כ' הגר"א דשמונה ימים דגומרים בהם ההלל הם כנגד ו' ימי פסח ור"ה ויו"כ.
ונראה ליתן קצת טעם כי טעם דאין גומרים ההלל בפסח משום מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה,
וכל חיסרון זה הוא שלא לומר על מפלת המצרים אך על הצלת ישראל יש טעם לומר שירה.
הטעם דאין אומרים שירה בר"ה ויו"כ כ' משום אפשר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים ואתם אומרים שירה,
וכל חיסרון זה הוא קודם הדין, אך אחר הדין יש לומר שירה על זכייתם בדין.
והנה בגמרא ר"ה יח כ' דכיון דבטלה מגילת תענית היה צריך ליבטל מצוות חנוכה, ומה דלא בטלה משום דמפרסם ניסא, והביאור לא משום ההצלה מהיונים אלא משום שהתפרסם הנס שנעשה לישראל.
הביאור בזה הוא שכל חג לדורות הוא חג דאנו קיימים מכוחו, וכיון דאנו עדיין בגלות אין לנו הרווחה מההצלה של חנוכה, ורק הוחלפה גלות זו בגלות אחרת, וכל חנוכה הוא על הנס שסימל את תקומת ישראל בתוך הגלות.
ולפי"ז יתבאר מה השייכות להודות על יציאת מצרים דבזמנו לא היה תקומת ישראל בגלות מצרים אלא בכלוי המצרים יצאו ישראל לחירות, וע"ז יש טענת מעשה ידי טובעים בים, אבל בחנוכה שיש תקומת ישראל גם בתוך הגלות יש מקום גם ליציאה לחירות דמצרים, מצד תקומת ישראל ולא מצד נפילת מצרים
וכן זמן תקומת ישראל אחר הדין דר"ה ויו"כ הוא זמן של הודיה על זכייתם בדין אחר דכבר אין ספרי חיים וספרי מתים פתוחים.
ונראה ליתן קצת טעם כי טעם דאין גומרים ההלל בפסח משום מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה,
וכל חיסרון זה הוא שלא לומר על מפלת המצרים אך על הצלת ישראל יש טעם לומר שירה.
הטעם דאין אומרים שירה בר"ה ויו"כ כ' משום אפשר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים ואתם אומרים שירה,
וכל חיסרון זה הוא קודם הדין, אך אחר הדין יש לומר שירה על זכייתם בדין.
והנה בגמרא ר"ה יח כ' דכיון דבטלה מגילת תענית היה צריך ליבטל מצוות חנוכה, ומה דלא בטלה משום דמפרסם ניסא, והביאור לא משום ההצלה מהיונים אלא משום שהתפרסם הנס שנעשה לישראל.
הביאור בזה הוא שכל חג לדורות הוא חג דאנו קיימים מכוחו, וכיון דאנו עדיין בגלות אין לנו הרווחה מההצלה של חנוכה, ורק הוחלפה גלות זו בגלות אחרת, וכל חנוכה הוא על הנס שסימל את תקומת ישראל בתוך הגלות.
ולפי"ז יתבאר מה השייכות להודות על יציאת מצרים דבזמנו לא היה תקומת ישראל בגלות מצרים אלא בכלוי המצרים יצאו ישראל לחירות, וע"ז יש טענת מעשה ידי טובעים בים, אבל בחנוכה שיש תקומת ישראל גם בתוך הגלות יש מקום גם ליציאה לחירות דמצרים, מצד תקומת ישראל ולא מצד נפילת מצרים
וכן זמן תקומת ישראל אחר הדין דר"ה ויו"כ הוא זמן של הודיה על זכייתם בדין אחר דכבר אין ספרי חיים וספרי מתים פתוחים.