בנושא זה – האם יש חיוב להשתכר בפורים, מצאנו מחלוקת ראשונים; ומקורה מהגמרא במגילה דף ז' ע"ב, וזה לשון הגמרא:
היינו שרבא אומר שיש חיוב להשתכר בפורים, ומיד אחר כך מביאה הגמרא מעשה שרבה הרג את ר' זירא בגלל שהשתכר.
והראשונים נחלקו איך להבין מה כוונת הגמרא.
הר"ן מבאר בשם רבינו אפרים, שכוונת הגמרא בהבאת מעשה דרבה ור' זירא הוא לדחות את דברי רבא. וזה לשונו:
וכן בעל המאור מביא את דברי רבינו אפרים, משמע שסובר כמוהו.
והנה הפרי חדש מקשה, שמהא שר' זירא לא רצה לאכול בשנה הבאה עם רבה – לכאורה מוכח שהשתכרו אף על פי שכבר היה מעשה. וזה לשונו:
היינו שהפרי חדש סובר שהמעשה בא להוכיח להיפך – שצריך להשתכר מאד בפורים, אבל מסיים שכיוון שהיום הדורות מקולקלים אין להשתכר אלא ישתה רק מעט יותר מלימודו.
וכן המאירי מביא את דברי רבינו אפרים ומוסיף שלהשתכר הרבה אין זה שמחה של מצוה אלא של הוללות ושטות, וזה לשונו:
ובספר כלבו כתב שאיסור גמור להשתכר, אך ישתה יותר מלימודו, וזה לשונו:
והנה הרמב"ם כתב (הלכות מגילה פרק ב' הלכה ט"ו), וזה לשונו:
ולכאורה משמע שסובר שיש חיוב להשתכר.
אמנם בערוך השולחן כתב על כך, וזה לשונו:
היינו שהערוך השולחן מבאר שכוונת הרמב"ם הוא כרבינו אפרים, ולכן אינו כותב בלשון 'עד דלא ידע', אלא שירדם.
וכן מבואר ברמ"א, וזה לשונו:
היינו שרבא אומר שיש חיוב להשתכר בפורים, ומיד אחר כך מביאה הגמרא מעשה שרבה הרג את ר' זירא בגלל שהשתכר.
והראשונים נחלקו איך להבין מה כוונת הגמרא.
הר"ן מבאר בשם רבינו אפרים, שכוונת הגמרא בהבאת מעשה דרבה ור' זירא הוא לדחות את דברי רבא. וזה לשונו:
וכן בעל המאור מביא את דברי רבינו אפרים, משמע שסובר כמוהו.
והנה הפרי חדש מקשה, שמהא שר' זירא לא רצה לאכול בשנה הבאה עם רבה – לכאורה מוכח שהשתכרו אף על פי שכבר היה מעשה. וזה לשונו:
היינו שהפרי חדש סובר שהמעשה בא להוכיח להיפך – שצריך להשתכר מאד בפורים, אבל מסיים שכיוון שהיום הדורות מקולקלים אין להשתכר אלא ישתה רק מעט יותר מלימודו.
וכן המאירי מביא את דברי רבינו אפרים ומוסיף שלהשתכר הרבה אין זה שמחה של מצוה אלא של הוללות ושטות, וזה לשונו:
ובספר כלבו כתב שאיסור גמור להשתכר, אך ישתה יותר מלימודו, וזה לשונו:
והנה הרמב"ם כתב (הלכות מגילה פרק ב' הלכה ט"ו), וזה לשונו:
ולכאורה משמע שסובר שיש חיוב להשתכר.
אמנם בערוך השולחן כתב על כך, וזה לשונו:
היינו שהערוך השולחן מבאר שכוונת הרמב"ם הוא כרבינו אפרים, ולכן אינו כותב בלשון 'עד דלא ידע', אלא שירדם.
וכן מבואר ברמ"א, וזה לשונו:
- המאמר הבא בסדרה 'חייב איניש לבסומי?': חלק ב' - שיטות הראשונים הסוברים שצריך להשתכר
