תהו ובהו - ויהי אור

אנו עומדים עתה ביום תשעה באב, יום בו נחרב בית מקדשינו, שבת משוש חיינו.
יום בו קדרו המאורות סערו הרגשות ונשברו הלבבות, והנה על אף החושך הגדול, לא הותירנו הקב"ה מבלי מאור, וכבר למחרת נולד לו הגואל.
כי הקב"ה מקדים רפואה למכה, ואף כשנראה שמכאיב לנו הכל בשבילנו, שהרי אז שפך חמתו על עצים ואבנים.
כי מעלת עם ישראל היא ההתחדשות והתקווה ולא לחינם נמשלו ישראל ללבנה, שעל אף שהולכת ומתמעטת בכל חודש אינה מתייאשת אלא חוזרת ומאירה.
כבר אלפי שנים רודפים אותנו מהמצריים, החורבן דרך מסעות הצלב והפוגרומים, השואה האיומה.

והנה עם ישראל קם לו בתפארה כמו שלא היה מעולם, ועל כל הצרות והרדיפות שעבר צלח בגבורה, לא נטש אף פעם מהאמונה הטהורה.
כי רק ע"י החושך ניתן לראות את מעלת האור, וכל האומות רואות במעלת ישראל.

ואפשר לרמוז את עניין אמירת קידוש לבנה דייקא במוצאי תשעה באב כי אנו מראים שגם אחרי הצרות הרדיפות וההשפלות, אנו מתחדשים ולא נסוגים לאחור.
כמו הלבנה שמתחדשת לה בכל חודש.