תוכן מומלץ

ב''ב דף לא' פליגי רב ורב יוסף אי אמרי' מיגו נגד עדים, וביאר הרמב''ן שם דאינו מצד מה שמיגו יותר חזק אלא משום דמתרצי' לדבוריה ע''ש. וצ''ב הרי עד כמה שיש עדים אז אין כלל מיגו ול''ש לקיים את המיגו ע''י שמתרצי' לדיבוריה דבמקום עדים לא קיים כלל טענה דזה ודאי שכל ענין מיגו זה רק כשטוען רק טוען באופ' גרוע טענה גריעה אבל היכא שלא טוען כלל כי הכא שיש עדים נגד טענתו לא יהני לתרץ דאין טענה שבשבילה נאמר מיגו. והביאור בזה דדעת רב שבמקום עדים נגד טענתו אין הביאור שחשיב כאינו טוען אלא טוען רק הטענה לא...

כמה עניינים בקנייני שטר שיש בזה פחות ידע, בס"ד. [קצת חסר, ואשמח להוספות] א. בבא בתרא עה,ב ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במסירה ובשטר, ומק' בגמ' שטר לספינה למה לי הא מטלטלין הוי, וביארו שם הר"ן והריטב"א דכוונת הגמ' להקשות דלא שייך שטר במטלטלין ורק בקרקעות ובעבדים דאפשר לסיים מקום הקרקע ושמו של העבד מהני אבל במטלטלי לא מהני, וברשב"א הביא ביאור נוסף דלא למדו הקניינים אלא מן הכתוב וכדאיתא בקידושין בפ"ק ולא מצינו שטר אלא בקרקע. ונראה דפליגי ביסוד קנין שטר אם ענין קניינו הוא מחמת הראיה שבו...

המשנה אומרת השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה (שהרי שוכר פטור מאונסים) והשואל ישלם לשוכר (שהרי שואל חייב באונסים) אמר רבי יוסי כיצד עושה הלה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים הראשונים (והיינו שהשואל ישלם לבעלים) ובהקדם דברי רבנן ור"י צריך להקדים את מהותו והגדרתו של המושג שומר והינו כך שהנה פשטות המושג שומר זה שאני מעמיד פועל שיפעל עבורי פעולת שמירה על החפץ וככל פועל בעלמא שמ"ש פועל לפעולת שמירה מפועל לפעולת חרישה או זריעה בקרקע והנה איתא בריטב"א לקמן...

איתא בגמרא חולין (צז.): ההוא כחוש הוה רב הונא בר יהודה אמר כוליא בחלבה הוה ושריא רבין בר רב אדא אמר כילכית באילפס הוה ואתו שיילוה לרבי יוחנן ואמר להו ליטעמיה קפילא ארמאה וכו', ע"כ. ופי' רש"י, ליטעמיה קפילא. נחתום עובד כוכבים ואשמועינן דמותר לסמוך עליו לפי תומו ולא יודיעוהו שצריכין לו לדבר איסור והיתר, ע"כ. והתוס' כתבו, סמכינן אקפילא. אע"ג דעובד כוכבים הוא, כיון דקפילא הוא, לא משקר, שלא יפסיד אומנתו, ע"כ. והנה לתוס' מבואר למה אמרו 'קפילא' משום שבו איכא סברא שלא ישקר, שלא יפסיד אומנתו, אמנם...

בביאור יסוד וגדר הדין דאין שליח לדבר עבירה והמתבאר בעיקר גדרי שליחות מעשה סברא ד''דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין'' ואם הוא מסברא או מילפותא יסוד הדין שאין שליח לדבר עבירה הריהו מבואר בגמ' [קידושין מ''ב ב'] מצד ''דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין'', ולכאורה הינו מצד סברא דלא מהני שליח לדבר עבירה והמקור לזה הוא מסברא. ואמנם בתוס' ב''מ י' ע''ב נקטו דהוא נלמד מקרא דשחוטי חוץ או מב' כתובין דאין מלמדין[והינו דהתוס' לשיטתו בקידושין ל''ה דב' כתובין גם מלמדין על צד השלילה שבשאר מקומות...

גדר מחיקת קו החיבור בין אותיות שם הקודש לתיבה אחרת א. פתח דבר בפרשתן (דברים י"ב, ג'-ד') שנינו: "ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא: לא תעשון כן לה' א-להיכם". ומכאן דרשו חז"ל בגמרא במסכת מכות (כ"ב ע"א) דאסור למחוק שמו של הקדוש ברוך הוא, וכל המוחק אפילו אות אחת מן השמות שאינם נמחקים – לוקה מן התורה. והנה, מן האיסור החמור המוטל על חפץ המחיקה בשמות הקודש, מסתעפת ועולה שאלת הגדרת גבולותיו של "גוף השם". יש לחקור האם איסור המחיקה חל...

בביאור השו"ט של דברי הגמ' והראשונים בעצם דברי הגמ' מוטל עלינו להבין מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר והיינו איזה מוצר הגמ' הבינה בהו"א בדברי המשנה שלכן הוקשה לה שהוי דשלב"ל ואיזה מוצר הגמ' במסקנא הבינה שהמפקיד מוכר לשומר שכבר לא הוקשה לה שהוי דשלב"ל שיטת רש"י שהנה רש"י כותב במשנה בד"ה למי וז"ל "דכיון דשילם קנה כל תשלומיה" ודרכו של רש"י לפרש ולא לסתום וא"כ תשלום פירושו שהוא מוכר לו את "תשלום הכפל לבדו" וללא קשר לפרה עצמה כלל (ואפי' לא פרה לכפילא) וכידוע דרכו של רש"י במשנה לבאר כפי ההו"א של...

המקור הקדום לימי הפגרא מקור נאמן וקדום, ואולי הישיבה הראשונה שמצינו בה סדר של "בין הזמנים", היא ישיבתו של רבא. כדאיתא במסכת ברכות (לה:), שביקש רבא מתלמידיו שלא יבואו ללמוד בישיבה בימי ניסן ובימי תשרי, אלא יעסקו אז במלאכת השדה, וזאת כדי שלא יהיו טרודים במזונותיהם בשאר ימי השנה ויוכלו לעסוק בתורה במנוחה. [ואף שאין מזה מקור גמור לימי בין הזמנים של זמננו, שאין נותנים אותם מאותו הטעם ממש, מכל מקום השערה חזקה היא שיש לזה שייכות לימי בין הזמנים שלנו]. עוד מצינו בראשונים, שהיתה לפניהם גירסא בגמרא...

יש הרבה מרבותינו האחרונים שדנו מתוך הסוגיה בתקפו כהן שיש בעלות אמיתית בדין הממע"ה ולא הוה רק הכרעה בספיקות וודאי טענתם בפיהם כי אין כל סיבה שמציאות של החזקת ממון תהיה הכרעה מתי הפרה נגחה קודם הלידה או לאחר הלידה וודאי כל הסיבה שהממע"ה היינו משום שהמחזיק את הממון יש לו בעלות אמיתית בממון. והגישה הפשוטה לבאר עניין זה היא שיסוד הבעלות קשור לתפיסה של העולם שלכך כל שבני אדם תופסים אותו כמשתמש בחפץ הרי הוא נידון כבעלים וודאי שלדרך זו הרי שזה שורש העניין אך במעט דברים אחר בקשת מחילת הת"ח דפה אבקש...

בפלוגתת הרש"ש והמנח"ח בחילוק בין מלאכת זורע ואופה הצעת הסוגיא כתב הרש"ש דף ע"ג "הן אף כל זמן שלא נשרש כמאן דשדי בכדא דמי, מ"מ כיון דע"י זריעתו עתה ישרש אח"כ, חייב, כמו אופה וצולה דחייב אע"פ שנאפה ונצלה אח"כ מאליו, והנה אם לקט הזרע קודם שנשרש נראה דפטור למפרע על מה שזרע, כיון דלא נתקיימה מחשבתו, וד"ז יש ללמוד מבעיא דרבב"א בריש מכלתין, דאם רודהו קודם שנאפה פטור, וגדולה מזו משמע בתוס' קרבן העדה בירושלמי דפרקין בד"ה כל דבר, דאם עקר דבר מגידולו אם שוב שותלו אח"כ פטור, וזה וודאי לא נראה כלל...

חנ"נ במשהו מוקדש ללומדי דף היומי בעיון חולין דף ק. דרש רבה בר בר חנה חתיכה של נבלה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות, אוקי רב אמורא עליה ודרש, כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולם מפני שהוא מינה. פלוגתת התוס' והרמב"ן אי איסור משהו עושה חנ"נ והק' תוס' למה בעי שהחתיכה תתן טעם הלא אוסרת מדין מין במינו במשהו וא"כ סגי שתתערב במשהו עם החתיכה, ור"ת הוציא מכאן דמשהו לא עושה חנ"נ, ואותו משהו לא אוסר דמשהו איסור בלוע לא חשוב כדי לאסור, וצ"ב אמאי...

אחר שפירסמתי בעה"י כמה וכמה מאמרים בענייני הקניינים הפזורים בש"ס [ועוד היד נטויה בס"ד], ראיתי לנכון להעמיק בתוכן ומהות עצם מעשה הקנין, ואקוה כמו בשאר המאמרים שאקבל הוספות, הערות והארות מחו"ר הפורום שליט"א. א. הנה הדין שנתחדש בקניינים ודאי אינו גזירת הכתוב וגם קודם מתן תורה היה איסור גזל [ובן נח נהרג עליו], וכן מוכרח מהא דיש בעלות לנכרי, ויש לעיין ביסוד דין קניינים ומה שנתחדש בהם. ומפורסם בזה דבכל קנין איכא תרתי, עצם הקנין במעשה הקנין, והדעת בקנין[1], ויש לדון מה עיקר הקנין ומה פועל את חלות...

משנה חלה פ''ב מ''ז הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח: ח''א- ביאור דברי הרמב''ן והרא''ש בגדר הצירוף דשאר מינים לשיעור עיסה ומבואר הדין דמהני לערב חיטים ואורז ומהני לחיב בחלה [להצטרף לשיעור של ה' רבעים,] וביאור הדין מבואר בחולין צ''ו ומובא[ בר''ש כאן] דהוא מצד דין טעם כעיקר שהוא...

וָאֶתְחַנַּ"ן כמניין שיר"ה בפרשת ואתחנן אנו מוצאים הרבה דרשות מדוע התחנן משה רבינו דווקא תקט"ו תפילות - כמניין ואתחנ"ן? אך אומר רבינו בעל הטורים דבר נפלא, "ואתחנ"ן, בגימטרייה שיר"ה שאמר לפניו שירה כדי שישמע תפלתו". דהיינו שבשביל לפעול ישועה הדבר המסוגל הוא לפתוח בשירה לפניו!. אכן מעלת השירה היהודית וסגולותיה כַּבִּירות, ולהלן נרחיב ונביא אסופה של ליקוטים על מעלתה. מעלת השירה "אמר ר' עקיבא ... [אל"ף בר"ת] א'פתח ל'שון פ'ה... אמר הקב"ה א'פתח ל'שון פ'ה של כל בני בשר ודם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל...

עיקר המבוכה בסוגיא זו היא לתפוס את הענין של בעלות על גוף לענין פרותיו שהנה הארכנו כבר לעיל שגדר הבעלות היא לא בכך שכל ההגדרה של ממון זה בכך שהוא מעמיד שימושים ואז אותו אחד שהוא זכאי בכל שימושי החפץ מוגדר כבעליו (ואז נמצא שבעלים זה אדם בעל "צרור זכויות" ותו לא) אלא המושג בעלות זה הגדרה ומהות והיינו שהתורה בנויה על הגדרות ומושגים מסוימים וכל דבר שנכנס תחת הגדרה מסוימת אז יש לו דינים מסוימים מכח הגדרה זו. וכמו שהבאנו לעיל בשם המהרי"ט שהמושג נזירות זה לא אדם שאוסר ע"ע יין תגלחת וטומאת מת...

בס''ד פרשת ראה: האם צריך להפריש מעשרות מעשבי תיבול פתיחה בפרשת השבוע כתוב שיש להפריש מעשרות מתבואת השדה, ולאוכלם לפני ה': "עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה. וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֘ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ". כפי שראינו בעבר (קרח שנה ד'), נחלקו הראשונים איזו תרומה חובה להפריש מהתורה, ואיזו רק מדרבנן מגזירת חכמים: א. הרמב''ן (שם, ד''ה...

א. בב"מ מז,א מבואר דאם אמר לקנות חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה לא הוי משיכה מעליא ולא קנה החמור, והיינו דאין הקנין חל במה שנתן לו חליפי החמור אלא ע"י מעשה המשיכה הקונה את החמור, וכיון דלא משך אלא מקצת חליפי החמור לא הוי משיכה המועלת ולא קנה את החמור, ומאידך לקמן מיניה שם (מח,ב) מבו' דאם מכר בית באלף זוז ופרע מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר, ומבואר מזה חילוק גדול בין מעשה הקנין בקנין כסף לבין מעשה הקנין בחליפין, ויל"ע ביסוד קנין זה. ומפורסם לומר בזה דקנין חליפין...

הגדרה: מילים חסרות מין (זכר ונקבה) ומספר (יחיד ורבים) המתארות את הפועל (ולפעמים גם את התואר, וחלקם גם את השם, ויתבארו במקומם) מכל בחינותיו ומשנות אותו. ונכללות בזה מילות השאלה, שגם השאלה היא על בחינות הפועל. הנה, כמו שיש תארים לשמות כך יש תארים לפעלים. אך יש הבדל בין תארי השמות לתארי הפעלים. תארי השמות מתארים תכונה בשם, כגון 'לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם' משמעות התואר היא תכונה בגוי, והתואר ממש מחובר לשם, ונעשים יחידה אחת של שם ותואר. ולכן התואר יבוא במין ובמספר של השם, איש גדול ואשה גדולה אנשים...

חישב לעשות מצוה ונאנס – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, האמנם ?! בפרשתן (ח', א'): "כל המצוה", וברש"י: "כל המצוה - כפשוטו. ומדרש אגדה: אם התחלת במצוה גמור אותה, שאינה נקראת אלא על שם הגומרה, שנאמר (יהושע כ"ד, ל"ב): "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם", והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם, אלא לפי שלא הספיק לגומרה וגמרוה ישראל, נקראת על שמם, (עיי' סוטה יג:)". וצריך עיון בזה מן האמור בכמה דוכתי (ברכות ו., שבת סג., קידושין מ.): "מאי ולחושבי שמו, אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא...

אשמח לכל ביקורת הערה או דירוג המשך פרק י"א – הברכה, הקללה ומעמד הר גריזים ועיבל הבחירה בטוב (פסוקים כ"ו – ל"ב) משה רבנו פותח את דבריו במילה "ראה" בלשון יחיד, ואז ממשיך במילה "לפניכם" בלשון רבים, משה מדבר כך כדי ללמד כל אדם ואדם שהוא אישית צריך לראות ולדעת שמעשיו משפיעים על כל העם כולו, הוא מורה לעם ישראל שכשיגיעו לארץ ישראל יעשו מעמד משה מסביר שהברכה תגיע על מנת שישמעו ויקיימו את מצוות ה', לעומת זאת, הקללה תגיע אם יסורו מדרך התורה וילכו לעבוד אלילים אחרים, העבודה הזרה היא כה חמורה, שכל מי...