במדרש רבה (בראשית כב, יג, ויקרא י, ה) ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא וכו' רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח וכו' פגע בו אדם הראשון בקין, אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אם כך היא כחה של תשובה, ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת. וצ"ב סברתו דלא מועיל תשובה, וגם מהו שאמר מזמור שיר ליום השבת.
ועפ"י הנ"ל ג"כ יתבאר מה שכתבו בספה"ק דמה דאיתא בשבת (פח:) דהקב"ה א"ל למשה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, החזר להם שגדולה "תשובה" שמגעת עד "כסא כבודי", ושם מבואר בין השאר שמשה אמר להם אב ואם יש לכם, וי"ל דכאן אמר משה להם שמועיל תשובה, עפ"י היפה תואר הנ"ל שכל החטא היה משום דמלאכים אין להם פריה ורביה ומשו"ה צריך לשוב, כלומר דתשובה מועיל רק משום שהקב"ה ידע שיחטא האדם, ע"כ אמר להם, כלום יש לכם אב ואם היינו שאין לכם ענין פריה ורביה וע"כ אין חוטאין וע"כ אין מועיל לכם תשובה, משאי"כ ישראל, שיש להם פריה ורביה מועיל תשובה, והבן.
כשראה האדם שנתנו לו אשה מזה הבין שצריך לאכול מן העץ
וי"ל עפ"י מה שפירש היפה תואר (מובא באמתחת בנימין [קהלת ג ב]) הפסוק האשה אשר נתתי עמדי היא נתנה לי מעץ, דהקב"ה ברא המלאכים הקיימים באישים ואינם מתים לכך אין בהם פריה ורביה אבל אנשים שיש בהם מיתה ואין קיימים באישים לכך קיימים במין שיש להם נשים ופרים ורבים. והנה לאדם הראשון היה קשה, אם היה בדעתו יתברך שיחיה לעולם ויהיה קיים באישים למה נתן לו אשה שיפרה וירבה, אלא ודאי שימות ויצטרך לאשה שיהיה קיים במין, וזהו אומרו האשה אשר נתתי עמדי היא נתנה לי מעץ ואוכל, רוצה לומר ממנה למדתי שרצונך שאאכול ואמית דאל"כ למה לי אשה כנ"ל, עכ"ל.משבת מוכח שמועיל תשובה
והנה בטעם התשובה כתיב כי לא יחפוץ במות המת כי אם שישיב ויחיה, אבל כשראה אדם הראשון שרוצה הקב"ה שימות כיון שנתן לו אשה עכ"ח מופרך הטעם שלא יחפוץ במות וע"כ סבר שאינה מועיל תשובה, אבל כששמע מקין שמועיל תשובה, ועכ"ח שרוצה הקב"ה שיחיה האדם, וע"כ אמר מזמור שיר ליום השבת כלומר שמזמר להקב"ה על שנתן היום השבת, כפי שמבואר באוה"ח הק' שהעולם היה לו כח לקיים רק על ששה ימים וע"י שבת נותן כח לבריאה לעוד ששה ימים, ועד כה תמה למה צריך להבריאה כיון שאמות אבל אם באמת רצה הקב"ה בחיות האדם כדמוכח מדמועיל תשובה ע"כ טוב ה' אשר נתן לנו היום מנוחה ליתן חיות חדש לששת ימי המעשה, והבן.טעותו של אדם הראשון - הקב"ה לא רוצה כל פרט ופרט רק בכלל האנשים
ועדיין צ"ב דאם רצה הקב"ה שיחיה למה ברא עזר כנגדו זה אשתו הלא קיום המין יתכן גם באישים וי"ל דטעותו היה שסבר שהקב"ה שמר על האדם רק בכלליות על כל המין ולא על כל פרט ופרט מהמין ג"כ, תמה דאף ע"י אישים יתכן לקיום המין, אבל חטא בזה דאליבא דאמת אינה כן רק הקב"ה רצה בקיום הפרט ג"כ (ועיין בישמח משה פר' בראשית ד"ה ויעש אלקים, בשם העקרים (מאמר שלישי פט"ו) דזהו אכן הוי חטא קין עיי"ש) וע"כ אפילו את"ל שהקב"ה רוצה שיחיה לעולם מכ"מ ברא האשה כדי שיפרה וירבה שרוצה בכל פרט ופרט כן נ"ל.מהד' מינים מוכח שהקב"ה רוצה בכל פרט ופרט ממין האנושי
ועפי"ז יתבאר המדרש (מובא בדברי יהונתן אמור כח) ולקחתם לכם ביום הראשון לכפר על מעשה ראשון דהיינו חטא אדם הראשון. וצ"ב, וי"ל עפ"י שראיתי בספר מדבר יהודה (בדרשות לסוכות) שהד' מינים מרמזין חשיבות האדם שהקב"ה כל עיקר ותכליתו בבריאת העולם הוא לאנשים דוקא ולא למלאכים, והראיה שהעליונים משמשים לתחתונים עיי"ש מה שהאריך, והיוצא מדבריו הוא שכל פרט ופרט מאנשים רוצה הקב"ה בקיומו, עיי"ש, א"כ כשהקב"ה מצוה ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' הד' מינים שמראין שהקב"ה רוצה בכל איש ישראלי בפרט א"כ מזה מוכח טעותו של אדם הראשון וצריך לכפר עבורו והבן.ועפ"י הנ"ל ג"כ יתבאר מה שכתבו בספה"ק דמה דאיתא בשבת (פח:) דהקב"ה א"ל למשה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, החזר להם שגדולה "תשובה" שמגעת עד "כסא כבודי", ושם מבואר בין השאר שמשה אמר להם אב ואם יש לכם, וי"ל דכאן אמר משה להם שמועיל תשובה, עפ"י היפה תואר הנ"ל שכל החטא היה משום דמלאכים אין להם פריה ורביה ומשו"ה צריך לשוב, כלומר דתשובה מועיל רק משום שהקב"ה ידע שיחטא האדם, ע"כ אמר להם, כלום יש לכם אב ואם היינו שאין לכם ענין פריה ורביה וע"כ אין חוטאין וע"כ אין מועיל לכם תשובה, משאי"כ ישראל, שיש להם פריה ורביה מועיל תשובה, והבן.