המקור הראשון לציון יום ל"ג בעומר כיום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי הוא אצל ר' חיים ויטאל בספר פרי עץ חיים פרק ז', וז"ל:
ובהמשך שם מביא שהאר"י היה עולה לשלושה ימים למירון והיה מגלח אז את הילדים.
וביום שמת רבי שמעון כתוב באדרא זוטא שיצאה בת קול ואמרה "עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון יבא שלום ינוחו על משכבותם".
ומזה נשתרש של"ג בעומר הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי.
והנה ר' חיים ויטאל כותב שרבי שמעון בר יוחאי נפטר בל"ג בעומר ביחד עם שאר תלמידי רבי עקיבא.
וזה תמוה מאד, כי זה סותר את הגמ' שהבאנו במאמר הראשון, שכתוב מפורש שרבי שמעון הוא אחד מחמש רבותינו בדרום שסמכם רבי עקיבא לאחר שמתו כל תלמידיו. וז"ל הגמ':
וא"כ לא יתכן שרבי שמעון נפטר ביחד עם כל תלמידי רבי עקיבא.
והחיד"א כבר עמד על קושיא זו, וז"ל בספר שיורי ברכה סימן תצ"ג:
וכן חזר על זה בספר טוב עין בסימן תצ"ג.
ובאמת הגירסא 'שמת' מופיעה רק החל מהדפוס בשנת תקס"ד, ואילו בדפוסים הקודמים לו הגירסא היא 'שמח'.
ומדוע היה שמח רבי שמעון באותו היום?
החיד"א כותב שם שיתכן שבאותו היום סמך רבי עקיבא את חמשת רבותינו שבדרום, ורבי שמעון בכללם, ולכן היה זה יום שמחה לרבי שמעון בר יוחאי, וז"ל:
מסורות אחרות שלא נמצא להם מקור גורסים שביום זה התחתן רבי שמעון, והם מבססים את טענותיהם על תרגומו המילולי של המילה 'הילולא' בארמית. או שביום זה נולד רבי שמעון.
אך אין למסורות אלו שום בסיס ומקור.
מכל מקום, האר"י הנהיג שעולים ביום זה למירון לקברו של רבי שמעון בר יוחאי, בין אם זה בגלל שזה יום פטירתו ובין אם זה בגלל שזה יום שמחתו.
לסיכום, המקור לעליה למירון ביום ל"ג בעומר הוא מכתבי תלמידי האר"י, ועקב ככל הנראה טעות דפוס נשתרש שביום זה הוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי.
אבל החיד"א סובר שאין זה יום פטירתו אלא יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי, שביום זה נסמך עם ארבעת חבריו על ידי רבי עקיבא.
ויש מסורות אחרות שאין להם מקור שביום זה התחתן רבי שמעון בר יוחאי, או שביום זה נולד.
ובהמשך שם מביא שהאר"י היה עולה לשלושה ימים למירון והיה מגלח אז את הילדים.
וביום שמת רבי שמעון כתוב באדרא זוטא שיצאה בת קול ואמרה "עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון יבא שלום ינוחו על משכבותם".
ומזה נשתרש של"ג בעומר הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי.
והנה ר' חיים ויטאל כותב שרבי שמעון בר יוחאי נפטר בל"ג בעומר ביחד עם שאר תלמידי רבי עקיבא.
וזה תמוה מאד, כי זה סותר את הגמ' שהבאנו במאמר הראשון, שכתוב מפורש שרבי שמעון הוא אחד מחמש רבותינו בדרום שסמכם רבי עקיבא לאחר שמתו כל תלמידיו. וז"ל הגמ':
וא"כ לא יתכן שרבי שמעון נפטר ביחד עם כל תלמידי רבי עקיבא.
והחיד"א כבר עמד על קושיא זו, וז"ל בספר שיורי ברכה סימן תצ"ג:
וכן חזר על זה בספר טוב עין בסימן תצ"ג.
ובאמת הגירסא 'שמת' מופיעה רק החל מהדפוס בשנת תקס"ד, ואילו בדפוסים הקודמים לו הגירסא היא 'שמח'.
ומדוע היה שמח רבי שמעון באותו היום?
החיד"א כותב שם שיתכן שבאותו היום סמך רבי עקיבא את חמשת רבותינו שבדרום, ורבי שמעון בכללם, ולכן היה זה יום שמחה לרבי שמעון בר יוחאי, וז"ל:
מסורות אחרות שלא נמצא להם מקור גורסים שביום זה התחתן רבי שמעון, והם מבססים את טענותיהם על תרגומו המילולי של המילה 'הילולא' בארמית. או שביום זה נולד רבי שמעון.
אך אין למסורות אלו שום בסיס ומקור.
מכל מקום, האר"י הנהיג שעולים ביום זה למירון לקברו של רבי שמעון בר יוחאי, בין אם זה בגלל שזה יום פטירתו ובין אם זה בגלל שזה יום שמחתו.
לסיכום, המקור לעליה למירון ביום ל"ג בעומר הוא מכתבי תלמידי האר"י, ועקב ככל הנראה טעות דפוס נשתרש שביום זה הוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי.
אבל החיד"א סובר שאין זה יום פטירתו אלא יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי, שביום זה נסמך עם ארבעת חבריו על ידי רבי עקיבא.
ויש מסורות אחרות שאין להם מקור שביום זה התחתן רבי שמעון בר יוחאי, או שביום זה נולד.
- מאמר קודם בסדרה 'למקורו של ציון יום ל"ג בעומר': למקורו של ציון יום ל"ג בעומר - חלק א' - יום שמחה
