נהגו לכפול הסיום קריאת איכה את הפס' השיבנו וגו', וכבר מובא מנהג זה ברש"י בסוף המגילה, ובי' רש"י שהוא בשביל שלא לסיים בפסוק כי אם מאוס מאסתנו וגו' שהוא דברי תוכחה.
והנה, בירושלמי ברכות פ"ה ה"א 'שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות, אמר ר' אלעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות, אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר (ירמיהו נא) ככה תשקע בבל, לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו, במפולת של מחריביו חתם לא חתם בדברי תוכחות, והכתיב (ישעיהו סו) והיו דראון לכל בשר, בעכו"ם היא עסיקינן, והכתיב כי [אם] מאוס מאסתנו, [ומשני -] השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו'. ע"כ.
ובפי' החרדים שם בי' בתי' הגמ' השיבנו תחת כי אם מאוס מאסתנו, דהיינו שכיון שכבר מאסת עליונ וקצפת עלינו עד מאד, לכך כבר הגיעה העת שתשיבנו אליך, וכ"כ הריטב"א בברכות ל"א א' [וכ"ה בשיטמ"ק שם],ובתלמידי רבינו יונה בברכות שם פירשו באופן אחר דכיון דלא מאסת בנו אלא רק קצפת לכך תשיבנו, וכבר מבואר כן בסוף איכה רבתי [ובשאר מדרשים], אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִם מְאִיסָה הִיא לֵית סְבָר, וְאִם קְצִיפָה הִיא, אִית סְבָר, דְּכָל מַאן דְּכָעֵיס סוֹפֵיה ּ לְאִיתְרַצְּיָא, והיינו שאם עזבתנו מחמת מיאוס באמת כבר אין תוחלת ותקוה, אך כיון ששילוחנו מעם ה' היו מחמת קצפו עלינו, א"כ יש תקוה, ועל כן אנו מבקשים השיבנו.
והנה, ע"פ זה לכאורה אין טעם למנהג לחזור ולכפול את הפסוק השיבנו, כיון שבאמת גם כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד הוא חלק מהסיום בנחמה. ובאמת הובא שבדרשות ר"י אבן שועיב פר' ואתחנן כ' שמצד הדין אי"צ לחזור ולכפלו אך המון העם אינם יודעים הפי' הנ"ל, וחושבים שהפסוק כי אם מאוס מאסתנו הוא דבר רע ועל כ חוזרים וכופלים אותו. וכיון שאין הספר תחת ידי, לכך איני יודע אם כוונתו שבאמת לא צריך לחזור ולכפול והוא מנהג טעות או שכוונתו שאי"ז מנהג טעות דכיון שהמון העם אינם יודעים מה הפירוש, לכך לא אכפת לנו שבאמת אין הכוונה כן, והיינו משום דעיקר הענין בסיום בדבר טוב הוא לועלת השומעים, ואם השומעים אינם יודעים שהוא דבר טוב, לא אכפ"ל שבעצם הוא דבר טוב.
אכן, בפני משה [וכן בפי' היפה מראה] ובמהרש"א [בחי' אגדות לב"ב ל"א א'], כתבו שזה גופא כוונת הירושלמי שחוזר וכופל את הפס' השיבנו תחת כי אם מאוס מאסתנו.
ומחד גיסא ביאור זה מרווח מאד בלשון הירושלמי 'השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו', שלדברי החרדים אינו כ"כ מיושב שהרי השיבנו אינו במקום כי אם מאוס מאסתנו אלא כי אם מאוס מאסתנו הוא המשך של השיבנו, אך לדברי הפני משה הוא מתפרש כפשוטו שבמקום כי אם מאוס מאסתנו אומרים השיבנו. [אכן, איני בקיא בלשון הירושלמי ושמא בלשון הירושלמי הוא כן מרווח].
אולם מאידך, יש קושי מסוים בביאור זה דלפ"ז גם על השאלה מישעיהו היה הירושלמי צריך לתרץ והיה מידי חודש וכו' תחת והיו דיראון לכל בשר, שהרי גם בזה מנהגינו לכפול את הפסוקים שוב. ועי' ביפה מראה. ושמא בזמן הירושלמי לא נהגו לכפול את הפס' שוב.
ועוד יש קושי גדול בביאור זה, שהרי הירושלמי בא להוכיח שהנביאים סיימו את דבריהם בלשון נחמה, וא"כ מה יעזור לנו מה שאנחנו מסיימים בדברי נחמה, הלא סו"ס אי"ז הוכחה לכך שגם הנביא סיים בדברי נחמה. [ובמגילה לא נכתב שוב הפס' השיבנו אלא אנו קוראים אותו שוב].
אכן, באמת קושיא זו תלויה בביאור התי' על הקו' מירמיהו, שיש מפרשים שהכוונה שירמיהו חתם את נבואתו במילים עד הנה דברי ירמיהו, והפרק שאח"כ אינו נבואה שלו אלא אנשי כנה"ג כתבוהו, וי"א שלעולם התנבא גם את הפרק האחרון אלא שבסדר נבואתו נבואת פרק נא' היתה הנבואה האחרונה. והנה, לפי הפי' הב' ג"כ קשה כנ"ל דמה אכפ"ל שזו היתה נבואתו האחרונה, הלא סו"ס אצלנו נבואתו האחרונה של ירמיהו אינה מסתיימת בנחמה. ועל כרחך מבואר בזה שלא אכפ"ל איך הנבואה מסתיימת אצלנו וכל הנידון הוא כיצד הנביא מסיים אותה.
והנה, כתב בפי' רבינו תנחום הירושלמי שלפי הסדר הנכון היה צריך להיותך שהפס' השיבנו יהיה הפסוק האחרון במגילה, ויבוא אחר כי אם מאוס מאסתנו, דכיון שמאוס מאסתנו וקצפת עלינו עד מאד לכך אנו מבקשים השיבנו, אך בשביל להוכיח את עם ישראל שינה ירמיהו את הסדר ואמר כי אם מאוס מאסתנו בסוף, ועי"ש שכ' שלפ"ז טועים אותם אלו שחוזרים וכופלים השיבנו בסוף המגילה שמאבדים בזה את מטרת התוכחה של ירמיהו.
ולפי דבריו יש מקום ליישב, שירמיהו סיים את הנבואה בפס' השיבנו, וא"כ הוא סיים בדברי נחמה, ורק אצלנו הנבואה מסתיימת בדברי תוכחה. וכמו בירמיהו. [אכן, לכאו' אין פירושו מתיישב עם דברי הירושלמי, וצ"ע].
והנה, בירושלמי ברכות פ"ה ה"א 'שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות, אמר ר' אלעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות, אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר (ירמיהו נא) ככה תשקע בבל, לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו, במפולת של מחריביו חתם לא חתם בדברי תוכחות, והכתיב (ישעיהו סו) והיו דראון לכל בשר, בעכו"ם היא עסיקינן, והכתיב כי [אם] מאוס מאסתנו, [ומשני -] השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו'. ע"כ.
ובפי' החרדים שם בי' בתי' הגמ' השיבנו תחת כי אם מאוס מאסתנו, דהיינו שכיון שכבר מאסת עליונ וקצפת עלינו עד מאד, לכך כבר הגיעה העת שתשיבנו אליך, וכ"כ הריטב"א בברכות ל"א א' [וכ"ה בשיטמ"ק שם],ובתלמידי רבינו יונה בברכות שם פירשו באופן אחר דכיון דלא מאסת בנו אלא רק קצפת לכך תשיבנו, וכבר מבואר כן בסוף איכה רבתי [ובשאר מדרשים], אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִם מְאִיסָה הִיא לֵית סְבָר, וְאִם קְצִיפָה הִיא, אִית סְבָר, דְּכָל מַאן דְּכָעֵיס סוֹפֵיה ּ לְאִיתְרַצְּיָא, והיינו שאם עזבתנו מחמת מיאוס באמת כבר אין תוחלת ותקוה, אך כיון ששילוחנו מעם ה' היו מחמת קצפו עלינו, א"כ יש תקוה, ועל כן אנו מבקשים השיבנו.
והנה, ע"פ זה לכאורה אין טעם למנהג לחזור ולכפול את הפסוק השיבנו, כיון שבאמת גם כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד הוא חלק מהסיום בנחמה. ובאמת הובא שבדרשות ר"י אבן שועיב פר' ואתחנן כ' שמצד הדין אי"צ לחזור ולכפלו אך המון העם אינם יודעים הפי' הנ"ל, וחושבים שהפסוק כי אם מאוס מאסתנו הוא דבר רע ועל כ חוזרים וכופלים אותו. וכיון שאין הספר תחת ידי, לכך איני יודע אם כוונתו שבאמת לא צריך לחזור ולכפול והוא מנהג טעות או שכוונתו שאי"ז מנהג טעות דכיון שהמון העם אינם יודעים מה הפירוש, לכך לא אכפת לנו שבאמת אין הכוונה כן, והיינו משום דעיקר הענין בסיום בדבר טוב הוא לועלת השומעים, ואם השומעים אינם יודעים שהוא דבר טוב, לא אכפ"ל שבעצם הוא דבר טוב.
אכן, בפני משה [וכן בפי' היפה מראה] ובמהרש"א [בחי' אגדות לב"ב ל"א א'], כתבו שזה גופא כוונת הירושלמי שחוזר וכופל את הפס' השיבנו תחת כי אם מאוס מאסתנו.
ומחד גיסא ביאור זה מרווח מאד בלשון הירושלמי 'השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו', שלדברי החרדים אינו כ"כ מיושב שהרי השיבנו אינו במקום כי אם מאוס מאסתנו אלא כי אם מאוס מאסתנו הוא המשך של השיבנו, אך לדברי הפני משה הוא מתפרש כפשוטו שבמקום כי אם מאוס מאסתנו אומרים השיבנו. [אכן, איני בקיא בלשון הירושלמי ושמא בלשון הירושלמי הוא כן מרווח].
אולם מאידך, יש קושי מסוים בביאור זה דלפ"ז גם על השאלה מישעיהו היה הירושלמי צריך לתרץ והיה מידי חודש וכו' תחת והיו דיראון לכל בשר, שהרי גם בזה מנהגינו לכפול את הפסוקים שוב. ועי' ביפה מראה. ושמא בזמן הירושלמי לא נהגו לכפול את הפס' שוב.
ועוד יש קושי גדול בביאור זה, שהרי הירושלמי בא להוכיח שהנביאים סיימו את דבריהם בלשון נחמה, וא"כ מה יעזור לנו מה שאנחנו מסיימים בדברי נחמה, הלא סו"ס אי"ז הוכחה לכך שגם הנביא סיים בדברי נחמה. [ובמגילה לא נכתב שוב הפס' השיבנו אלא אנו קוראים אותו שוב].
אכן, באמת קושיא זו תלויה בביאור התי' על הקו' מירמיהו, שיש מפרשים שהכוונה שירמיהו חתם את נבואתו במילים עד הנה דברי ירמיהו, והפרק שאח"כ אינו נבואה שלו אלא אנשי כנה"ג כתבוהו, וי"א שלעולם התנבא גם את הפרק האחרון אלא שבסדר נבואתו נבואת פרק נא' היתה הנבואה האחרונה. והנה, לפי הפי' הב' ג"כ קשה כנ"ל דמה אכפ"ל שזו היתה נבואתו האחרונה, הלא סו"ס אצלנו נבואתו האחרונה של ירמיהו אינה מסתיימת בנחמה. ועל כרחך מבואר בזה שלא אכפ"ל איך הנבואה מסתיימת אצלנו וכל הנידון הוא כיצד הנביא מסיים אותה.
והנה, כתב בפי' רבינו תנחום הירושלמי שלפי הסדר הנכון היה צריך להיותך שהפס' השיבנו יהיה הפסוק האחרון במגילה, ויבוא אחר כי אם מאוס מאסתנו, דכיון שמאוס מאסתנו וקצפת עלינו עד מאד לכך אנו מבקשים השיבנו, אך בשביל להוכיח את עם ישראל שינה ירמיהו את הסדר ואמר כי אם מאוס מאסתנו בסוף, ועי"ש שכ' שלפ"ז טועים אותם אלו שחוזרים וכופלים השיבנו בסוף המגילה שמאבדים בזה את מטרת התוכחה של ירמיהו.
ולפי דבריו יש מקום ליישב, שירמיהו סיים את הנבואה בפס' השיבנו, וא"כ הוא סיים בדברי נחמה, ורק אצלנו הנבואה מסתיימת בדברי תוכחה. וכמו בירמיהו. [אכן, לכאו' אין פירושו מתיישב עם דברי הירושלמי, וצ"ע].
