תוכן מומלץ

מיטתו של משה והתעלומה המתמטית - כלא ה"אי אפשר" ומנגנון הייאוש התודעתי א. המראה המבעית במדבר: כיצד מייצרים ייאוש? במדרש רבה (שמות, פרשה מא) מובא אחד המאמרים המבהילים והעמוקים ביותר בנוגע לחטא העגל. התורה הקדושה מתארת את רגעי המשבר של עם ישראל במדבר: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר" (שמות לב, א). חז"ל הקדושים מגלים לנו סוד נורא על המילה "בֹּשֵׁשׁ", ומלמדים: "אל תקרי בושש אלא בָּא שֵׁשׁ" – שבאו שש שעות של הדור, ועירבב השטן את העולם והראה להם דמות מיטתו של משה כשהיא פורחת...

הנה יש לחקור ביסוד פלוגתא דרש"י ורבינו תם (מנחות פרק הקומץ) בסדר כתיבת והנחת ארבע פרשיות של תפילין, האם בעינן כסדרן שנכתבו בתורה (קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע), או דלמא פרשת שמע היא האחרונה, ונמצאו והיה כי יביאך ופרשת והיה אם שמוע סמוכות זו לזו מבפנים, ושמע וקדש מן החוץ. ונראה להביא ביאור מחודש בזה מתוך דקדוק בסוגיית הגמרא במנחות במחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא בעניין מספר הבתים שבתפילין מן התורה. דהנה תניא שם: "רבי ישמעאל אומר: לטטפת לטטפת לטוטפות, הרי כאן ארבע, דברי רבי ישמעאל"...

אינו מוגה כל הצורך, בהמשך בע"ה המאמר יעודכן. משנה ותלמוד איזהו ע"ה וכו', אחרים אומרים אפי' קרא ושנה ולא שימש ת"ח הרי זה ע"ה, א"ר הונא הלכה כאחרים. רמי בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא דתני ספרי ספרא והלכתא וכו', שאני רמב"ת דמשמע להו לרבנן וכו', ל"א דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו כצורבא מרבנן דמי (ברכות מז:). מבואר בגמ' שגם אדם שלמד תורה הרבה אך טרם שימש ת"ח הרי הוא בגדר ע"ה, ולא שישמש ממש אלא אפ' שומע שיעורים על הסוגיות, נכנס כבר בגדר שימש. ועל מה יהיו השיעורים, איך כבר יצא...

בס''ד פרשת ואתחנן: האם מותר לשכור גוי לבנות בית כנסת בשבת פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה על מצוות שמירת השבת, ומוסיפה שלא רק האדם חייב לשבות ממלאכה, אלא גם שורו, עבדו וחמורו: ''וְיוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָ֛נוּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽוֹךָ''. ובלשון המשנה ברורה (שה, א) כשדן בנשיאת משא על...

מבנה כללי : קינה א מאות א-כ החצי הראשון של הקינה, המקונן מקונן בל' נסתר על חורבן העיר והאומה מתוך תמהון עצום וקושי להעלות מילים בצורה גלויה, כאשר באות ט כבר העיר מתחילה לדבר ראה ה' את עניי אך עדיין בנסתר כי הגדיל אויב, ובאות כ מוסיפה ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה כהפניה לחצי השני של הקינה. מאות ל-ת העיר מדברת על עצמה (למעט אות פ שחוזרת ללשון נסתר בעוד בקינות הבאות ב ג ד האות פ משונה שמקדימים אותה לאות ע וצ''ע) ומתארת את אסונה הכבד, כאשר לקראת סיום הקינה מוסיפה לפנות לה' באריכות ראה ה' כי צר...

הלימוד מ'ויהי אור' לדרך הלימוד "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" תהילים קיט קל פתח דבריך יאיר. תחילת דבריך האירו את לב ישראל שאתה המבין פתאים באמרך (שמות כ) אנכי אשר הוצאתיך, הודעתם בטובה שעשית להם שקניתם מבית עבדים לדעת כי אדון אתה להם ויקבלו אלהותיך עליהם לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' ואח''כ גזרת גזרותיך, ד''א פתח דבריך יאיר תחילת דבריך במעשה בראשית יהי אור: מבין פתיים. משם יבינו הכל ויפתחו (להתחיל ולפתוח) בדברי תורה, תנחומא: יש לעיין בפ"ב ברש"י, דמה כוח דתחילת מעשה בראשית בהדבלה...

- אסור להיכנס לביהמ"ק בטומאה, כמבואר בפר' חוקת יט כ ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו אמר הוא, ועי' שבועות טז'. [ובתוספתא שבועות א ב, חמורה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה, שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחד, וטומאת מקדש אינה מתכפרת אלא בשלושים ושנים שעירים בשנה]. ודעת הרמב"ם [סופ"ו מהל' בית הבחירה] שגם בזה"ז אסור להיכנס למקדש, ויש ע"ז כרת, והראב"ד שם חלק. אך דעת התוס' בשבועות יד ב, וס' התרומה הל' ארץ ישראל, והיראים סי' רעז, והסמ"ג...

נהגו לכפול הסיום קריאת איכה את הפס' השיבנו וגו', וכבר מובא מנהג זה ברש"י בסוף המגילה, ובי' רש"י שהוא בשביל שלא לסיים בפסוק כי אם מאוס מאסתנו וגו' שהוא דברי תוכחה. והנה, בירושלמי ברכות פ"ה ה"א 'שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות, אמר ר' אלעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות, אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר (ירמיהו נא) ככה תשקע בבל, לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו, במפולת של מחריביו חתם...

מקור וטעם התקנה איתא בגמ' בב"ק [פב.] "עשרה תקנות תיקן עזרא... ומכבסים בחמישי בשבת...ושיהו מכבסין בחמישי בשבת משום כבוד השבת", הו"ד אלה להלכה ברי"ף [שבת כט:] וברא"ש [ב"ק פ"ז סי' יט'] כתב וז"ל: "ושיהו מכבסים בחמישי בשבת מפני כבוד שבת ללבוש לבנים ובע"ש אין פנאי לכבס", וכ"ה במאירי "הרביעית הוא שיהו מכבסין בחמישי בשבת לכבוד שבת ולא ימתינו עד ערב שבת מפני שיניחו ערב שבת כלו לצרכי הכנת שבת", אמנם מצאנו טעם נוסף לתקנה זו - דעת רבינו יהונתן [בשיטמ"ק] וז"ל: "היתר הוא לבני המשמר העובד בבית המקדש באותו...

בס"ד ראשי פרקים שינוי קונה גדרו ומהותו של קניין שינוי א. דרך הנתיבות והקו"ש דברי הנתיבות והקשיים בהם הקשיים בדרכם הכללית של הנתיבות והקו"ש הסוגיה בסהנדרין ע"ב. ב. דרך הר"ש איגר ג. דרך הרש"ש והחת"ס הקשיים בדרך זו ביאור הרב זצ"ל לגמ' בסנהדרין והקשיים בו ד. ביאור חדש בקניין שינוי (הגרא"ז מלצר) קושיה על ב' הדרכים שהובאו לעי' נפקא מינות בין הדרכים ביאור הסוגיה בתמורה (ו.) סיכום בגמ'. "אמר רבה שינוי קונה כתיבא ותנינא כתיבא "והשיב את הגזילה אשר גזל" מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל...

בגדר החיוב בפותח בית הצוואר בשבת מכות ג: "הפותח בית הצוואר בשבת חייב חטאת מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למגופת החבית..." רש"י כותב {וכן כתב רש"י בשבת מח:} שהפותח בית הצוואר חיב משום מתקן כלי-מכה בפטיש, והגמ' שואלת ממגופת החבית מדוע פטור שיתחייב מדין מכה בפטיש. הרמב"ם (פרק י' מהל' שבת הל"י) כותב את כל דיני קורע ובסוף כותב "והפותח בית הצוואר בשבת חייב" ומשמע דסובר שהפותח בית הצוואר חייב משום קורע, ולפי הרמב"ם צ"ל דשאלת הגמ' שבמגופת החבית יתחייב משום סותר [דקורע וסותר הוי אותו מלאכה אלא...

הרבי ר' יהונתן איבשיץ פירש "אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם" דהיינו שכפרו בלב ולא עבדו ע"ז בגלוי כבבית ראשון. ופירש הבית הלוי[1] האיך אין זה סותר את מה שאמרו חז"ל שהיה בהם שנאת חינם- כיון ששנאת חינם פירושו ששנאו לחכמים ולא נשמעו להם, ומזה הגיעו לכפירה. אולם היו שתירצו, שהרי אדם הלקוי בבין אדם לחבירו "אין לו נפש" (כמ"ש ברמב"ם בהקדמה לפ' חלק) ולכן אין לו חלק לעולם הבא אע"פ שאין עבירתו חמורה כל כך. ובכך פירשו את מאמר חז"ל "נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו". שלאדם עם נפש...

מאמרי חז"ל סותרים בתכלית הבריאה כאשר מתבוננים במאמרי חז"ל על תכלית ומטרת הבריאה, אנו מוצאים כמה מאמרים שראוי לתת עליהם את הדעת, מאחר שנראים כסותרים זה לזה. סתירתם היא בשני בחינות שונות, האחד - סתירה יסודית ומהותית, האם התכלית היא למען הבורא או למען הנבראים, והשנית - שמצאנו טעמים רבים שנאמר עליהם כי הם תכלית הבריאה, וכל אחד נראה שונה מחבירו לחלוטין. ובודאי ישנו יסוד אחד הכולל את כולם למהות אחת המרכיבה את כל הפרטים האלו למהלך אחד, אשר רק בו נוכל להבין כיצד כולם תכלית הבריאה ואין סתירה ביניהם...

בס''ד פרשת דברים: האם ניתן לחדש את 'הסמיכה' בזמן הזה פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה את דברי משה, החוזר על חלק ממאורעות בני ישראל במדבר, בשינוים מסויימים. אחד הדברים שעליהם הוא חוזר, הוא מינוי הדיינים, שנצטוו לשפוט את ישראל: ''וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק... לֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵא-לֹהִ֣ים ה֑וּא''. התורה כותבת...

אשמח לכל הערה ודירוג הקדמה לספר דברים ספר דברים מחולק לשלושה נאומים של משה, ועוד שני חלקים קטנים. הנאום הראשון – נאום התוכחה פרק א' פסוק ו' - פרק ד' פסוק מ' משה עובר על מה שהיה מיציאת מצרים ועד עכשיו, מזכיר ברמז את המקומות שניסו את ה', מזכיר את מינוי הדיינים שלאחר מתן תורה ומרחיב בחטא הגדול – חטא המרגלים, ובמה שהפסידו בגללו, מזכיר עוד כמה מקומות שחטאו, ומזהיר לא לעבוד עבודה זרה. הנאום השני – נאום המצוות פרק ד' פסוק מ"ד - פרק כ"ז פסוק ח' משה חוזר על כל המצוות שנצטוו במהלך ה40 שנה במדבר...

תקופת הראשונים ותקופתינו הקדמה התורה והמצוות ועיקרי אמונתינו עוברות ביד עם ישראל כבר אלפי שנים והן עמוד השדרה של היהדות. עם ישראל עצמו עבר ממצרים לארץ ישראל, ומהתנחלות למלוכה, וממלוכה לגלות, ומגלות לחזרה לארץ ישראל, ושוב גלויות מגלויות שונות, שמדות גשמיות ושמדות רוחניות, בסוף שוב חזרה לארץ, מלחמות גשמיות ורוחניות, והספינה עדיין לא הגיעה לחוף מבטחים. כשעם ישראל בגלותו עבר שמד גשמי, לא היה לו תמיד את הכח והנסיבות לעמוד ולהילחם על נפשו, וכל גל וגל שבא עליו, הוא הוריד את ראשו עד יעבור זעם...

בס"ד בסליחות לשבעה עשר בתמוז, בסליחה שניה אנו אומרים, "הביא מועד במלאתו לשבר בחורי גמוז, ורבה בו פעמים כמסמוס ומזמוז, זבולו כשר שאננות מבכות את התמוז, חיבני איבני אזי בירח תמוז". וכדי להבין על מה נסובה סליחה זו, צריכים אנו לילך למקור ענין זה, שמקורו בנביא יחזקאל (ח, יד), "ויבא אותי אל פתח שער בית ה' אשר על הצפונה והנה שם הנשים ישבות מבכות את התמוז", ע"כ. ומפרש שם רש"י, מבכות את התמוז, דמות אחת שמחממות אותו מבפנים, והיו עיניו של עופרת, והם נתוכין מחום ההיסק, ונראה כאלו בוכה, ואומרות...

שומרי החומות והסייגים – "הגדר" כעיקרון קיומי בהלכה ובמסורת א. תמיהת הדורות: מלח סדומית ומים אחרונים בזמננו אחת הסוגיות המפורסמות המעסיקות כל בר-בי-רב הלומד את הלכות סעודה, נעוצה בדין מים אחרונים. הגמרא במסכת חולין (דף קה עמוד ב) קובעת נחרצות כי מים אחרונים הם חובה, ומנמקת זאת משום סכנת נפשות: שמלח סדומית יש, והוא סומא את העיניים. מלח זה היה דק ועז, ואם אדם היה נוגע בעיניו לאחר האוכל בלי ליטול את ידיו, היה מסתכן בעיוורון. והנה, כבר בתקופת הראשונים, מביא התוספות בשם הגאונים תמיהה גדולה...

בעזהשי"ת הקנינים בקידושין – גמ’ מס’ קידושיו דפים ד-ה קנין כסף: ג’ לימודים יש לקנייין כסף באשה. א) ק"ו מאמה העברי’, שאם אמה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף, אשה שנקנית בביאה בוודאי שתקנה בכסף! (ואין להקשות מיבמה שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף (וא"כ אין חומר מצד האשה), שיבמה גם אינה נקנית בשטר, ואין לה זיקה כ"כ לעיניינו) ב) גז"ש קיחה קיחה משדה עפרון, (“כי יקח איש אשה" “נתתי כסף השדה קח ממני") דמה קיחה בשדה בכסף אף קיחה בקידושין בכסף. ג) “ויצאה חינם אין כסף" – אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון...

א. גמ' מכות ב: רמז לעדים זוממין שלוקין מה"ת מנין דכתיב "והצדיקו את הצדיק כו' והיה אם בן הכות הרשע" ותיפוק ליה מ"לא תענה" משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. ולכאו' יש לחקור האם לאחר שהתורה כתבה "והצדיקו" זה מגלה לנו שלוקין מ"לא תענה" למרות שזה לאו שאין בו מעשה [או שעושה את הלאו ליש בו מעשה], או דמ"לא תענה" בכ"מ לא לוקין אלא שהתורה גלתה ב"והצדיקו" שיש דין מיוחד בעד"ז שכשאין אפ' לעשות כאשר זמם מקבלים מלקות כתחליף לכאש"ז. ב. המשנה בדף ד ע"א: ר"מ אומר שכשמעידים על...