א. במתניתין תרומות פ"א מ"ב איתא דחרש המדבר ואינו שומע לכתחילה לא יתרום, והטעם מפורש בירושלמי משום הברכה, דצריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו. ושם במ"ו איתא דהערום והאלם ובעל קרי ג"כ לא יתרמו לכתחילה, ומפורש הטעם בירושלמי משום הברכה שאינם יכולים לברך. וחזינן מינה דיש לאדם להימנע מקיום מצוה משום העדר ברכתה, ולא מיבעיא כשאינו מברך כלל כאלם, אלא אפילו כשאינו מברך כהוגן וכגון שלא משמיע לאזניו, ג"כ לא יתרום. ובאמת דבר זה צ"ע, דלמה יפסיד קיום המצוה משום שאינו יכול לברך, והרי הברכות אינם מעכבות.
ב...
תוכן מומלץ
א. בביאור הלכה סי' ח סי"ב (ד"ה אם לא) כתב דבאופן שיש ספק אם צריך לברך על הטלית שלובש (עי"ש פרטי הדין) "מוטב שלא ללבשו עד שיסיח דעתו מברכה ראשונה כדי שיתחייב עליו בבירור". והנה כל רגע שנמנע מלבישת הציצית הוא מפסיד קיום מצ"ע דאורייתא, ואפ"ה כיון שלא יכול לברך מחמת הספק צריך להפסיד המצוה.
ב. במשנ"ב סי' יד ס"ג ס"ק יא כתב דבשאל טלית מצויצת שעומדת ללבישה (ולא רק למצוה) יש מחלוקת גדולה בפוסקים אם מברך עליה אם לאו – "על כן כתב בדרה"ח דיכון בכל אלו שלא לקנות כדי שלא יצטרך לברך לכו"ע". וממש כעי"ז...
תוקפו של גורל:
בספר דברי גאונים כלל כ' אות א' ובשד"ח (כללים מערכת הגימ"ל סימן יד) כתבו בשם שו"ת גאוני קדמאי וז"ל ובכל מקום שיפול הגורל יטלנו, ואין רשות לשום אדם מישראל לעבור על הגורל שאין הגורל אלא מפי שמים שנאמר ע"פ הגורל תחלק הארץ והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות. וכן הוא מפורש במשלי טז' לג' בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו ופירש"י בחיק יוטל הגורל בינו לבין עצמו אדם מטיל גורל ומה' כל משפטו לבחור כלא אחד ואחד חלקו ועיי"ש עוד במלבי"ם.
בשו"ת חוות יאיר סימן סא כתב וז"ל בחבורת לומדים...
בגדר מעכשיו ולאחר ל'
תוכן העניינים
ענף א' יבאר דבריו של הקה"י בגדר מעכשיו ולאחר ל'
ענף ב' יבאר דברי הרשב"א שמעכשיו ולאחר ל' עניינו מפרשת חוץ ובביאור עניינו של פרשת חוץ
ענף ג יבאר ביאור חדש שמעכשיו ולאחר ל' עניינו בקידושין מעניין זיקת היבום ובממונות עניינו מפרשיית שיעבוד נכסים ומשכון
הגמ' שאלה שאין הבעלים מקנה את הכפל והרי הוי דשלב"ל ועונה הגמ' בשני אפשרויות
א') "אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו מתקיף לה רבי זירא אי הכי אפילו גיזותיה וולדותיה נמי אלמה...
ענין התשובה
קושיית הזכרון דוד והצידה לדרך
ידועה קושיא מפורסמת בעניין התשובה דהנה על כל לאו אשר יחטא האדם ישנו מצוות עשה של תשובה, א"כ נמצא דכל הלאווין שבתורה הוי כלאו הניתק לעשה ואמאי מי שעובר על לא תעשה לוקה הרי קיי"ל במכות יד: ופירש"י שם וז"ל דבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שנתק הכתוב את העשה להיות ענשו של לאו ותיקונו לומר לא תעשה כך ואם עשית עשה זאת והפטר עכ"ל. וא"כ צריך להבין דהרי אין לך תיקון גדול מהתשובה
דברי ר' יונה ביסוד התשובה
וביותר קשה דבעשה תשובה אמיתית...
יחודיתו של התהלים- ביסוס עבודת הפרט
הנה למתבונן כל יהודי ''מוצא את עצמו'' בספר התהלים, וכמעט ואין יהודי שאינו מחובר באמת לאמירת התהלים, וראוי להתבונן בענין זה.
והנה למתבונן שינוי גדול מצינו בין ספר תהלים לבין שאר כתבי הקודש, בעוד כל כתבי הקודש מדברים כמעט ע''ד כלל באופן של דיבור מהשי''ת אל הכלל, ספר התהלים כולו עוסק ביחס בין הפרט לבוית''ש.
וניחד בכך דברים, דהנה באמת יש להתבונן בענין זה שלעולם התורה מופנית אל כלל ישראל ואף בביטויי הקרבה הם מופנים אל הכלל ''בנים אתם לה' אלוקיכם'', אך ביאור...
"גדר ברכת המצוות" - לימוד משותף בפורום בבין הזמנים
ברכת המצוות - חלק מהמצווה או הודאה על המצווה
ענין הברכה, וענין עובר לעשייתן
ספק ברכה - לבטלה?
ברכת המצוות דאו' או דרבנן?
האם מברכים על השקאת סוטה
כשאינו יכול לברך האם יעשה המצוה
ברכת המצוות על מצוה התלויה באחר - צדקה וכדומה
בדין עובר לעשייתן
באיזה נוסח בירכת על התפלין היום בבוקר?
ברכה על ברכת כהנים לישראלים
האם ברכת המצוות הוה על קיום המצוה או על מעשה המצוה
ברכה מבוררת בברכת המצוות וברכת הנהנין - סתירת הסוגיות
אמאי אין ברכת המצוות על מצות...
שורת מאמרים זו יסודה ותשתיתה נעוצים בתוך 'תשובה' הלכתית מקיפה שהעליתי על הכתב לפני מספר שנים. לנוכח ריבוי הטרדות והעול המוטל עליי, מובאים הדברים כאן ועכשיו כנתינתם אז – בקצירת האומר ובצמצום היריעה. ואף שבוודאי יש עוד להאריך ולהרחיב בסוגיא חמורה ונחוצה זו, אמרתי להגיש את הדברים כמות שהם, ואקיים בזה מאמרם: 'תן לחכם ויחכם עוד'
יסודות דין האבלות ומקורו, ותמיהה ראשונה בעניין כלי שיר
ראיתי את אשר העלה כבודו על הכתב, בדבר שאלתו הנחוצה והחשובה בעניין שירה וניגונים בימי בין המצרים – הן בכלי שיר והן...
הקדמה קצרה, המאמר כתוב בצורה של מתוך הדברים, ובלי אריכות לשון בביאור כל שלב, ובכל זאת המעוניין הבינו מומלץ לקראו בזרימה קולחת לפני ההתעכבות על פרטיו.
מי שמתו מוטל לפניו.
כל אדם באשר הוא אין קיומו בגופו ובחמרו אלא בנפשו הרוחנית. וכשינסה בעצמו לחפש ולמצוא היכן הוא ואיזה מין דבר הוא, ישתגע וישתומם ואפילו יפחד. אנו יודעים שבקיומינו האמיתי כשכלים אין אנו קיימים אלא במושכלותינו וכמו שיסדו כבר קדמונינו שהשכל המשכיל והמושכל אחד הוא. וכמו שיכול כל אחד לחוש אם ינסה לדמיין את עצמו שאינו יודע מבין...
יש באדם כח להכיר טובה לאחר, לכאורה זו נראית אחת התכונות המעולות של האדם, תכונה שמעידה על אדם שאינו חושב שהכל שלו בדין, ולפיכך מכיר בטובתו של חבירו.
וכבר הפליגו חז"ל במעלתה של מידה זו, ואמרו כל הכופר בטובתו של חבירו, סופו כופר בטובתו של מקום, והיינו כי מידת ההכרה בטוב מחויבת להיות בנפשו של האדם אף כלפי חבירו, ובלעדיה בהכרח יכפור בטובתו של מקום.
אבל יש איתי מקום להציע בגדרה של הכרה זו, דברים אחרים במקצת.
ברור הרי שחלק מהקושי במידה זו, בהוצאה לפועל של מידה זו, שזו חויה של אי נעימות, לא נעים...
במהות חיוב השבועה
א} יש הרבה להתבונן בעיקר מהות חיוב השבועה וענינה, והוא מתבאר מתוך הסוגיות ויש לסדר הדברים באופן המבואר.
וישנם ג' חקירות יסודיות בגדר השבועה שהעולם חוקר בהם, חדא, בעיקר גדר השבועה מה עיקר ענינה האם הענין הוא ע''ד החיוב או ע''ד השלילה, דהינו האם באמת השבועה היא המבררת את דין הממון ואנו נזקקים לשבועה שתכריע בדין הממון, או דלמא אין ענינה של שבועה אלא הרתעה בעלמא וכדי לגלות את צד השקר, והינו שאין המטרה בשבועה עצמה אלא שיפרוש השקרן ע''י השבועה.
עוד חקרו העולם בדין מתוך שאינו...
קביעות רק בתחילת הסעודה
ואם כנים דברינו אלה, יש לנו לדון מה יהיה באופן שקובעים עצמם לאכול רק כזית או שיעור מסויים ביחד, ולאחמ"כ להיפרד וכל אחד יאכל לעצמו. האם באופן כזה מועילה קביעתם להצטרף, ויוכל האחד להוציא את חבירו בברכתו[א].
וקודם יש לנו לבאר, מדוע אין נידון זה דומה למה דאיתא בגמרא (ברכות מג.) לבאר דברי התוספתא בסדר הסיבה, שאורחין נכנסין ויושבין ע"ג ספסלין וכו' עד שיכנסו כולם שאז עלו והסבו, ואם הביאו להם יין כל אחד מברך לעצמו, כיון שאין מסיבין. וקשה למ"ד דביין לא בעי הסיבה, ומתרצת הגמרא...
בס"ד
בענין ברכה על מצוה התלויה באחרים, יש להביא שלענין ברכה על קידוש ה' נחלקו הפוסקים: הנה הרמב"ם ביסודי התורה פ"ה שעסק בדיני קידוש השם השמיט ברכה זו, ויש שרצו ללמוד מכך שאין חיוב לברך ברכה זו באדם המוסר נפשו על קדושת השם. וברקנאטי (פסקי ריקנאטי סימן ע) ובשל"ה (הביאו הפתחי תשובה יו"ד קנז ו, מהשל"ה שער האותיות אות א) מובא לברך.
מדוע השמיט הרמב"ם ברכה זו
ויש שרצו לבאר את השמטת הרמב"ם בכמה פנים: שמצווה זו כיון שתלויה באחרים אין יכול לברך עליה. ובדומה למש"כ הרשב"א בתשובה (ח"א יח) והביאו...
בס"ד
מקור חלב טמאה שאסור
איתא בבכורות ו. דילפינן מקרא לאיסור חלב טמאה דנחלקו בגמ' אי ילפי' מגמל הגמל לרבות חלבה או מאת הגמל והק' שם בגמ' ל"ל הך ילפותא תיפוק ליה מהטמאים לאסור צירן ורוטבן ובכלל זה גם חלב. ותירצו בגמ' היות ומצינו שחלב טהורה מותר שנא' ארץ זבת חלב ודבש וכן בעוד מקומות ואע"פ שיש סיבות לאיסור או משום דדם נעכר ונעשה חלב והוי דם או משום שהוא אבר מן החי אע"פ כן התירה התורה חלב טהורה ונאמר אפוא שאף חלב טמאה מותר לכן צריך קרא לאסור חלב טמאה.
קושית הנודע ביהודה מהגמ' במנחות
ויש...
בס"ד
בענין פת חלבית שנתערבה באחרות
שאלה נשאלתי אודות לחמניות שנאפו עם חלב ונשכח לעשות בהם סימן כפי הדין ונאסרו באכילה (כמבואר ביו"ד סימן צ"ז) , ושוב נתערבו עם לחמניות כשרות באופן שאין ס' נגד הפת אבל יש ס' נגד החלב המעורב באותם לחמניות. ויש לעיין האם נאסרו כל הלחמניות באכילה כיוון דהוי כדבר שבמנין וכחתיכה הראויה להתכבד שלא בטלה ברוב ואת"ל שיש כאן ביטול האם מותר לאכול את כל המאפים גם עם בשר או דווקא בחלב או בעינם. ועוד צריך לעיין בדין התנור האם נאסר מחמת אותם לחמניות חלביות שלא היה בהם היכר...
ריפתא דערובא
בברכות לט: ובשבת קיז: רב אמי ורב אסי כי הוי מתרמי להו ריפתא דערובא מברכין עליה המוציא לחם מן הארץ אמרי הואיל ואתעביד ביה מצווה חדא נעביד ביה מצווה אחריתי, ופירש"י ריפתא דערובא שערבו בו אתמול עירובי חצירות. ובשבת הגירסא "כי מקלע להו שרא ביה. ופירש"י כי מקלע להו- פעמים שהעירוב בביתם ופעמים בבית אחד משאר בני אדם . שרו ביה -היינו ברכת המוציא שהיא התחלת אכילה.
והובא דין זה ברמ"א ס"י שצ"ד סע"ב וז"ל ויש לבצוע עליו בשחרית בשבת {מנהגים} וביאר במ"ב הואיל ואתעביד בה חדא מצווה נעשה בו...
ידוע שנחלקו הראשונים אם מכירת שטרות מועילה מן התורה או רק מדרבנן, ודעת הרי"ף ורוב הראשונים שמכירת שטרות מדרבנן, וכתבו לבאר בכמה אופנים מדוע מכירת שטרות לא מועילה מדאורייתא, או דהוי דבר שאינו ברשותו או שאינו שלו או שאינו בעין.
והרמב"ם בפ"ו מהל' מכירה הי"ב כתב: קנין השטרות בדרך הזאת מדברי סופרים אבל מן התורה אין הראיות נקנות אלא גוף הדבר בלבד קנוי עכ"ל, ובחידושי רבינו חיים הלוי כתב ללמוד מדברי הרמב"ם שחוב הוא גופו ממון ומצ"ע הוא בר הקנאה, אלא שלא שייך מעשה קנין בחוב עצמו אלא ע"י השטר ואין...
המשנה אומרת המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם למי שהפקדון אצלו נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם לבעל הפקדון
והיינו שאם אדם מסר לחברו דבר לשמור וקרה לשומר מאורע שמעיקר הדין הוא פטור עליו והשומר במקום להשבע ולהיפטר בחר לשלם אז המפקיד מקנה לו את הכפל בעד טובת הנאה זו בכך שהוא שילם לו ולא נפטר
והגמ' מקשה מתקיף לה...
השבחת נכסים בירושה במצב תפוה"ב לעומת יורד
ב"ב קמ"ג ע"ב
במשנה מובא הדין של השבחת נכסים ע"י האחים הגדולים שזה תלוי האם שבחו ע"י האחים או ששבחו מאליהן.
לכאו' בפשוטו היה מקום להבין שהחילוק הוא במקרה שהיה פעולה של האחים או לא.
אך עי' ברשב"ם שהבין שהחילוק הוא האם השביחו מהכסף של הנכסים (שלפני החלוקה שייכים לתפוה"ב) או מכספם שלהם ובזה יש להם רווח אבל מכסף תפוה"ב השבח לאמצע. וכן נראה מהמשך השקו"ט.
ולכאו' זה ממש המקרה של יורד (וצריך לדון האם הוא מוגדר יורד ברשות כשותף או לא ואכמ"ל.)
ועי' בתוס' שעמד...
א.
מובא ברדב"ז [א' קב] דנשאל האם אשה שסופרת ז' נקיים צריכה למנות הימים בפה שדין ספירה זה בפה כמו שמצינו בספירת העומר, ובאמת כבר הראשונים [עי' תוס' מנחות סה:] שואלים מדוע זבה הסופרת לא תברך על מצות ספירה של הז' נקיים ומת' שכיון שיכולה לראות וא"כ תסתור את הספירה ונמצא ברכתה לבטלה, וא"כ אומר הרדב"ז שלכן כבר לא תספור, וכ"כ החידושי אנשי שם על המרדכי בנדה [ג.] דלא צריכה לספור בפה משום דלא מברכינן, והדברים מובאים בספרי האחרונים שפשוט שאי"צ לספור, אמנם בשל"ה כתב שכן תאמר ואכמ"ל.
ולכאו' הדברים צע"ג...