'סדום' ענינה מהותה ועונשה

'סדום' ענינה מהותה ועונשה

ויאמר ד' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד ארדה נא ואראה הכצעקתה עשו כלה ואם לא אדעה.

ואנשי סדום רעים וחטאים לד' מאוד רעים בגופם וחטאים בממונם.



הנה אנשי סדום נתחייבו כליה, ויש להבין על מה גדלה חטאתם כל כך, הא יעויין באבות פרק ה האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית, ויש אומרים זו מדת סדום, ובברטנורא פירש דכו"ע סבירא להו דבמקום שאינו נחסר מי שאומר שלי שלי ושלך שלך הוי מדת סדום, ואין המחלו' אלא במקום דנחסר קצת, עכ"פ מבואר דהא מיהת לי"א בכל שלי שלשי שלך שלך הוא מדת סדות, ובברטנורא נראה דבמקום שאינו נחסר הוי לכו"ע, אך הא מיהת דאין כאן גזל וחמס אלא רק מנעו ידיהם מצדקה ועל מה עונשם כל כך גדול עד כדי כלויים מהעולם.

ומקרא מלא דיבר 'זעקת' סדום ועמורה, נראה כאן דתביעת הנעשקים היא גרמה לעונש סדום, ופלא הוא אחר דלא נחסרו דבר ורק לא קיבלו מהאחר מה מקום יש לזעקתם ולתביעת הנעשקים,



בגמ' סנהדרין קט מובא משפטי סדום, ונראה דאינם סתם רשעים אלא דרך משפט היה להם, השלי שלי שלך שלך לא בא מחוסר צדקה, אלא דרך משפט היה להם דאין לעשות צדקות,



ובגמרא בבא בתרא י תניא היה רבי מאיר אומר אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן אמר לו כדי שניצול אנו בהם מדינה של גיהנם, באמת טענה יש כאן אחר דהכל מושגח ועניות היא משמים א"כ כביכול נתינת הצדקה היא כביכול התערבות ברצונו, והתשובה ע"ז דההשגחה עצמה היא שיהיה צדקה, היינו הנידון אם לתת צדקה או לא הוא האם שייך שאף שאוהב עניים צורת הפרנסה היא על ידי הצדקה או דלא שייך וצריך שמשמים יתפרנסו.



ונראה כי ענין זה מיסודי הבריאה ממש-

בגשמים נאמר כי לא המטיר על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה, ופי' אין אדם המכיר בטובתן של גשמים שיודע לבקש ולהתפלל עבורן, ולא היה כן בכל מקום בארץ מצרים משכו המים מהנילוס ולא הוצרכו לבקש גשמים, וכן בסדום כ' וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה לפני שחת ד' את סדום ואת עמורה כגן ד' כארץ מצרים,

ולכאו' ידומה דארץ ישראל הוא מקום חסר ואילו מצרים וסדום הוא מקום שלא, ונראה דהיא הנותנת חיים במקום שלם דומים למת, החיים הינם עשייה ופעולה, וחיים במקום שלם אין בו חיים, ואדרבה בארץ ישראל שם יש חיים מקום שיש בו עבודה ומעשה, והן דלעתיד לבוא גן ד' הוא כארץ מצרים וכסדום.



שני צורות יש לחיות בבריאה יש מי שרואה הכל מתוקן וראוי לאשר שלי שלי ולאשר שלך שלך, אין מקום לשנוי ולעבודה בעולם אשר בה בא טענת אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן, ואילו האמת היא כי העולם מקום המעשה והראוי כלפי שמיא הוא ששלי יהיה שלו, כי החיים בעולם הם של עשייה של הבאת גשמים של נתינת צדקה ודומה,



בסדום היו מביאים מיטה לאורחים אשר רגליו ארוכות מהמיטה היו קוצצין רגליו, אשר רגליו קצרות היו מותחין רגליו, דבר זה פלאי, וענינו כי מיטה של אדם הראוי לו הוא מיטה כמדתו, ואילו כאשר לוקח מיטה שאינה ראויה לו כביכול לוקח דבר שאינו מיועד לו לעצמו ובסדום לא היה עולם עשיה ומי שאין לו מיטה הראויה אין לו זכות למיטה ועליו להתאים עצמו למיטה ולא להתאים את המיטה אליו,



כל עשיית משפט בין עשוק לעשקו היא השבת מה דהיה לו יש כאן מעשה אשר לא היה ראוי להעשה ואחר דנעשה דינו להתבטל, ואילו בסדום אף עשיה זו אין לה מקום, אף מעשה אשר מקודם שנעשה היא ראוי אך אחר שנעשה כך היא המציאות ואין מקום לשום זעקה לשנותה.



זעקת סדום ועמורה היא שהביאה ענשם, זעקת הוא זעקת העשוק היא התובע לעושק השב מעשיך, השב מה שראוי, ובסדום אין שום עשיה, ובהעדרה של עשיה בטלה ענין החיים עולם השבת הוא לעת"ל ואילו בעולמינו חיינו הם העשיה ובהעדרה אזי כי לא המטיר ד' על הארץ.