עלה והצלח

רש"י מביא דברי המדרש, בשאלת משה רבינו:
היאך אני נכנס לבתי כולם ולתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם?
אמר לו הקב"ה עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי,
וכך נדרש ממשה רק לעמוד בפתח האהל, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באותו האהל.

צריך להבין, איך אומרים - 'אם כבר - אז כבר',
שה' יגיש לו רשימה מסודרת כמה תינוקות יש בכל בית ונגמר הסיפור, מדוע משה היה צריך להטריח עצמו וללכת לכל האהלים ?

אלא מה שכתוב כאן, שוודאי ה' יעשה בשבילך את מה שאתה לא יכול לעשות לבד, אבל יש תנאי - ובלבד שאתה תעשה את המקסימום מצידך.

עומדים אנו לקבל את התורה, כל יהודי שואף לדעת את כל התורה ולהשקיע בה את כל חייו, אבל זה נראה בשמים, קצת רחוק מהשגתנו, גם אם אני ילמד ארבע מאות שנה אני לא יגיע לקרסוליים של ר' חיים קנייבסקי למשל.

אז הנה העצה:
עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי !
*

על זה הדרך יש לבאר הפס' "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וכו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו",
וקשה, הרי כתוב שלאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא וכן לאקומי גירסא הוא סייעתא דשמיא, וא"כ חלק מהתורה היא כן בשמיים?
שמא כוונת הפס' כך היא: התורה לא בשמים שלכן תשאלו מי יעלה לנו, כיון שאף שהיא באמת בשמים לא תצטרך לעלות לשמים, כי כדי להגיע אליה עליך רק שתהיה בפיך ובלבבך לעשותה, וכך כבר מיד תקבלה מן השמים, ולכן היא קרובה אליך אפי' שהיא בשמים.
*

יובן הדבר עפ"י משל:

היו היה מלך זקן אשר בן אין לו, וחיפש את הראוי לרשת אותו ולשבת על כסאו,
לצורך כך הוא עשה מבחן: הוא בנה בניין בן מאה קומות וישב למעלה עם השרביט,
מי שיצליח להגיע למעלה ראשון תוך מחצית השעה - יקבל את המושכות,
כולם ניסו וטפסו, עלו והתאמצו, לאחר כרבע שעה רצופת עמל ויזע הצליחו מספר אנשים להגיע רק לקומה העשרים, שם גם האחרונים הרימו ידים, הרי גם אם ינסו יותר מכפי שעשו עד כה, לכל הפחות יגיעו לקומה החמישים, אבל להגיע ברבע שעה פי ארבע ממה שעשו עד כה זה חסר סיכוי וחבל על המאמץ,
אבל היה אחד שהחליט להיות עקשן, אני לא מוותר ואעשה את המקסימום שאני יכול! הוא אמר, והנה בקומה הארבעים הוא רואה מעלית, לחיצת כפתור קטנה הביאה אותו באחת לחיק המלך,
שם התקבל בכבוד מלכים ונבחר להיות יורשו,

זה העצה למי שרוצה לעלות בהר ה' ולקום במקום קדשו,
אם תעשה מה שאתה כן יכול, מעתה תהיה בטוח כי קרובה ישועתך לבוא.
בהצלחה!