מדור מאמרים

קבל"ש במזמור שיר ליום השבת הנה באמרינו סדר קבלת שבת מקבלים אנחנו עלינו את איסורי ודיני שבת, וכמו שבעצם נקרא 'קבלת שבת', וכ"נ בשו"ע [רסא'] לגבי 'מזמור שיר ליום השבת שהיו אומרים בזמנו לשם קבלת שבת שבאמירה זו חלים על האומרו דיני ואיסורי שבת, ציינו דברים אלו לעיל ונרחיב הדברים, דבבית יוסף [רסא'] כתב ונראה דלדידן מכי אמר מזמור דשבת קבליה לשבת עליה ע"כ, ובשו"ע [רסא' ד'] כתב שבאמירת מזמור שיר ליום השבת חל קבל"ש על האומרו ע"ש, ודע שהוראה זו היא כשאומר את המזמור מבעוד יום דכשאמרו משתחשך כבר חלה קדושת שבת מאליה עם חשיכה וכמ"ש החיי אדם בספרו זכרו תורת משה [סי' ז'] וז"ל: מרגלא בפומיה של עמי הארץ שכל זמן שלא אמרו מזמור שיר ליום השבת אע"ג שכבר הוא לילה לא חל שבת אל תאבה ואל תשמע רחמנא ליצלן מהאי דעתא כי שבת מילא בא, אמנם הרמ"א בדרכי משה [רסא' ב']...

כתבתי כמה דברים על שמחה וקדושה על פי רבינו הגר"א ואני משתף את חברי, ואודה להערותיכם החשובות. בידידות ובאהבה, מאמר בענין השמחה והקדושה והשייכות ביניהם. כותב הגר"א: "דרגא דסטרא אחרא הוא עצבון, ודרגא דקדושה הוא שמחה" (פירוש הגר"א להיכלות, זוהר יהל אור, דף לא טור ב). פירוש: מדרגת ומקום הסטרא אחרא והיצר הוא העצבות והדיכאון ואילו מדרגת הקדושה היא השמחה. במאמר זה של הגר"א טמונים עולמות. אם נתחקה אחר שורש העצבות, מגלה לנו הגר"א, נגלה אותו נעוץ בסטרא אחרא, דהיינו במקום משכנו של היצר הרע והטומאה, כי הדרגא, כלומר הבחינה והמקום של הסטרא אחרא הוא – עצבות. כמו כן, אם נתחקה אחר שורשה של השמחה, נגלה אותה בקדושה, באור, בטוב השמימי, כי המקום בו נמצאת הקדושה היא היא המקום בו נמצאת השמחה, כי השמחה והקדושה שלובות זרוע הן, מדובקות האחת בחבירתה, לא...

מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה משא ומתן בגמרא ובמדרש בטעם הגזירה איתא במגילה דף י''ב ע''א, 'שאלו תלמידיו את רשב''י, מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה, אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע'. שאלם רשב''י, 'אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו', אמרו לו אמור אתה, אמר להם, מפני שהשתחוו לצלם, אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר, אמר להם, הם לא עשו אלא לפנים אף הקב''ה לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו'. הנה תלמידיו פירשו לו טעם הגזירה מפני שנהנו מסעודת אחשורוש, ורשב''י הקשה דא''כ אמאי יענשו היהודים שאינם בשושן, ועל כן פירש הטעם מפני שנשתחוו לצלם. אך בדברי המד''ר בשיר השירים (פרשה ז) מצאנו מחלוקת בזה, וז''ל המדרש, אם כן למה באו ישראל בספק בימי המן, רבנן ורשב"י...

"עיקר ההכנסת ספר תורה" הוא להכניס את התורה בעצמותנו לקבל עלינו את עולה ולא רק להכניס אותה לארון קודש או לעשות לה פרוכת יפה אלא העיקר לקבל עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות בעיון התורה בטהרה בניצול הזמן כמה דאפשר בלי הפסק בכלל. ואז באמת יהיה זה הכנסת ספר תורה אמיתית. וראיתי סיפור נפלא מהבא"ח זצ"ל שסיפר על שני אחיות שאחת נישאה לגביר גדול ואחת נישאה לאברך כולל לזאת שנשאה לגביר היה ארמונות וטרקלינים ועסקים חובקי עולם ולשנייה דירת מגורים דלה וצנועה בבני ברק. יום אחד הגיעה אשת האברך לבקר את אחותה והנה היא רואה פאר והדר אבל עיניה של אחותה הגבירסט'ע נוגות ועצובות וכששאלה אותה לפשר העניין היא השיבה לה שבעלה כל היום נוסע לעסקיו ואכן כל חודש הוא שולח לה תכשיטים אבל נמאס כי היא מרגישה שהיא התחתנה עם תכשיטים ולא עם בעלה והוא בכלל לא אוהב אותה אלא רק...

ליקוט מעניין על בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת/ חלק א' לכל בעל חי יש שייכות לאחד מכ"ב האותיות/ למי אין מוח בעצמותיו/ האם בעלי חיים חולמים/ אין חיה רעה מושלת באדם עד שיטעם טעם בשר אדם א] כל הבעלי חיים יש להם אותיות מכ"ב אותיות, דאדם המדבר יש לו כל הכ"ב אותיות, והבע"ח י"ל לכל אחד אותיות מיוחדים, כמו שמצינו קריאת הגבר קרא תרנגולא, דקריאת התרנגול נקרא קרא מפני שמוציא אותיות ק"ר כידוע, וכן הברת עוף רחם שרקרק, וכן נקרא צפצוף עופות על שם שנשמע מהם כמו ציף ציף ונמסר להם אותיות צ"ף. ושמעתי מרבינו הקדוש זצוק"ל שאמר בשם רב קדוש א' שהברת הארבה ס"ס. (פרי צדיק בא אות ב'). שמענו מרבינו הק' מאיזביצא זצ"ל בשם רב אחד על מכת הארבה ששורש בריאת הארבה מאות ס' לכן גם קול הברת פריחתם הוא "סא". (פרי צדיק תבוא אות ו') ב] כל בעלי החיים יש מוח בעצמותם החלולים...

מתנה ע"מ להחזיר במתנות לאביונים הנה הפמ"ג מסתפק (או"ח משבצות זהב סימן תרצ"ד ס"ק א') אי מהני לקיים מצות מתנות לאביונים במתנה ע"מ להחזיר וז"ל, נסתפקתי, מתנה לאביון אם מהני על מנת להחזיר. ומשלוח מנות לא מהני, כי מנות מאכל ומשקה שישמחו בפורים, עיין סימן תרצ"ה (סעיף ד'), מנות לשון הכנה, מן הוא (שמות ט"ז ט"ו), ואי"ה שם יבואר, וצ"ע. והביא ספיקו בבאה"ל (סי' תרצ"ד). ויש לעיין מ"ט דיהני קיום מצות מתנות לאביונים במתנה ע"מ להחזיר, הא לכאו' לא נתקיימה התוצאה הראויה להתקבל, והיא דיתרבה ממון העני, וכמו דבמשלוח מנות אינו יוצא יד"ח במתנה ע"מ להחזיר משום דלא שימח רעהו בזה, כמ"כ לא יצא במתנות לאביונים כה"ג. וכן תמה בתשובות והנהגות (ח"א סי' ת') בזה"ל, ולע"ד צדקה מועיל דוקא כשיש לעני בזה איזה תועלת לצרכיו ולא במתנה ע"מ להחזיר שאינו יכול לעשות בו צרכיו...

החכם והחסיד המסילת ישרים מביא בהקדמתו סיפור מעניין על חכם אחד שהיה גר בקרבת חסידים, כנראה חכם שהמסילת ישרים מזכיר הכוונה לחכם מחוכם שמילא כריסו בתורה ויראה, ואותו חכם היה רואה את המכונים חסידים מאריכים שעות ע"ג שעות בתפילה והיו מתנועעים כמו לולב שעות ארוכות ומברכים בכוונה וחשק והתלהבות , והוא לא הבין הרי הוא חכם גדול ויש לו יד ורגל בחכמה ויראה אבל הוא לא מבין אותם, מה יש כ"כ להאריך בתפילה ולמה הם כ"כ מתלהבים, וממה הם כ"כ מתלהבים. הוא לא חשב את זה כביקורת אלא כתמיהה גדולה הוא באמת רצה להבין מה קורה פה. ויהי היום והנה הוא רואה את אחד מחבריו החסידים שהוא היה חברו משכבר הימים, החכם שמח שמחה גדולה בליבו סוף סוף יש משהו שהוא יכול לפרוק לו את כל קושיותיו, ואני לא יאריך בדברים מה שהם דיברו ביניהם, אבל בסוף החסיד הצליח להביא אותו להכרה שהמצוות...

גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה - פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן - לעומת - פָרָשַׁת גְּדֻלַּת מׇרְדֳּכַי/ מאמר ב' במאמר הקודם הובאו דברי המגיד מישרים שחסד גדול עשה עמנו הבורא ית"ש ששקל המן כסף ולא זהב, כי אם היה שוקל זהב לא היתה תקומה ח"ו, כי זהב מורה על דין וכסף על חסד. אמנם במדרש רבה פרשת תרומה (לג ה) אמרו: מה עשה אותו רשע הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש, אמר לו הקב"ה חייך נבחר מכסף ומזהב חן טוב, נבחר חנה של אסתר שנאמר ותהי אסתר נשאת חן, כיון שבא הרשע עם הממון אמר לו המלך הכסף נתון לך. משמע מכאן שהמן נתן גם זהב, ודלא כהמגיד מישרים הנ"ל שאמר ליתן רק כסף, ואולי לפי שהמן הסתפק אולי כדאי להוסיף וליתן גם מקצת זהב לעורר הדינים. ובמדרש אסתר רבה (ו א) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע זכרני ה' ברצון עמך, בשעה שתעשה תשועה לישראל ע"י מרדכי...