' דברות שמפי הגבורה שמענו, שזהו ענין מציאתו ואחדותו. ועשרה מאמרות, זהו יסוד האמונה במציאתו ואחדותו כמו שמבואר בתניא שער היחוד והאמונה.
ובדרך חדשה י"ל שכל אחד מהני מקורות הוא מקור לאחד מן הענינים שמזכירין בתפילה וע"ד היורשלמי שלכל ענין מצאה רמז אחר. וי"ל כי עשרה הילולים הוא נגד שופרות כמו שמפורש בגמ' דכתיב בהו הללו בתקע שופר. ומלכיות הוא נגד עשרת הדברות כמו שביארנו, שבעשרת הדברות מבואר ענין אחדותו ומציאתו ית', וזכרונות מבואר במהרש"א הוא ענין אמונה בשכר ועונש, וזהו נגד עשרה מאמרות, וכמו שמבואר באבות הטעם שנברא העולם בי' מאמרות ליתן שכר טוב לצדיקים ופורעניות לרשעים, הרי מעשרה מאמרות מבואר ענין שכר ועונש.
וגם י"ל להיפך שמלכיות (אמונה במציאתו ואחדותו) הוא נגד י' מאמרות שעל ידי שמאמינים שהוא אמר ויהי, ותמיד מחדדש העשרה מאמרות מתחדש האמונה במציאתו ואחדותו ית"ש, וזכרונות הוא נגד עשרת הדברות שבעשרת הדברות מבואר הענין משילום שכר טוב לאוהבו, וכן בכבד את אביך כתיב ביה למען יאריכון ימיך שזהו ענין שכר ועונש.
שם. שופרות כנגד קרבנות ובפירוש הגרח"ק שמשום שתוקעין על הקרבנות בחצוצרות תקנו כנגדו שופרות, ולכאור' ענין חצוצרות לחוד ושופרות לחוד.
ב. ת"ק ס"ל מתחיל בתורה אח"כ כתובים ואח"כ משלים בנביא, מה טעם של סדר זה.
ג. שיטת ר' יוסי למס' המובא בפנ"מ דמשלים בתורה ולכאורה זהו השי' שהקרבן העדה מפרש הת"ק שאח"כ תנ"ך משלים בתורה מה טעם משלימים אח"כ בתורה.
והנה בפנ"מ יש תירוץ על זה, כי בעצם כתובים נכתבו קודם נביאים כי דוד המלך ושלמה היה קודם רוב הנביאים. – ויותר מבואר ברמב"ם פ"ג דשופר ה"ח, ששלשה דכתובי הן דוקא מספר תהלים - ואכן צ"ב למה אנו אומרים בדרך כלל "תנ"ך".
והנה בתוס' לב. ד"ה מתחיל מקשי' קושיא זו מכח מגילה לא. ומתרצי' תירץ זה של הפנ"מ אמנם לכאו' שם במגילה ג"כ מביאים פסוקים פסיקו דכתיבים שקדמו לנביאם והדרי קושיא לדוכתי למה מקדימין שם נביאי.
ובפי' רבינו מנוח על הרמב"ם פ"ג ה"ח מקשה מכח מגילה כז. שלא יניח כתיבים ע"ג נביאים הרי לנו שנביאים חשיבי יותר. ועיי"שש שי"ל עוד תירוץ.
שם. כנגד עשרה קילוסין. מה השייכות של הילולים למלכות. והקושיא הוא יותר חמור, כי הטעם שכתבו המפרשים הוא משום שנאמר בה "בתקע שופר" א"כ זהו יוכל להיות הטעם של עשרה שופרות וענין הקרבנות היו יכול להיות הטעם למלכות.
ובבלי לב. מקשי' רק הני עשרה מלכיות כנגד מי, ומיישב ג' מהלכים, א. כנגד עשרה מילולים. ב. כנגד עשרת הדברות. ג. כנגד עשרה מאמרות, ולא מקשי' כלל כנגד מי אמרי' זכרונות שופרות וזהו פלא.
וראיתי בר"ח שלא גרס הני עשרה "מלכיות" אלא הני עשר כנגד מי, ולפי גי' מיושב שמקשה על כל הפסוקים יחדיו.
וראיתי בר"ן על הרי"ף שכתב כן על הגמ' "ומשמע די' פסוקים דמלכיות ובזכונות ובשופרות כולהו אהני עשרה אסמכינהו" ע"כ. ולפי"ז אין צריך למצוא ענין מלכיות בכולן, אלא צריכין למצוא איזה שייכות לענין ר"ה.
אמנם לפי הפשטות הקושיא הוא רק למצוא מקור של עשרה פסוקי מלכיות.
והנה עי' מהרש"א לב: ד"ה כי ה' הוא האלקים, דמפרש שענין מלכיות הוא ענין שתמליכוהו עליכם להאמין במציאתו ואחדותו.
ולפי"ז י" ל שכל הני ג' הוא עניני אמונה במציאתו ואחדותו. דעשרה הילולים של מזמור ק"נ מבואר בסידור אריז"ל שכל הללו הוא ענין של ספירה אחת יעו"ש, וענין אחדות הבורא מתבטאה במה שכל מדה הוא קשור אליו, ואין שום מדה חוץ ממנו, כמש"כ בזרע קודש ע"מ שאמרי' בסוף כל המדות בויברך דוד ואתה מושל בכל שה' מושל בכל המדות. ועשרת הדברות הרי הוא פשוט שעיקרה הוא ב' דברות שמפי הגבורה שמענו, שזהו ענין מציאתו ואחדותו. ועשרה מאמרות, זהו יסוד האמונה במציאתו ואחדותו כמו שמבואר בתניא שער היחוד והאמונה.
ובדרך חדשה י"ל שכל אחד מהני מקורות הוא מקור לאחד מן הענינים שמזכירין בתפילה וע"ד היורשלמי שלכל ענין מצאה רמז אחר. וי"ל כי עשרה הילולים הוא נגד שופרות כמו שמפורש בגמ' דכתיב בהו הללו בתקע שופר. ומלכיות הוא נגד עשרת הדברות כמו שביארנו, שבעשרת הדברות מבואר ענין אחדותו ומציאתו ית', וזכרונות מבואר במהרש"א הוא ענין אמונה בשכר ועונש, וזהו נגד עשרה מאמרות, וכמו שמבואר באבות הטעם שנברא העולם בי' מאמרות ליתן שכר טוב לצדיקים ופורעניות לרשעים, הרי מעשרה מאמרות מבואר ענין שכר ועונש.
וגם י"ל להיפך שמלכיות (אמונה במציאתו ואחדותו) הוא נגד י' מאמרות שעל ידי שמאמינים שהוא אמר ויהי, ותמיד מחדדש העשרה מאמרות מתחדש האמונה במציאתו ואחדותו ית"ש, וזכרונות הוא נגד עשרת הדברות שבעשרת הדברות מבואר הענין משילום שכר טוב לאוהבו, וכן בכבד את אביך כתיב ביה למען יאריכון ימיך שזהו ענין שכר ועונש.
שם. שופרות כנגד קרבנות ובפירוש הגרח"ק שמשום שתוקעין על הקרבנות בחצוצרות תקנו כנגדו שופרות, ולכאור' ענין חצוצרות לחוד ושופרות לחוד.