סערת השחיתות בישראל - א' (יחזקאל ל"ד)

עם ישראל רואה ולא מאמין.
כולם מושחתים? כוולם? התחושה כעת בדעת הקהל היא שלהב 433 סגור זמנית עקב חוסר מקום..
התחושה קשה, כמובן לא אצלנו החרדים לדבר ה' אלא אצל הציבור הכללי, 'החופשיים' שם המשבר אמון גדול.
פשוט ההרגשה היא "רוח אפינו משיח המדינה, נלכד בשחיתות" (ע"פ איכה ד כ)
האמת ש"אין חדש תחת השמש" מאז ומעולם הייתה בעולם שחיתות, ולעולם תהיה.
אך תמיד היה עם אחד תם וישר, הלא הוא עם היהודים. לעם ישראל היה אנשים מושחתים, מצביעים מושחתים, ואפילו מלכים מושחתים. אך לעולם לא היה לו מנהיגים מושחתים!
כל יהודי יכל לסמוך על 'גדול הדור', על ה'דמות' שהיא נקייה מכל רבב. מעולם לא נאשם ראש הישיבה בשחיתות (מלבד רב פפא שיתכן שהואשם בכך) והנביא לא נכלא בעוון בגידה (מלבד ירמיהו. אבל זה כבר שאלה של פוזיציה ופרשנות של המילה בגידה).
המלכים היו מושחתים, אך כולם ידעו שאינם מייצגים את הציבור היהודי. מוסרי התורה - הם הנציגים האדיאלים, והם, כאמור, זכים מפז.
עד שנפל דבר בישראל.
לפני כמאתיים שנה זנחו בני ישראל יושבי ארצות אשכנז את ה' אלוקי אבותיהם, וינהו אחר ההשכלה.
מכיוון שהתורה כבר לא מרכז החיים, למוסריה אין שום משמעות.
'גדולי הדור' הפכו להיות משוררים ומשכילים, ומובילי דעת קהל אנשים כריזמטיים. המסמר האחרון בארון המתים היה ביטול משרת הרב, ומינוי ה'רב מטעם' חסר הטעם. בעקירה כואבת במיוחד מעקרו מגדולי ישראל השיניים והלשון גם יחד.
אך מנהיגים אלו, כבר לא ספקו את הסחורה. הם היו מושחתים ונתגלו בקלונם פעם אחר פעם. שיא השיאים היה כמובן 'משפט קסטנר' כשכל בר דעת מבין שלו היו רבי מנחם זמבה או האדמו"ר מפסיאצנה -ה' יקום דמם- ראשי הקהל - הם לא היו מגיעים לעולם לספסל הנאשמים.
ואת הדיה של תופעה זו - אנחנו חוזים עד היום. אך היה מישהו שכבר חזה את כל זה לפנינו.
הנביא יחזקאל בספרו, פרק ל"ד:
"וַיְהִ֥י דְבַר־יְ-הֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ בבֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֖א עַל־רוֹעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הִנָּבֵ֣א" הנביא מתנבא על המנהיגים. לא רק של זמנו, אלא גם על העתידיים (מלבי"ם).
אמנם הנביא אינו מציין על איזה דור הוא מדבר, אך על פי דבריו נראה בברור שהוא עוסק בשנים שקדמו לראשית שנות עליית עם ישראל לארצו, קרי: תקופת ההשכלה האמורה לעיל.
"וְאָמַרְתָּ֩ אֲלֵיהֶ֨ם לָרֹעִ֜ים כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲ-דֹנָ֣י יֱ-הֹוִ֗ה ה֤וֹי רֹעֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ רֹעִ֣ים אוֹתָ֔ם הֲל֣וֹא הַצֹּ֔אן יִרְע֖וּ הָרֹעִֽים׃ אֶת־הַחֵ֤לֶב תֹּאכֵ֙לוּ֙ וְאֶת־הַצֶּ֣מֶר תִּלְבָּ֔שׁוּ הַבְּרִיאָ֖ה תִּזְבָּ֑חוּ הַצֹּ֖אן לֹ֥א תִרְעֽוּ׃ ואֶֽת־הַנַּחְלוֹת֩ לֹ֨א חִזַּקְתֶּ֜ם וְאֶת־הַחוֹלָ֣ה לֹֽא־רִפֵּאתֶ֗ם וְלַנִּשְׁבֶּ֙רֶת֙ לֹ֣א חֲבַשְׁתֶּ֔ם וְאֶת־הַנִּדַּ֙חַת֙ לֹ֣א הֲשֵׁבֹתֶ֔ם וְאֶת־הָאֹבֶ֖דֶת לֹ֣א בִקַּשְׁתֶּ֑ם וּבְחׇזְקָ֛ה רְדִיתֶ֥ם אֹתָ֖ם וּבְפָֽרֶךְ׃"
הנביא מתאנה על כך שהרועים - נהנים ממנעמי השלטון -אֶת־הַחֵ֤לֶב תֹּאכֵ֙לוּ֙ וְאֶת־הַצֶּ֣מֶר תִּלְבָּ֔שׁוּ הַבְּרִיאָ֖ה תִּזְבָּ֑חוּ, בעוד הם אינם עושים שום דבר - הַצֹּ֖אן לֹ֥א תִרְעֽוּ׃ והנביא ממשיך לתאר איך הרועים לא דאו לעם ישרל, לא בפן הגשמי ולא בפן הרוחני (רש"י).
ואז מגיעה ה'שואה' -

"וַתְּפוּצֶ֖ינָה מִבְּלִ֣י רֹעֶ֑ה וַתִּהְיֶ֧ינָה לְאׇכְלָ֛ה לְכׇל־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וַתְּפוּצֶֽינָה׃ יִשְׁגּ֤וּ צֹאנִי֙ בְּכׇל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַ֖ל כׇּל־גִּבְעָ֣ה רָמָ֑ה וְעַ֨ל כׇּל־פְּנֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ נָפֹ֣צוּ צֹאנִ֔י וְאֵ֥ין דּוֹרֵ֖שׁ וְאֵ֥ין מְבַקֵּֽשׁ׃"
הרועים הרעים, במקום לדאוג לעם ישראל שעתו הקשה, מנצלים את קשריהם לברוח. הרועים שבא"י קונים בכסף פרות במקום את חיי היהודים.
הנביא ממשיך לתאר שם את הדברים (פסוקים ז-י) ואז מגיעה הגאולה:

"כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲ-דֹנָ֣י יֱ-הֹוִ֑ה הִנְנִי־אָ֕נִי וְדָרַשְׁתִּ֥י אֶת־צֹאנִ֖י וּבִקַּרְתִּֽים׃ כְּבַקָּרַת֩ רֹעֶ֨ה עֶדְר֜וֹ בְּיוֹם־הֱיוֹת֤וֹ בְתוֹךְ־צֹאנוֹ֙ נִפְרָשׁ֔וֹת כֵּ֖ן אֲבַקֵּ֣ר אֶת־צֹאנִ֑י וְהִצַּלְתִּ֣י אֶתְהֶ֗ם מִכׇּל־הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ שָׁ֔ם בְּי֥וֹם עָנָ֖ן וַעֲרָפֶֽל׃ וְהוֹצֵאתִ֣ים מִן־הָעַמִּ֗ים וְקִבַּצְתִּים֙ מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וַהֲבִיאוֹתִ֖ים אֶל־אַדְמָתָ֑ם וּרְעִיתִים֙ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאֲפִיקִ֕ים וּבְכֹ֖ל מוֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃בְּמִרְעֶה־טּוֹב֙ אֶרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וּבְהָרֵ֥י מְרֽוֹם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֣ה נְוֵהֶ֑ם שָׁ֤ם תִּרְבַּ֙צְנָה֙ בְּנָ֣וֶה טּ֔וֹב וּמִרְעֶ֥ה שָׁמֵ֛ן תִּרְעֶ֖ינָה אֶל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ אֲנִ֨י אֶרְעֶ֤ה צֹאנִי֙ וַאֲנִ֣י אַרְבִּיצֵ֔ם נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֥י יֱ-הֹוִֽה׃ זאֶת־הָאֹבֶ֤דֶת אֲבַקֵּשׁ֙ וְאֶת־הַנִּדַּ֣חַת אָשִׁ֔יב וְלַנִּשְׁבֶּ֣רֶת אֶֽחֱבֹ֔שׁ וְאֶת־הַחוֹלָ֖ה אֲחַזֵּ֑ק וְאֶת־הַשְּׁמֵנָ֧ה וְאֶת־הַחֲזָקָ֛ה אַשְׁמִ֖יד אֶרְעֶ֥נָּה בְמִשְׁפָּֽט׃ וְאַתֵּ֣נָה צֹאנִ֔י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲ-דֹנָ֣י יֱ-הֹוִ֑ה"
אבל גם אז לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. עדיין הרועים משתוללים, פעם נוספת.
אבל הקב"ה מבטיח! הוא ישפוט את הרועים הרשעים, יענישם קשות.
רק שכאן, הפתעה! הנביא חדל לדבר על הרועים, כי אם על "שיות חזקות" על הכבשים האלימים. שמא זה מרמז שמי שישלוט בפועל ויעשה צרות לא יהיה "הרועה הרשמי" אלא סתם "עוטי גלימות"?
על כל פנים הנה עונשם:
"הִנְנִ֤י שֹׁפֵט֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה לָשֶׂ֔ה לָאֵילִ֖ים וְלָעַתּוּדִֽים׃ הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם הַמִּרְעֶ֤ה הַטּוֹב֙ תִּרְע֔וּ וְיֶ֙תֶר֙ מִרְעֵיכֶ֔ם תִּרְמְס֖וּ בְּרַגְלֵיכֶ֑ם וּמִשְׁקַע־מַ֣יִם תִּשְׁתּ֔וּ וְאֵת֙ הַנּ֣וֹתָרִ֔ים בְּרַגְלֵיכֶ֖ם תִּרְפֹּשֽׂוּן׃ וְצֹאנִ֑י מִרְמַ֤ס רַגְלֵיכֶם֙ תִּרְעֶ֔ינָה וּמִרְפַּ֥שׂ רַגְלֵיכֶ֖ם תִּשְׁתֶּֽינָה׃ לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲ-דֹנָ֥י יֱ-הֹוִ֖ה אֲלֵיהֶ֑ם הִנְנִי־אָ֕נִי וְשָֽׁפַטְתִּי֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה בִרְיָ֔ה וּבֵ֥ין שֶׂ֖ה רָזָֽה׃ יַ֗עַן בְּצַ֤ד וּבְכָתֵף֙ תֶּהְדֹּ֔פוּ וּבְקַרְנֵיכֶ֥ם תְּנַגְּח֖וּ כׇּל־הַנַּחְל֑וֹת עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר הֲפִיצוֹתֶ֛ם אוֹתָ֖נָה אֶל־הַחֽוּצָה׃ וְהוֹשַׁעְתִּ֣י לְצֹאנִ֔י וְלֹא־תִהְיֶ֥ינָה ע֖וֹד לָבַ֑ז וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין שֶׂ֖ה לָשֶֽׂה׃"
ואז סוף-סוף מגיעה הגאולה השלימה!
"וַהֲקִמֹתִ֨י עֲלֵיהֶ֜ם רֹעֶ֤ה אֶחָד֙ וְרָעָ֣ה אֶתְהֶ֔ן אֵ֖ת עַבְדִּ֣י דָוִ֑יד ה֚וּא יִרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וְהֽוּא־יִהְיֶ֥ה לָהֶ֖ן לְרֹעֶֽה׃ וַאֲנִ֣י יְ-הֹוָ֗ה אֶֽהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים וְעַבְדִּ֥י דָוִ֖ד נָשִׂ֣יא בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֥י יְ-הֹוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם וְהִשְׁבַּתִּ֥י חַיָּֽה־רָעָ֖ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְיָשְׁב֤וּ בַמִּדְבָּר֙ לָבֶ֔טַח וְיָשְׁנ֖וּ בַּיְּעָרִֽים׃ וְנָתַתִּ֥י אוֹתָ֛ם וּסְבִיב֥וֹת גִּבְעָתִ֖י בְּרָכָ֑ה וְהוֹרַדְתִּ֤י הַגֶּ֙שֶׁם֙ בְּעִתּ֔וֹ גִּשְׁמֵ֥י בְרָכָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃ וְנָתַן֩ עֵ֨ץ הַשָּׂדֶ֜ה אֶת־פִּרְי֗וֹ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן יְבוּלָ֔הּ וְהָי֥וּ עַל־אַדְמָתָ֖ם לָבֶ֑טַח וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְ-הֹוָ֗ה בְּשִׁבְרִי֙ אֶת־מֹט֣וֹת עֻלָּ֔ם וְהִ֨צַּלְתִּ֔ים מִיַּ֖ד הָעֹבְדִ֥ים בָּהֶֽם׃ וְלֹא־יִהְי֨וּ ע֥וֹד בַּז֙ לַגּוֹיִ֔ם וְחַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ לֹ֣א תֹאכְלֵ֑ם וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃וַהֲקִמֹתִ֥י לָהֶ֛ם מַטָּ֖ע לְשֵׁ֑ם וְלֹא־יִהְי֨וּ ע֜וֹד אֲסֻפֵ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ ע֖וֹד כְּלִמַּ֥ת הַגּוֹיִֽם׃ וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֧י יְ-הֹוָ֛ה אֱ-לֹהֵיהֶ֖ם אִתָּ֑ם וְהֵ֗מָּה עַמִּי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֥י יֱ-הֹוִֽה׃ וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם אֲנִי֙ אֱ-לֹ֣הֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֥י יֱ-הֹוִֽה׃"
במהרה בימינו אמן!
"צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק. נֶאֱמָן אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם"