כמה זה רע... כמה זה מר...

"הֲלוֹא־זֹ֖את תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עָזְבֵךְ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ בְּעֵ֖ת מֽוֹלִכֵ֥ךְ בַּדָּֽרֶךְ׃ יח וְעַתָּ֗ה מַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר וּמַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר׃ יט תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָֽעָתֵ֗ךְ וּמְשֻֽׁבוֹתַ֨יִךְ֙ תּֽוֹכִחֻ֔ךְ וּדְעִ֤י וּרְאִי֙ כִּֽי־רַ֣ע וָמָ֔ר עָזְבֵ֖ךְ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ וְלֹ֤א פַחְדָּתִי֙ אֵלַ֔יִךְ נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָאֽוֹת" (ירמיהו ב')

בטח לכל אחד זה קרה...

שהוא היה באיזה שהוא אירוע, אכל מה שאכל, וחטף קלקול קיבה רציני...

בפעם האחרונה שזה קרה לי, כמעט נשבעתי בהן צדקי שמעתה ואילך, לפני שאכניס דבר כל שהוא לפה שלי אבדוק אחריו בדקדוק רציני מה איכותו, והאם הוא מתאים לקיבתי העדינה, ולא – ארחק ממנו כמטחווי קשת.

כמה התחרטתי על אותו רגע אומלל שבו הכנסתי את אותו מאכל לפי, אמנם בשעת מעשה נהנתי מהמאכל הטעים, אך כמה אני מתייסר עכשיו בגינו... לעולם לא אחזור על טעות זו שוב!!!

זה מה שאומר לנו בורא עולם!!!

"תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָֽעָתֵ֗ךְ וּמְשֻֽׁבוֹתַ֨יִךְ֙ תּֽוֹכִחֻ֔ךְ וּדְעִ֤י וּרְאִי֙ כִּֽי־רַ֣ע וָמָ֔ר עָזְבֵ֖ךְ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ"...

ברגע שנבין שכל המחלות, כל הצרות, כל המועקות, כל הקשיים, הכל זה רק כי עזבנו את בוראנו, הרי שכל כך נתחרט... הקבלה לעתיד תהיה כל כך חזקה... פשוט, לא נסכים לחטוף שוב קלקול קיבה...