לב לאחים?

כל פסיעה לעבר בנין בית המדרש המואר,
מלווה היתה בחשש
קול הלומדים הלך והתחזק
יחד עימו גדל גם הקול הקטן שבלב
כאומר: מה לך ולזה? אתה?! לך זה לא מתאים...

זרזתי את צעדי בנסיון לגבור על הקול,
אך נראה היה כי באותה מידה אף הוא מרים את קולו
מהדהד את מסריו המחלישים.

פסיעה ראשונה באולם בית הכנסת.
חשבתי שמוכן אני למה שהולכות עיני לראות
טעיתי
בליל של קולות, של צבעים, של כיפות...
מתערבים להם זה בזה
שחורות יותר ופחות
סרוגות יותר או פחות
היו גם כאלו שנראה היה שנלקחו
הישר מן הדוכן שבכניסה לכותל המערבי...

הדקתי את הכיפה שלראשי
תוך כדי שאני פוסע צעד נוסף אל תוככי בית המדרש
רואה ואינו נראה
מחפש לעצמי מקום לשבת
יושב
ומביט לכל עבר
נושם את הקולות
את אווירת הרוממות, הביקוש, הצימאון
והרעב
לא רעב ללחם
ולא צמא למים
כי אם...

החברותא המובטח לא נראה באופק
נוטל ספר מן הארון הסמוך
מנסה לעיין בו במקום שנפתח
הקולות לא נותנים לי מנוחה

מבין שלל הקולות
צף ועולה קולם של הזוג שלשמאלי
מין חברותא בלתי אפשרית שכזו
האחד קוראים לו אייזנבאך. אני בטוח
והשני? לך תדע...

עולים הקולות
ונכנסים
חדר לפנים מחדר
לא ידעתי שבלב שלי
יש כל כך הרבה חדרים

פותחים
ממיסים
מאירים
משלהבים

רגש של קרבה
של רצון להדבק באמת. באמת
מתפשט
בכל החדרים
אלו שרק עתה נפתחו

אני יוצא מבית המדרש
ובליבי גומלת ההחלטה

בשבוע הבא אחפש
אשאל
אנסה
אברר
בין מכירי
אם יש בהם מישהו שרוצה
לנסות
להאיר
ולתת
לב
לאחים

כי גם אני חשבתי שאני בא לתת
ומצאתי דבר ראשון
את הלב
...
שלי