מדור מאמרים

בעקבות האשכול המעניין שלג במבט תורני אין הארי מסוכן כמו ביום השלג/ בבית אלקים נהלך ברגש נוטריקון ברד רוח גשם שלג/ מה הקשר בין השלג לפרשת ויגש/ מי זה ר' אייזיק דרשן/ איזה סגולה יש בשלג/ מדוע ר' סעדיה גאון הוצרך לגלגול שלג וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶֽת-הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּֽׁלֶג, כל השנה כולה אין הארי מסוכן כמו ביום השלג כשבא אדם נגדו זורק את השלג עם רגליו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו. (רש"י דהי"א יא, כב) קדימו וחשיכו בבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי, ואם ישיאך יצרך לא כל השעות שוות, היום קצר, מלאכתך מרובה לעשות, גשמים יורדים, שלג בא על הארץ, רוחות נושבות בזעף, אל תצא מהר מביתך ושמור נפשך, אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו זו היא דרך הישרה שיבור לו האדם לעבוד את ה', ואדרבה בברד רוח גשם שלג אתהלך לפני ה' בארצות החיים...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' גָמָל איך ידע אדם הראשון איזה שם לקרוא לגמל/ מי טיפש יותר מכל הבהמות/ כל הברואים לפי אכילתן כן הוא משך ימיהם/ יש גמלים שחיים שמונים שנה א] נתן הב"ה לאדם ערכות לב בחכמה ולשון, הביא לו הבקר ואמר לו הב"ה במה יקרא שמו של זה - כי פתח לו בב' - אמר לו בקר, העמיד לפניו הגמל ואמר גם זה מה שמו - כי פתח לו בג' - אמר גמל, העמיד לפניו החמור אמר לו חי זה מה שמו – כי פתח לו בח' - אמר חמור. (מדרש בראשית רבתי) ב] אין לך שוטה בכל הבהמות כמו הגמל[1]. (נופת צופים אות סח) ג] וגם כל הברואים לפי אכילתן כן הוא משך ימיהם, כי יש ברואים שהם בארץ ואוכלים כל ימיהם ומשך חיותם הוא מעט מאוד לכל היותר חצי שנה, והבהמה ג"כ מרבית באכילתה וג"כ משך ימיה מעט, ואין...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה חלק ו' חָתוּל א] החתול בת עינו מתגדל ומתחסר עם הלבנה. (שבט מוסר פרק י"א) ב] המאכיל דם האדם לחתול נעשה חלש אותו אדם. (רש"י שבת עה: ד"ה כיון דחלשא) יוֹנָה דרך היונים לעשות שני ולדות בכל חודש זכר ונקבה חוץ מחודש אדר שאין יולדין. (רשב"ם בבא בתרא פ. ד"ה הלוקח) כֶּלֶב א] וּבָשָׂר בַּשָֹּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ, לָמָּה לַכֶּלֶב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיָּבִים אַתֶּם לַכְּלָבִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְהָיוּ הַמִּצְרִיִּים יוֹשְׁבִין כָּל הַלַּיְלָה...

חלק ה -ו למי מועיל השכירות א] והנה למי מועיל השכירות משר העיר, לגוי וודאי מועיל, וכן למחללי שבת בפרהסיא, אמנם למחללי שבת בצנעא או לתינוקות שנשבו בפשטות אינו מועיל [דאף אם מועיל שכירות בישראל, אבל לא נתחדש בזה קולא לשכור משכירו ולקיטו], אמנם אין בזה חשש כי מעיקרא דדינא מערבין הן על מחלל שבת בצנעא והן על תינוק שנשבה וכפי שהכריע החזו"א ונתבאר באריכות במקום אחר, [ושם נתבאר שאין לזה סתירה מדברי הב"י, ושבדין מחלל שבת בצנעא מצאנו בזה ראשונים מפורשים, ובפרט שיש הרבה ראשונים שחולקים על עיקר הדין שאינו מודה בעירוב אינו יכול לערב], אמנם אף למי שירצה לחשוש בזה, מעיקרא דדינא בלא"ה אין כאן מקום חשש כי אינו מצוי וודאי מחלל שבת בצנעא ועל פי רוב הוא עכ"פ ספק מחלל בפרהסיא, וכמו"כ התינוקות שנשבו שלנו הם בדר"כ ספק, וגם שדעת המשנ"ב לצדד לדון תינוק שנשבה...

א] והנה כלפי הרחובות יותר פשוט לומר שיש לעיריה ולמשטרה זכות ואולי אף בעלות, עד שיכולים להשכיר את הרחובות, [וכדעיל בענף ב], אלא שבספר עירובי חצירות העיר בזה הערה גדולה שאף אם אפשר לשכור את הרחובות, ואף אם אין דעתנו לטלטל בבתים של הגויים והמחללי שבת, עדיין יש בזה איסור אם יש בניינים המשותפים בין ישראלים לגויים, [או למחללי שבת בפרהסיא], כי עכ"פ בתוך הבניין יהיה אסור לטלטל, דשם לא הועיל השכירות, וא"כ הו"ל רגל האסורה במקומה ואוסרת שלא במקומה, נמצא שאוסרת את הרחוב, ולכאו' הוא טענה גדולה. אמנם אין הדבר פשוט, שהרי כבר כתב הנו"ב שכל שאינם יכולים לערב יחד מחמת העכו"ם, אינם אוסרים בדריסת הרגל, דאין רגל האסורה אוסרת אלא כשהיו יכולים לערב, ולמד כן מדברי הריטב"א וז"ל [שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - אורח חיים סימן לט] 'ושוב מצאתי הדבר מפורש בחידושי...

מרן החזו"א – בחזו"א [סי' פב ס"ק ח] מפורש שנוהגים לשכור משוטר העיר, אלא שיש שטענו שכתב כן רק על חו"ל ולא בהכרח שסובר כן גם על אר"י, אבל אינו דבר ברור, כי לא מצאנו בשום מקום שהעיר בזה גם בסימנים המאוחרים שנכתבו כשכבר היה באר"י, ומסתבר שאם היה דעתו להחמיר בזה היה מזכיר מזה בפרט שסתם בסימנים הקודמים לסמוך על שכירות זו, ואף שאולי אין זה דברים מוכרעים, אבל גם מאידך לא שמענו בהדיא שפקפק בזה ולכן בוודאי יש מזה עכ"פ סמך שדעתו היתה להקל בזה. גם בקריינא דאגרתא אף שהעיר בעניין השכירות [וכדלקמיה] מ"מ לא הביא בזה שום פקפוק משמו של החזו"א, [וגם בדבריו לא נראה שיש חילוק בין זמננו לזמנים הקודמים וכדלקמיה]. כמו"כ שמעתי מהגרב"צ גרינהויז שמרן הגרח"ק אמר להגרא"צ טורצין ג' טעמים למה לא סמך החזו"א על העירוב, מצד שמצוי קלקולים כל פעם, ומצד השטחים הריקים...

א] הנה במשך הדורות המנהג היה לשכור משוטרי העיר, וכך הוא המנהג גם כהיום ששוכרים [גם] מהמשטרה, [ומחמירים לשכור ממפקד המשטרה, אע"פ שמעיקר הדין ייתכן שאפשר לשכור מכל שוטר וכמבואר בדברי הרמ"א ואכמ"ל], אלא שרבו המפקפקים שכהיום אין למשטרה שום זכות ואפשרות על פי חוק להניח דברים בבתים, ועוד שאף אם יש להם זכות נצרך לזה צו של בית משפט וא"כ אין להם בעצמם כח זה, והם תלויים באחר, ואולי נחשב שעדיין אין להם את הכח כל זמן שאין את הצו מהבית משפט, [והאריך בזה בספר חכמת הלב וכן במגילת ספר קונט' תיקון עירובין, ואחריהם בספר פתח העירוב]. ובאמת שכל הפקפוקים בעניין זה יש לדון בהם טובא ובפשטות אין שינוי משמעותי בחוקים בשנים האחרונות, וגם כאן יש הרבה אפשרויות וזכויות למשטרה ולצבא [אלא שייתכן שלא ירצו להשתמש בזה הרבה ובפרט בדברים שעלולים לגרום לרעש ציבורי, אבל...

וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב: (א, כא) חכמינו זכרונם לברכה פירשו כי התנינים הגדולים הם לויתן ובת זוגו, וכדברי רש"י בפירושו כאן, "ובדברי אגדה, הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא". עניינו של הלויתן מבואר באורך בסוגיית האגדתא בפרק הספינה במסכת בבא בתרא (דף עד־עה). שם אף הובא המאמר הנודע על סעודת הלויתן, "אמר רבה אמר רבי יוחנן, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים, ואין כֵּרָה אלא סעודה, שנאמר ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני"...