האמת, זה קשה.
קשה להיפרד מפרשיות חומש בראשית.
פרשיות שמילאו והטעינו אותנו בכל כך הרבה עוצמות וכוחות.
היה לנו את בריאת העולם, המכניס בנו את הערך להיות נברא על ידי מי שאמר והיה העולם.
היה לנו את העצה המצילה מהמבול שיורד על הארץ – הכניסה לתיבה.
אז, הגענו לאבות הקדושים שחיו את ה', הרגישו אותו, התמסרו אליו בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם.
כך גם נקשרנו לאימהות הקדושות, שהיתה השכינה שורה אצלם כל השבוע, ללא שום שינוי.
וכעת?
כעת אנו יורדים למצרים, לעבוד בחומר ובלבנים.
מצרים – ערוות הארץ, המרכז של הטומאה.
מה לעשות שם? לעבוד ולהתמודד בחומר ובלבנים הגשמיים והחומריים.
והלב עומד וצועק: אבותינו הקדושים: על מי נטשתם מעט הצאן? – אנחנו מפחדים!
#
עומד לו יעקב אבינו, נפרד לנצח מבנו יקירו, מחמד נפשו, בן זקוניו.
על מה הוא מדבר עמו?
הוא מדבר עמו על כך שהשאיר את אימו באמצע הדרך, כדאי שכשיצאו ישראל לגלות, יוכלו להתפלל אצלה ולעורר את רחמיה.
האמת היא, שיעקב אבינו לא מדבר אל יוסף בלבד, אלא אל כולנו – בניו בגשמיות, ובני א-ל חי ברוחניות.
דעו לכם: כן, אתם יוצאים כעת למסע ארוך ומיוסר, יורדים למקומות נמוכים, להעלות ניצוצות, ולגלות שם את ה'.
יהיו ימים קשים ומצבים מורכבים – אל תיבהלו ואל תתבלבלו!
אימכם – השכינה הקדושה עמכם, שומעת בקול תפילותיכם, ומאזינה לקול תחנונותיכם – הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.
זה קשה? – כן. לא נעים? בהחלט.
משתלם? עוד יותר – שם ודווקא שם אנו מתקנים סופית את מה שעלינו לתקן, וזוכים להבטחה 'ושבו בנים לגבולם'.
קשה להיפרד מפרשיות חומש בראשית.
פרשיות שמילאו והטעינו אותנו בכל כך הרבה עוצמות וכוחות.
היה לנו את בריאת העולם, המכניס בנו את הערך להיות נברא על ידי מי שאמר והיה העולם.
היה לנו את העצה המצילה מהמבול שיורד על הארץ – הכניסה לתיבה.
אז, הגענו לאבות הקדושים שחיו את ה', הרגישו אותו, התמסרו אליו בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם.
כך גם נקשרנו לאימהות הקדושות, שהיתה השכינה שורה אצלם כל השבוע, ללא שום שינוי.
וכעת?
כעת אנו יורדים למצרים, לעבוד בחומר ובלבנים.
מצרים – ערוות הארץ, המרכז של הטומאה.
מה לעשות שם? לעבוד ולהתמודד בחומר ובלבנים הגשמיים והחומריים.
והלב עומד וצועק: אבותינו הקדושים: על מי נטשתם מעט הצאן? – אנחנו מפחדים!
#
עומד לו יעקב אבינו, נפרד לנצח מבנו יקירו, מחמד נפשו, בן זקוניו.
על מה הוא מדבר עמו?
הוא מדבר עמו על כך שהשאיר את אימו באמצע הדרך, כדאי שכשיצאו ישראל לגלות, יוכלו להתפלל אצלה ולעורר את רחמיה.
האמת היא, שיעקב אבינו לא מדבר אל יוסף בלבד, אלא אל כולנו – בניו בגשמיות, ובני א-ל חי ברוחניות.
דעו לכם: כן, אתם יוצאים כעת למסע ארוך ומיוסר, יורדים למקומות נמוכים, להעלות ניצוצות, ולגלות שם את ה'.
יהיו ימים קשים ומצבים מורכבים – אל תיבהלו ואל תתבלבלו!
אימכם – השכינה הקדושה עמכם, שומעת בקול תפילותיכם, ומאזינה לקול תחנונותיכם – הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.
זה קשה? – כן. לא נעים? בהחלט.
משתלם? עוד יותר – שם ודווקא שם אנו מתקנים סופית את מה שעלינו לתקן, וזוכים להבטחה 'ושבו בנים לגבולם'.