תוכן מומלץ

מהו "כלל ישראל" נתלבטו בזה לאחרונה רבים, ונסתבכו בזה מחמת דיוקים וקטעי דברים כאלו ואחרים, ואני באתי להעמיד דת על תילה, וללקט באמרים ממקורות ברורים, אמרתי אשיחה וירווח לי, וכשיגלו הדברים קילורין לעיניים שמא דבר כה פשוט, שכבר התבטא מרן הגר"א וסרמן הי"ד (כמדומה בשם הח"ח) על כך שאנשים מתייחסים למתנצרים רח"ל כאל מחוץ לאומה וכאבר מת, אולם למתיוונים ודומיהם אין זה היחס משום מה. וכה תוכן דבריו: אנו מאמינים יותר לכומר מאשר להלכה. שאם ההלכה פוסקת שהוא כמומר אנו לא משתכנעים אך אם הכומר אמר שהוא נוצרי...

בענין חובת בדיקה בטעם הבדיקה במתני' אור לארבע עשר בודקין את החמץ לאור הנר. שיטת רש"י פירש"י ד"ה בודקין, שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא. והק בתוס', וקשה לר"י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' (דף ו:) הבודק צריך שיבטל, ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל. מהא דהקשו מתרי, חדא מהא דהבודק צריך שיבטל, ב' דמדאו' בביטול בעלמא סגי, וא"כ מדוע צריך בדיקה, לכאו' אפ' לחדש, דהנה בראשונים מבואר שיש טענה בביטול שלא יבטל מספיק, [פנ"י -ר"ן], וא"כ אפ' לישב הק' הראשונה מדוע בעי ג"כ לבדיקה...

בס"ד שימת הלב במצוות הזכירה שאלה. 1) שמע כל הקידוש אך כלל לא שם לב כשאמרו "זכר ליציאת מצרים" האם יצא 2) שמע זכור וראשו היה טרוד בדיקדוקי הקריאה ולא נזכר כלל במעשה עמלק האם יצא 3) כשאמר ק"ש והברכה שלאחריה לא נזכר כלל ביציא"מ האם יצא תשובה. אמרינן בספרא והנה יל"ד אם דרשת הספרא מ"זכור" הוא ריבוי שלא מספיק זיכרון הלב אלא צריך גם בלב וגם בפה או שהדרשה מפקיעה מההו"א שהחיוב תלוי בלב ומלמדת שהחיוב תלוי רק באמירת הפה ולא בלב כלל ונראה להוסיף שיש לתת טעם מסברא שהא ודאי שיש דין גם בלב דבאמירת...

תשובה בענין מי מברך ספירת העומר בציבור הרב או השץ אל מעלת כבוד המופלא, בפז לא יסולא, דעסיק בתורה תדירא, חשיכה כאורה, לילה כיום יאירה, ה"ה ... ני"ו ויצ"ו אחר דרישת שלום כבוד תורתו כנהוג ! בענין שאלתך על ספירת העומר על ידי המרא דאתרא, האם נאה ויאה שיברך הרב או שמא עדיף בכלל שיברך הש"ץ. אביא הידוע לי בזה לע"ע בקצירת האומר, ודי בזה לחכם שכמותו, תרב גדולתו, אשרי יולדתו, וזה החלי בעזר העוזר האמיתי: במדרש (בראשית רבה פרשה כ' אות ג') אמרו: "וַיֹּאמֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ...

העולה מהסוגי' כתובות טז: - יז. המקור למצווה הגמ' בכתובות טז: תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה, כלה נאה וחסודה והתורה אמרה: מדבר שקר תרחק, אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר: ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. עכ"ד. ופירש"י דכיצד מרקדין הכוונה מה אומרים לפניה, ולפי בית שמאי הכוונה...

אינו מוגה כל הצורך, בהמשך בע"ה המאמר יעודכן. תהילים פרק ג - בטחון מוחלט בשביל להבין את הפרק הזה בצורה טובה, צריך קודם להכיר את סיפור מרד אבשלום. בגדול, כולם יודעים פחות או פחות מה היה שם – אבשלום, מרד, יואב, לך בשלום, גיהנם פעורה תחתיו וכגון דא, אבל – נדיר למצוא מי שמכיר את הסיפור המלא – אולי מחמת החשש הקמאי מלימוד נ"ך, כמנהג המשכילים מקדמת דנא, ועל כן הובא כאן: למעשה, שורשי המעשה נעוצים ברצח אמנון על ידי אבשלום, לאחר מה שקרה עם תמר, עיין שם. אבשלום ברח לגשור, אל זרועות סבו האהוב, הסתתר שם...

אינו מוגה כל צרכו, בע"ה בהמשך המאמר יעודכן. תהילים פרק ב - הגבול האפור הגמרא (ברכות י.) אומרת שכל פרק תהלים שדוד חיבב, הוא פתח וסיים אותו באותה מילה, כמו הפרק הראשון שמתחיל ב"אשרי האיש" ומסיים ב"אשרי כל חוסי בו". המעיין הנבון יפתח את ספר התהלים, ויגלה לתדהמתו שמדובר בשני פרקים נפרדים, ואז עומדות בפניו שתי אפשרויות: לסגור את הספרים עם סימן שאלה בין העינים, או – ובהנחה שהוא נבון, זה מה שהוא באמת יעשה – לדפדף הלאה למפרשי התלמוד, כדי לגלות שאכן פעם שני הפרקים היו אחד – ובשלב מסוים הם נפרדו פרק...

אינו מוגה כל צרכו, בע"ה בהמשך המאמר יעודכן. תהילים פרק א - מאמר האושר האגדה מספרת על הנרי פורד – מייסד חברת "פורד" שהנגיש את כלי הרכב להמונים, שהגיע לנפוש לזמן ממושך באחוזתו שעל הים במיאמי שבפלורידה. לילה אחד יצא הנרי להליכה לאורך החוף, ועל מזח קטן, ששנים כבר לא היה בשימוש, ראה איש מבוגר יושב ליד דלי קטן, בידו חכה ומידי פעם הוא משליך דג ששלה ממעמקים אל תוך הדלי. הנרי, שאהב לשוחח עם אנשים פשוטים ממעמד העובדים, התיישב לידו ופתח בשיחה. "מה תעשה עם הדגים האלו"? הדייג השליך דג מפרפר נוסף לדלי...

בס''ד פרשות תזריע - מצורע: האם יש צורך בכוונה לנטילת ידיים ולטבילה פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה (יב, ד - ה), שיש הבדלים הלכתיים בין אשה היולדת זכר לבין אשה היולדת נקבה. בעוד שאשה היולדת זכר טמאה שבעה ימים, ואז יושבת על דם טוהר במשך שלושים ושלושה ימים, הרי שיולדת נקבה טמאה שבועיים, ואז יושבת על דם טוהר שישים וששה יום: ''וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָהֳרָֽה''. מדוע יש הבדל בין זכר לנקבה? המפרשים העלו...

אותיות שרשי לשון הקדש הן שלשה, ונסדרו לפי השרש פָעַל. ולכן האות הראשונה של השרש נקראת פ' הפועל (פה"פ) השניה נקראת ע' הפועל (עה"פ) והשלישית נקראת ל' הפועל (לה"פ). פעלי לשון הקודש נחלקים לשבעה בניינים, פָעַל נִפְעַל הִפְעִיל הָפְעַל פִעֵל פֻעַל הִתְפַּעֵל. שלשת הבניינים האחרונים כיון שבא בהם דגש בעה"פ נקראו בניינים כבדים, ולכן בניין פָעַל שהוא הפכם נקרא בנין הקל. הבניינים פעל נפעל הפעיל פִעל והתפעל הם פועלים פעולות, (נפעל לפעמים מקבל פעולת הקל כמו נגנב, ולפעמים מציין פעולה כגון נשמר), ונקראו...

חולין דף נט. מתני': סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא, כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף, טהור. ר' אלעזר בר' צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא. שי' תוס' שי' תוס' בסוגין מבוארת, דכל שיש לו זפק וקרקבנו נקלף ויש לו אצבע יתרה הרי הוא ידוע שאינו דורס, וע"כ שיט' עופות הם אינם דורסים, דאי היו דורסים א"כ יש להם את הג' סימנים האחרים, ואי דורסים לא היה נכון הכלל הזה, ע"כ דאינם דורסים, וגם עורב ע"כ אינו דורס, דמבואר בגמ' דיסימני עורב הוא...

תפילה על חולה המתייסר שימות הר"ן בנדרים (מ' ע"א) כתב וז"ל: נראה בעיני דהכי קאמר פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות, כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות ק"ד ע"א), דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער, אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים, כלומר דלימות רבי וכו', ע"כ. וכבר איתא כן בשאילתות (שאילתא צ"ג) וז"ל: נכנס ר' עקיבא ודרש, כל שאינו מבקר החולה כאילו נוטל נשמתו, דכד אזיל ומשאיל וחזייא צעריה, בעי עליה רחמי...

פתיחה מפורסמת אמירתו של רס"ג "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", רבים מבינים שרס"ג מגדיר כאן הגדרה יסודית במהותו וגדרו של עם ישראל, שבניגוד לשאר העמים המוגדרים כעם ע"י ארצם ומוצאם, אצל עם ישראל הדבר שונה, מה שמגדיר אותו כעם זוהי התורה, הברית שלעם ישראל בהר סיני וקבלת התורה, הם שמגדירים אותו לעם. במאמר זה נדון בדבר, האם אכן כן הדבר, שהגדרתו של עם ישראל כ"עם" אינה תלוי במוצא המשותף אלא רק בתורה, ונראה לענ"ד שאין כל הכרח להבנה זו, ואדרבה, מוכח ממקורות רבים להיפך, ולהלן נדון בהרחבה גם בדברי רס"ג...

השכלה לאומיות וציונות – עיון בהיסטוריה הולך לו אדם בשדה אביבית פורחת עטוף במחשבותיו ושקוע בהרהוריו, והנה על גדות הנחל יושב לו אדם זקן לבדו, מצחו חרוש קמטים וכולו שקוע בעולם הגיגיו. פונה האדם אל הזקן: שלום לך אדם יקר! הנה יצאתי אל חיק הטבע אל פריחת הפרחים, הרוחות העדינות וזמרת הציפורים האביביים, כדי לסדר את מחשבותי, אולי תוכל אתה לסייע בידי. מרים הזקן את עיניו המלאות חכמה ומשיב: שלום. שמי בן סירא על שם בן סירא הקדמון. מה שמך? ומה שאלתך ובקשתך? עד חצי המלכות ותעש. שלמה: הנה כבר כמאה שנים...

האם הוי מצות עשה שהזמן גרמא ואם נשים חייבות בפשטות רוב הראשונים הלא הם החינוך הרמב"ם והמאירי ועוד ס"ל שספירת העומר הוי מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות וכך נפסק להלכה אמנם דעת הרמב"ן בקידושין [לג:] אינו כן וז"ל: ובמצות עשה שאין הזמן גרמא שייר טובא מורא וכבוד בכורים וחלה כסוי הדם ראשית הגז מתנות ספירת העומר וכו' עי"ש, הרי לנו להדיא שהרמב"ן אחז שספירת העומר הוי מ"ע שאין הזמן גרמא, ולכאו' דבריו צ"ע דהרי כל מה שסופרים זה משום קרבן העומר וזה היה אפשר רק ממוצאי יו"ט ראשון א"כ זה תלוי בזמן, במהר"ם...

בענינא דכפירת קרקע וכפירת שעבוד קרקעות קושית הראשונים בדינא דר' יוחנן ובכל מלוה ע''פ הנה מבואר בגמ' שבועות ל''ז דינא דר' יוחנן ''רבי יוחנן אמר הכופר בממון שיש עליו עדים חייב בשטר פטור אמר רב פפא מאי טעמיה דרבי יוחנן עדים עבידי דמייתי שטר הא מנח אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא שטרא נמי עביד דמרכס אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע היינו טעמיה דרבי יוחנן משום דהוה שטר שעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות'' והינו שדין שבועת הפיקדון אינו נאמר בכפירת קרקע, ובהמשך הגמ' נחלקו...

טעמי המקרא הם צורת הפיסוק של המקרא. דרך הפיסוק שלהם היא לחלק חלקים גדולים לשני חלקים, וכל חלק מהם לחלק שוב לשני חלקים, וכן הלאה עד שכל חלק איננו מכיל יותר משתי מילים. חלק המורכב משתי מילים המיוחסות זו לזו נקרא יחידה פשוטה. ואילו חלק בעל שלוש מילים ששתים מהן קשורות זו לזו והמילה השלישית מתייחסת לשניהן יחד נקרא יחידה מורכבת. חשוב לשים לב שטעמי המקרא תמיד מחלקים רק לשתים ולא לשלוש. ואם יש שלושה חלקים שוים הטעמים יחלקו לשני חלקים, וחלק אחד יכיל שנים והחלק האחר יכיל אחד. כמו שביארנו, יש חלוקה...

בס''ד פרשת שמיני: האם מותר לאונן לספור ספירת העומר פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה (י, ו) על מות נדב ואביהוא, ועל ציווי הקב''ה לאהרון, אלעזר ואיתמר, שלא להתאבל כפי שבדרך כלל נדרש: ''ויֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן וּלְאֶלְעָזָר֩ וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־ תִפְרֹ֙מוּ֙ וְלֹ֣א תָמֻ֔תוּ''. כפי שהעיר הרמב''ן (שם, ד''ה והנה), בניגוד לכהן גדול שגם לדורות אינו קורע בגדיו, אינו מגדל שיער על קרוביו שנפטרו ואינו נטמא, כהנים הדיוטות אמורים לקיים את מנהגי...

בשם אדני אל עולם חובת האב בבנו למולו ביום השמיני מקרא: אוַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהֹוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃ גילוי שם אל שדי וקריאה כללית להליכה לפניו בשלמות ע''י הברית שבהמשך. פרוש השם פרש''י והוא נראה פשט המקרא שדי באלהותו לכל בריה, ועד שלא נימול היה אלהות ה' עליו חסרה ביטוי מוחשי וכעת הולך להשלים עצמו בזה. בוְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה...

כתוב בתורה בבאורי משה על יום השביעי של חג המצות הנאכלות על הפסח ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה. ובפשט הששת ימים הולך על ששה ימים ראשונים של חג המצות שהרי מסיים וביום השביעי עצרת, וצריך עיון גדול שהרי כבר נאמר לפני כן שבעת ימים תאכל עליו מצות ודרשות חז''ל הידועות בענין אינם פשט המקרא כי מדברות על ששה ימים מלבד היום הראשון, ועוד קשה מה ענין וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה שנראה שבכל הששה ימים תעשה מלאכה, והלא כבר נאמר בספר שמות וביום הראשון מקרא קודש...